אברהם יגל על הרמב"ם שלח

דאית לן כר"י אפי' לולב וציצית נמי וכו' והיכי שייך לומר דיש בו איסור ב"ת לשיטתו כמ"ש בה' לולב פ"ח דכיון דהאי לחודיה קאי אין בו איסור ב"ת ועוד אף את"ל דיש בו ב"ת אמאי מיחייב מיתה אלולב דהא קי"ל דא"צ אגר והעשה מתקיים כיון דהאי לחודיה קאי וי"ל דמ"ש אפילו לולב לדוגמא נקטיה דודאי לא שייך אלא למ"ד צריך אגד ומיירי כשהוסיף בו שלא במינו כמ"ש בה' לולב. אך קשה מהא דכתב בפ"א מה' ציצית גבי הטיל למוטלת דמאי דאמרי' בפ' הנחנקין דאם הוסיף חוט פסל ל"ת הוא משום חציצה וכו' משמע דאף במינו איכא ב"ת ושמא דס"ל דה"נ איירי בשלא במינו וכ"כ הר"ן ז"ל בחי' בפ' הנחנקין לדעת הרמב"ם ז"ל יעו"ש. אבל עדיין קשה גבי הטיל למוטלת קאמר הש"ס בהדיא דאיכא ב"ת אף דהוא במינו דקאמר אם כוונתו לבטל הראשונות וי"ל דוקא התם אשום דבהך הוספה יוצא חובת המצוה אבל גבי לולב דקאמר דליכא ב"ת מיירי דהוסיף בד אחד של ערבה או בד א' של הדס דליכא בהך הוספה חובת מצוה כלל ובהכי ניחא לי מה שהקשה ה"ה ז"ל שם בה' לולב על הראב"ד ז"ל מההיא דזוג של תפילין וכו' דהתם נמי בהך הוספה דיוסיף יוצא י"ח אבל אם הוסיף מין א' בלולב אף דהוא ראוי לצאת בו י"ח ליטלן אחד אחד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם מ"מ השתא דאין כונתו לצאת אלא באגודה אם הוסיף מין אחר באגודה אין ראוי לצאת בו מיקרי אך ודאי אם כטל שתי אגודות של לולב ואתרוג יש בו ב"ת כתפילין. אך קשה א"כ שייך מוסיף גורע בלולב אף למ"ד אין צריך אגד בלולב כה"ג ובשלמא להראב"ד לק"מ דס"ל בהלכות לולב דליכא גורע ואינו פוסל אבל להרמב"ם ז"ל קשה. והחה"ש ה"ר אברהם טייב הי"ו ההוא אמר דלא קאמר רבינו דאם הוסיף פסל אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין לו שיעור לענין למעלה ולכך התם בפ' הנחנקין דמיירי באיסור ב"ת דאורייתא וכמ"ש הר"ן בחידושיו לא שייך לו' הני גווני. אך דזה לא יתכן לדעת הכ"מ ז"ל בפ"א מה' ציצית שכתב דרבינו יפרש דהך ב"ת דהנחנקין הוא באיסו' דרבנן וכו' יעו"ש ולעד"ן דהתם דכיון דמקרא מלא הוא דעושין ד' ציציות בד' כנפות וכן בתפילין וכן בלולב דהתורה אמרה כפת בלא וי"ו כמ"ש בפ' לולב הגזול ואין זה בכלל מ"ש ר"א ופי' מדברי סופרים ולכך לא משכח אלא בהנך גווני דקאמר דהיינו על מנין המינין והחוטין והבתים

עוד כתב הראב"ד ז"ל בסוף דבריו א"א דמודה ר"י דחייבי כריתות אע"פ שאין בהם זה הדקדוק וכו'. וקשה לפי מ"ש לעיל דאף הראב"ד ז"ל מעיקרא הכי ס"ל א"כ מה חידש בכאן לדעת י"א וי"ל דזהו חידושו דאע"ג דילפי' מקרא דבעי' גורע אבל גרוע פטור וזה לא שייך אלא בתפילין ולא בחייבי כריתות לכך תירץ דלא מעיט קרא אלא במ"ע וכו'. אבל קש"ל לשיטת הראב"ד ז"ל. דמ"ש דנקט הש"ס איסור מוסיף ולא משום איסור גורע דהיינו היו ד' חוטין או ד' מינין או ד' בתים וגרע אחד מהם הרי פסל המצוה וחייב ובשלמא לדעת הרמב"ם ז"ל לק"מ דלכך כתב ודבר זה בקבלה לומר דלא שייך חיוב זה אלא כה"ג אבל אם איסור זה מקרא הרי מבואר אף איסו' גורע ושייכי אכולהו מצות וי"ל דגם. הראב"ד ז"ל ס"ל דבאה לנו הקבלה לגלויי דאין חיוב אלא באיסו' מוסיף אך הכ"מ ז"ל כתב דלהראב"ד. לית ליה הקבלה ואפשר דהדין אמת דאף בשאר מצות. מיחייב היכא דגרע המצוה אבל הש"ס בא לומר דגבי. איסור מוסיף לא שייך חיוב אלא בתפילין ומזה פי' החה"ש ה"ר אברהם טייב הי"ו דזהו כוונת הראב"ד ז"ל בתשוב' לרבינו ז"ל לומר דלא מצא חיוב אלא בתפילין וז"א אלא אף בשאר מצות מיחייב בגורע ואין לומר דאף הרמב"ם ז"ל הכי ס"ל דלא הביא אלא מה שהוזכר בגמרא דהא כתב ודבר זה מפי הקבלה ויש לכוין זה בדברי הכ"מ ז"ל. וראיתי להר"ן ז"ל שתירץ לקושיות. הראב"ד ז"ל כיון דאין איסור נטילת דבר אחר הו"ל כאלו נטל אגודה של זית וכמו שאין כאן מצוה כלל כו' יעו"ש ש בדבריו והקשה החה"ש הר"א טייב הי"ו דהא תניא בספרי מנין שאין מוספין על ד' מינין שבלולב ת"ל לא תוסיפו ולדעת הר"ן ז"ל אין כאן איסור כיון שאין כאן מצוה כלל ולי לק"מ דלא כתב הר"ן כן אלא למ"ד צריך אגד כיון דבהך אגודה יש בו דבר פסול הוי כל המינים כאלו הם של זית וכו' אבל אם אין צריך אגד ודאי האי לחודיה קאי אבל הוא עובר על ב"ת וכמ"ש הרא"ם ז"ל יעו"ש ואין להקשות לפ"ז מאי מקשה הר"ן ז"ל מהך דב"ך וכו' כיון דלא קאי אלא למ"ד צריך אגד דזה אינו דקושייתו היא דכיון דסיים ברכותיו הו"ל כאלו נטל אגודה של זית אחר שיצא י"ח דלולב שאין כאן איסור בהך נטילה וכמו שהכריח הוא ז"ל לעיל ולכך תירץ וכו'. אבל הא קש"ל תינח גבי לולב גבי ציצית מאי איכא למימר דכשהוסיף הט' ובטל מצות ציצית קעבר אדאוריית' בלבישתו בלא ציצית דלא דמי ללולב דאף דביטל המצוה מ"מ לא עביד איסור וכו' וי"ל דמ"מ אין בו אלא לאו הבא מכלל עשה ודוחק

פרק ה' הלכה ב' אינו חייב עד שיקללם בשם וכו' עיין מה שהקשה הכ"מ ז"ל ולעד"ן דס"ל לרבינו דהא דקאמר שמואל טעמא משום דהדר קרא בנקבו שם הוא משום דלא ידע הא בר מנחם דדריש ליה למקלל אביו ולכך דריש ליה כפשטיה אך לר"י בר מנחם דאית ליה דהך בנקבו שם אתא למקלל אביו ומפיק הך דרשא דמברך ה' מדכתיב ונוקב שם לא הול"ל אלא ונוקב. ה' יומת מאי שם אלא לו' דבעינן שם בשם ואף שמואל לבתר דשמיע לוה הך דינא דר"י בר מנחם הכי ס"ל

הלכה ג' וכן המקלל אבי אביו וכו' ועיין להכ"מ ז"ל ונעלם מעיניו ברייתא ערוכה בת"כ פ' קדושים דדריש את אביו ואת אמו את אביו ולא אבי אביו ואת אמו ולא אבי אמו הרי הוא בהדיא כלשון. רבינו ז"ל

הלכה י"ב ואם ביישו וכו' עיין מ"ש הכ"מ ז"ל דנלמד ממה שאמרו גבי. ישן דאם ביישו חייב וה"ה הכא ביוצא ליהרג יע"ש והוא תמוה דא"כ אמאי פסק בה' חובל הך בעיא דביישו ישן ומת וכתב דפטור ואם תפס לא מפקינן מיניה כיון דאית ליה הגירסא כאן בר"ש ביישו ישן ומת כרש"י ז"ל יהא חייב ע"כ נ"ל דגריס כר"ת שהביאו התוס' דהאי ביי קאי איוצא ליהרג והתימה מהרב דאישתמיטתיה דברי התוס' אלו ודו"ק

הלכות מלכים

פרק ב' הלכה א' וכן לאישתמיש בא' מעבדיו וכו' אלא מלך אחר משמי' דאף מלך אחר לא ישתמש אלא בדבר דלא שייך בו שריפה. והא דהרכיבו שלמה על פרדת אביו וגם ישב על כסא אביו הוא משום דכיון דאביו עדיין חי לא עביד בהו מידי