אברהם יגל על הרמב"ם שלט

וגם אפשר ברשותו היה להורות דהמלוכה לו נתונה ולא באחיו וכ"כ האחרונים גבידוד מת בשבת אף דשרי לטלטל משום כסותו כיון דנשרפין לא חשיבי

הלכה ב' אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר וגבי כ"ג כתב רבינו בה' כלי מקדש וע"ש בכ"מ ז"ל וכתב כאן הלח"מ ז"ל דכיון דאין חולצין לאשת המלך והיינו מפני שאין ראויה לינשא והיינו טעמא דאין נושאין אלמנתו ובכ"ג קתני בהדיא מותרת. וכולי והקשה על הכ"מ ז"ל דנתן טעם אחר ולא עיין בכ"מ ז"ל שכתב טעם אחר בהך דאין חולצין לאשתו משום דגנאי הוא למלך שאשתו חולצת מנעל וכולי ושם סמך הך טעמא משום דלטעם אחר שכתב כאן קשה דא"כ לר"י דאית ליה דמלך נושא אלמנתו של מלך דאמאי אין חולצין לאשתו ובהא ודאי מודה

הלכה ג' וכן כיון שאי אפשר לייבם את אשתו כך אין חולצין וכו' והיינו מדתנן ביבמות כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וכתב הכ"מ זל אין מייבמין לפי שהיא אסורה גם אין חולצין משום שאפי' כי חלצו לה אסורה לינשא וכבר כתבתי בזה אמנם לא ידעתי מנ"ל להביא טעם אחר כיון דרבינו כתב הטעם בהדיא והנה יראה להך טעמא דמפני שאסורה לינשא הוא מדרבנן שלא יאמרו חליצה שרייא כמו גט ואתי לנישואין ולפ"ז אם עברו וחלצו אותה הבא עליה אינו לוקה מלאו דזיקת יבם. אך מה שאני מסתפק אם המלך חלץ לאשת אחיו מהני הך חליצה לפוטרו או לא והנה מהא דאמר רבא כל מילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ה"נ לא מהני ודמייא למ"ש הפר"ח בפ"ג מה' אלו גבי עדות המלך שהעיד לאו כלום הוא מהאי טעמא ע"ש ואפשר דלא פליגי אביי ורבא אלא בלאו ולא בעשה היינו שאין בו לאו הבא מכלל עשה כגון הך דלא תשאו עליו חטא דאי לא הוה כתי' הו"א דמצוה מן המובחר הוא ולא אתי ללאו הבא מכלל עשה דלגופיה אתא אבל הכא דודאי ללאו הבא מכלל עשה אתי דלא שייך לומר למצוה מן המובחר הוא אך ודאי זה אינו דהא גבי אונס שגירש אמרי' אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ואי אמרת לא מהני היכי חיילי הך גירושין כלל והבא עליה ליחייב משום אשת איש וכבר כתבו התוס' שם הטעם דאיתקש למיתה וכולי וה"ה הכא דהא חליצה ליבם הוא הגט דעלמא וצ"ע

הלכה ד' מת לו מת אינו יוצא וכו' עמ"ש הכ"מ ז"ל ועמ"ש רבינו בפ"ז מה' אבל שכתב דהא דדוד שיצא אחר אבנר הוא לרצות כו' משמע דאם רצה אין שומעין לו

פרק ג' הלכה א' שנאמר והיתה וכו' הקשה הכ"מ ז"ל למה לא הביא רבינו דתולה אותו בזרועו ועושהו כמין קמיע וכו' ונ"ל דרבינו מפרש הסוגייא כפי' מהרש"ל ולפ"ז פסק כר"י וכרב וכמר זוטרא דאמוראי ס"ל הכי

הלכה ח' ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד הוא בירושלמי בפ"ד מיתות על מתני' דר' מיתות נמסרו לב"ד ולרשות אין רשות ניתן אלא הרג ודקדק רבינו לומר בסייף. דאזיל לטעמיה דפסק בפט"ו מה' סנהדרין דמצות הנהרגין הוא בסייף ודלא כר"י דלדידיה הוא בקופיץ וכן. בתוספתא קאמרי רבנן ולרשות לא ניתן להרוג אלא בסייף וקא פליג ר"י דאינו אלא בקופיץ

פרק ד' הלכה ד' נשים בכתובה וכו' פילגשי' וכו' זהו גירסתו בגמ' וכן היא גירסת הרמב"ן והראב"ד ז"ל יעו"ש ולעד"ן להביא ראיה מהא דאמרי' בפ' כ"ג דוד ושאול פליגי בקידושי מיכל דשאול ס"ל דלא הוו קידושין ולכך נתנה לפלטי ודור ס"ל דהוו קידושין אך מ"מ קשה קרא צווח ואומר ויתן לו את מיכל בתו לאשה וא"כ עדיין הקושייא עומדת כיון דחזר דוד וקדשה לפי סברת שאול איך נתנה לפלטי בלא גירושין מדוד אלא ודאי נתנה לו לפלגש ולכך כיון דלאו בת קידושין היא לא בת גירושין היא אך ראיתי לה"ה זל בפ"א מה' אישות שכתב דגירסת רבינו פילגשים בלא כתובה אבל בלא קידושין אסור ויש בו מלקות וכדמשמע מדברי רבינו לדעת הראב"ד ז"ל והביא ראיה מהא דאמר פנוי עם פנויה הוייא זונה ואף דלא קי"ל הכי איסור' הוי וראיתי להרב מ"ק דקכ"ט ע"ב דדחה ראיה זו וכתב דהתם מיירי במופקרת וכדמשמע מדברי רבינו בפי"ח דא"ב ע"ש ואני הרואה ראיתי דהיא שגגה היוצאה מלפני השליט דהא סברת ר"ע התם ביבמות דלא הוייא זונה אלא מופקרת וקאמר ר"א אפי' פנוי עם פנויה הוי זונה ורבינו בא למעט סברת ר"ע דאפי' פנויה דהיא מופקרת לא הוייא זונה וממילא נדחית סברת ר"א גם מה שהקשה לס' ה"ה ז"ל איך הותרו פילגשים למלך לא ידעתי איך לא ראה דברי ה"ה ז"ל שכתב דגירסת רבינו קדושין בלא כתובה גם מה שהקשה מהא דאמרי' יחוד דפנויה מגזרת דוד היא ואמאי לא אמרי' מדאורייתא הוא כיון דיש בו לאו ול"ק דומיא דאמו בעינן דהעריות דיש בהם כרת התורה החמירה בהם ותו לא וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סי' יו"ד. גם מה שהקשה לדבריו גם אונס ומפתה לא ישלמו קנס כיון שלוקין לא ראה מ"ש הכ"מ ז"ל משם הר"א בנו של רבינו בפט"ו מה' א"ב דאף אונס ומפתה יש בו מלקות אם התרו בו ולא ישלמו קנס ומעתה צריך לדחוק מ"ש רבינו בפ"ב מה נערה וז"ל שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה התורה לאונס ומפתה אלא כדי שיתן ממון לאב ר"ל ואין לבתו מלקות אלא אדרבה נשכר וכו' גם מ"ש אח"ך שזה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות ר"ל ולא חייבה מלקות לבתו דוקא שלא הבינה וכו' וזה ודאי דוחק גם רבינו קיהיב טעמא לטעיית האב דעושה הכי משום דס"ד דאין בו מלקות והיינו משום דלא התרו בו אבל בהתרו בו היא חייבת וצ"ע.. גם מה שהקשה על מור"ם ז"ל שכתב להרמב"ם ז"ל אסור הדיוט בפלגש ולהראב"ד מותר ממ"ש ה"ה דלהראב"ד ז"ל איכא איסור עשה הוא תמוה דהא הראב"ד ז"ל גריס פלגשים בלא קידושין ואיך אפשר דאיסור עשה יש אבל דברי ה"ה ז"ל נכונים לסברת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הלח"מ ז"ל גם הראב"ד לית ליה בספר הרמב"ם דהדיוט אסור בפלגש כדי להשיג וכמ"ש הכ"מ להרמב"ן ז"ל אבל מ"ש דהרמב"ם ס"ל דוקא מופקרת וכמ"ש הרמב"ן ז"ל נראה שהוא האמת בדברי רבינו וכ"ב ג"כ הלח"מ ז"ל ונמצא עכשיו ג' חילוקים דאם היא מופקרת חייב בלאו ואם הוא באקראי בעלמא ולא הכינה עצמה יש בו איסור עשה והשתא ליכא לאקשוי מה שהק' ה"ה ז"ל ואם הוא ייחדה אצלו דהיינו פלגש והבעילות שעושה הוא לשם אישות ולא לזנות אין בה איסור כלל ולכך מותר למלך ולהדיוט מיהא אסור מגזרת דוד ואילך ומסתמא לא גזר על המלכים והא דאמרו בסנהדרין גבי אבישג התירו לו ליחד משום איסור י"ח נשים הוא דנגע בה. אבל הרב מ"ק כתב דהא דאסור להדיוט הוא משום איסור עשה והוא לטעמיה אזיל משום דדוד לא וזר ביחדה לו לפלגש אלא באקראי ע"כ ולי ל"נ דא"כ אף למלך אסור דאיך הותר לו לעבור על איסור עשה המפורש