אברהם יגל על הרמב"ם שלב

תמוהים דע"כ לא אמרו התוס' התם דגזלן אף דפסול לעדות מדאורייתא לא פסיל לשבועה אלא מדרבנן היינו דוקא אלא אם נאמר דלא אמרי' מיגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא אבל אי אמרי' מיגו דכמו שהחשוד פסול לעדות מדאורייתא כך פסול לשבועה מדאורייתא וכו' והלכך היינו דמתמה מהרש"א ז"ל הכא בסנהדרין דרין דהיכי ס"ד דהתוס' ז"ל דפסילי לעדות מדאורייתא ולכך שפיר קמתמה הרב כ"מ ז"ל על ר"י ז"ל דלא שייך מי שיסבור דהוא דאורייתא ולעד"ן לו' דס"ל לר"י ז"ל דהא דאמרי' דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע הוא דוקא למאי דהוה ס"ל מעיקרא דאמרי' מיגו דחשוד וכו' אבל למאי דאסיקנא דלא אמרי' מיגו דחשוד וכו' ואף לאביי וכמ"ש שם הרא"ש ז"ל בפ"ק דמציעא שייך שפיר למימר דלא תחמוד אף בדמי משמע להו ואפי"ה דעבר בלא תחמוד נאמן עלה בשבועה משום דחמירא ליה וא"כ מאי דאמרו בפ' ז"ב מעיקרא יהיב דמי צ"ל כמ"ש התוס' בתירוצם השני ר"ל ומפייסו דליכא איסור תורה כיון דחזו ליה דלא מפייסו אהדרינהו לאיסורא קמא דהוא דאורייתא וכן ראיתי לש"מ זל במציעא שכ' האי שיטה משם הרא"ש זל יע"ש אך אמנם אני תמיה על הרב באר יעקב ז"ל שכתב דהכ"מ ז"ל הבין בכוונת התוס' ז"ל כמ"ש מהרש"א דהוא דרבנן וליתא דהא מקשה על רבינו לקמן במ"ש גבי חמסן דהוא מדרבנן וז"ל ואע"ג דאמרי' בלא דמי משמע להו לאינשי דוקא ר"ל וא"כ הוי איסורו מדאורייתא כבר כתבו התוס' ז"ל דכן הוא האמת ע"כ הרי הדברים ברורים דהבין דהוא דאורייתא וצ"ל דס"ל כמ"ש מהרש"א שם דפסול לשבועת הוא מדרבנן ובמעלים חמסנותו וס"ל דאף דאמרי' מיגו עדיין קאי הך סברא ומעתה מאי דקש"ל להכ"מ ז"ל על ר"י ורבינו משום דכיון דסוף סוף איכא מין חמסנין דהוא הרבנן כדתניא הוסיפו וכו' לא היה להם לפסוק דחמסנים סתם פסולים מן התורה אבל בפי"ב לקמן כתב רבינו או שחמס או שגזל יע"ש

עוד כתב הכ"מ ז"ל דהא דכתב רבינו אע"פ שהוזם בעדות ממון ושילם וכו' יע"ש אבל מאי דכתב לכל עדות בתראה הוא יתר ולא כתבו גבי פסולים אחרים ונ"ל דפליגי בירושלמי דפ' ז"ב דאיכא למ"ד דאם הוזם לעדות נפשות לכל עדות ג"כ נפסל אבל לעדות ממון לא נפסל לעדות נפשות ואיכא מ"ד אף דהוזם לממון נפסל אף לעידי נפשות ולכך כתב רבינו האי לישנא לאפוקי ממ"ד אבל מאי דכתב רבינו ושילם צ"ל כמ"ש הכ"מ ז"ל עוד כתב הכ"מ ז"ל משם ר"י להקשות דערב ועדים נראה מדבריו שהם פסולים וכתב הרב ז"ל דאין זה מיוחס לרבינו דהא משנה ערוכה וכו' וכוונתו הי"ל להקשות על סתם משניות דפ' ז"ב דלא מנו ערב ועדים ומפ' הרבית משמע דהם פסולים ודעת ר"י בזה הוא כדעת התוס' ז"ל בפ' הרבית דע"ב דכיון דמלוה הבאה ברבית קתני ה"ה ערב ועדים דהא לא קתני מלוה ולוה והא דקתני בברייתא בפ' ז"ב דכ"ה ע"א אחד המלוה ואחד הלוה לאו למעט ערב ועדים אלא דלאו למימר דוקא מלוה אלא אף הלוה ופי' דמתני' מלוה הבאה ברבית היא ומינה ידעי' אף ערב ועדים בכלל ולא כן לרבינו דכתב בהדייא המלוה והלוה ולא כתב ערב ועדים משמע דכשרים. גם מ"ש משום דאינן בני מלקות וגם אינם עידי חמס כשרים דהא כתב רבינו לא שייך פסול לעדות אלא במלקות או עידי חמס וכו' אינו נראה לע"ד דהא דכתב רבינו הכי הוא דוקא לפסול מדאורייתא אכל מדרבנן לעולם פסול דהא ודאי דלא גרע מאיסור דרבנן דלא בעינן לא מלקות ולא חמס דהא כתב רבינו מי שיחלל יוט"ב פסול וכו' וכן היא דעת ר"י הובאו דבריו בב"ח ובס' מש"ל פ"ד מה' מו"ל יע"ש דאיסור דאורייתא דלית בו מלקות אינו אסור אלא מדרבנן וא"כ ה"נ כוונתו להק' דליפסול מיהא מדרבנן דכיון דעברי אלאו דלא תשימון וכו' וג"כ קושיית התוס' שבפ' א"נ דע"כ יש לפרש דהכי כוונתם וליפסל מיהא מדרבנן וכבר פי' זה בחי' למס' סנהדרין ועכנ"ל כמ"ש הרב ז"ל משם ה"ה דכיון דלא משמע להו איסורא כשר אף מדרבנן ודלא כמ"ש התוס' ז"ל בפ' ז"ב אף דלא משמע ליה איסור עדיין אסור מדרבנן ואין לחלק דוקא התם משום דמרויח ולכך אסור מיהא מדרבנן אבל הכא שאינו מרויח כשר ז"א לדעת רבינו ז"ל דהא כתב דפסול מדרבנן אף בעבירה דאינו מרויח וליתא לחילוק זה אלא לס' התוס' דבעבירה דרבנן בעי' חימוד ממון וכמ"ש הם עצמם שם ומעתה גבי חמסנין משום דאית לן בלא דמי משמע להו ואף מדרבנן כשר ולכך לא מני להו במתני' אך אח"ך כשראו דאתו לידי גזל גזרו בו רבנן ופשוט. אבל אני תמיה במה שהקשה הכ"מ זל גבי חמסנין ואע"ג בלא דמי משמע להו וקושטא לא הוי וא"כ יהיה פסול מדאורייתא וכו' וכמ"ש לעיל דהכי כוונתו מאי שנא מהא דכתב ה"ה גבי ערב ועדים דכשר משום דלא משמע ליה איסורא והביא דבריו הוא ז"ל ואף דקושטא לא הוי וצ"ל הכא כיון דבאיסור תורה ופסול מן התורה קאמר וכבר כתב רבינו דפסול מדאורייתא בעינן עידי חמס ולכך אמרי' דוקא התם משום דליכא ממון מהני בהו טעייה אבל באיכא ממון לא מהני להו מידי הך טעייה ומעתה אחה"מ מהרב פר"ח שתירץ לקושיית הכ"מ זל משום דכיון דלא משמע להו כשר ודומייא להך דערב ועדים איך שוייה להרכ"מ ז"ל כטועה ח"ו מכיון דסמוך ונראה הביא דברי ה"ה דערב ועדים כשרים משום דלא משמע להו מאי מקשה בתר הכי וצ"ל כמ"ש ויש חילוק אחר עיין לקמן גבי מוכס. אך באמת מה שתירץ הרכ"מ ז"ל דס"ל לרבינו דכן הוא האמת הוא תמוה וכמ"ש הלח"מ ז"ל וכוונת הלח"מ ז"ל לתי' דס"ל כמ"ש התוס' ז"ל בתירוצם השני דמעיקרא הוו מפייסי ואין כאן איסור כלל אבל עכשיו שראו דלא מפייסי ועברי אדאורייתא גזרו רבנן אף דמפייסי ועשו גדר לאיסור דאורייתא כדרכם בכל מקום ואתי שפיר לשון גזרו ועיין למורינו הרב בס' ז"י בפ' ז"ב שתמה על הלח"מ ז"ל ע"ש

אבל ק"ל דאי אפי' ברוצה אני גזרו רבנן הא אמרי' תליוה וזבין זביני ואמרי' בפ' הכונס משום דאמר רוצה אני ולא הוי חמסן וכן הק' לפי' ה"ה בפ"י מה' מכירה וכו' ונ"ל דבשלמא אי אמרי' דהוי איסור דאורייתא ודאי בטל המקח והתם בפ' הכונס מיירי בחמסן דאורייתא אבל חמסן דרבנן לא גזרו כולי האי דליבטיל המקח. ושו"ר להרב ז"ל בפ"ד מהלכות אישות שעמד על כל זה וכתב דרבינו דחה הך סוגיית מהלכה יעוש"ב ולעד"ן ליישב כוונת הכ"מ ז"ל דהכא מיירי בנתן המעות קודם לקיחתו בחפץ ולכך אינו גזל אלא מדרבנן אבל אם מעיקרא לקח החפץ שלא בדמים אע"פ שנתן הדמים אח"ד יותר משיעורו כבר עבר עליו משעה שלקח אותו ומעתה ה"נ כוונת רבינו בה' גזילה שהפציר בו בדמים עד שלקחו ממנו ועד ההיא שעתא לא הוזכר שם דמים וקאמר אע"פ שנתן דמים ר"ל אחר כך וכו' והוא כיון דהעבירה כבר עבוד לא מהני מידי הך נתינה ודמי למ"ש הרמב"ם לעיל גבי ועוד רשעים וכו' ומעתה כוונת הכ"מ ז"ל בלא דמי משמע להו ר"ל בשעת נתינת החפץ