אברהם יגל על הרמב"ם שכו

פסק כשאר אמוראי דפליגי ארב אסו משום דלא גרע מחצב ודו"ק

פרק ד' הלכה ג' זיכה לו ע"י אחר וכו' ה"ז ספק וכו' פי' הרב המגיד דאיירי בש"מ ומינה לבריא וכו' והקשה הלח"מ ז"ל מדכתב רבינו בפ"ט בש"מ שתק וצווח קנה שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וליכא ספיקא וכו' ואם נפשך לומר כיון דזיכה לו ע"י אחר הוי כמתנת בריא לא היא דכתב רבינו ש"מ שזוכה מדין מתנת ש"מ היא וכו' וי"ל דהיינו דוקא שאם עמד חוזר וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הא"ז בהגהות הרא"ש פ"ק דגיטין דכתב בהדיא דש"מ אפי' ע"י זיכו הוי ככתובין וכמסורין גם מ"ש שם לדעת רש"י ז"ל דש"מ בידו לחזור היינו דוקא שלא נעשית מחשבתו שלא זיכה לא לראובן ולא לבניו. ומה שהקשה מבריא ל"ק דלא מיירי אלא בסתמא דאנן סהדי דלא נתן אלא לאב ולכך כיון שהולך לאו כזכי לא קנו בניו ודומיא דידיה בש"מ כיון שהולך כזכי ולא חזר זכו בניו מכח ירושה. אמנם בעיקר הדין דאם זיכה לראובן אינו יכול לחזור דדבריו ככתובין וכו'. גם נוראות נפלאתי איך נעלם מהלח"מ ז"ל מ"ש רבינו בפ"י מהלכות אלו דין י"ב ש"מ שנתן מנה לאחד וכו' ינתנו ליורשי מי שנשלחו לו שדברי ש"מ ככתובין וכו' ע"ש. ובעיקר הקושיא נ"ל בהקדים להקשות דמנ"ל לרבינו זה כיון שלא הוזכר בגמ' אלא ודאי הוציא זה רבינו מסברת רשב"ג דלא פליג את"ק אלא משום דלא באה לידו ולכך אמר כשיבא יצווח אבל אם בא לידו המתנה אף רשב"ג מודה כיון דשתק מעיקרא כבר זכה בה והכא מיירי שהגיע השטר לידו אבל לא החזיק בנכסים וכיון דדברי ש"מ כמסורין דמי חשבינן כאלו הגיע כל מה שבתוך השטר וזהו שדקדק ה"ה ז"ל שם וה"ה לבריא כשיגיע ליד מקבל ר"ל כמו הכא שהגיע השטר לידו ודו"ק

הלכות שכנים

פרק ד' הלכה ח' בית הבד וכו' עיין מ"ש הלח"מ ז"ל דאישתמיט מיניה מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' שכירות דין ח' ופ"ו דין ד' שהביא אותם שם כי שם ביתו ודו"ק

הלכה ט' שתי גנות וכו' והקשה הלח"מ ז"ל דהא בגמ' השוו דין ה הערלה לדין מו"מ וכיון דרבינו פסק גבי איסורא דלא שרינן כ"ש דגבי מו"מ דלא שדינן ואינו מדוייק דע"כ לא אמרו בגמ' הו"א דוקא גבי איסורא הוא משום דאמרי' דבעלמא במו"מ מספק"ל ולכך לגבי איסורא אזלי לחומרא ואי אשמועינן גבי מו"מ הו"א דהא דאמר ר"י של בעל האילן הוא משום ספיקא ולהכי מוקמינן ממונא בחזקתיה של בעל האילן אבל גבי איסורא אזלי' לחומרא אמנם אם הדין פשוט לנו גבי מו"מ א"כ מהיכא תיתי לן להחמיר גבי איסורא

הלכות שלוחין

פרק ו' הלכה ב' ואם היה לו עסק אחר וכו' אפי' העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיי וכו' וכן אם א"ל וכו' שלישו או עשיריתו וכו' וכתב מר"ן ז"ל דהיינו מאי דאמר מותר שליש וכו' ואחר המחילה זה לא יתכן דהא מאי דכתב רבינו שלישו או עשיריתו הוא משום דהוי כמו קצץ דהוי ודאי כיון שהוא לוקח מגוף הריוח אבל הך דמותר שליש הוא לוקח מה שיתר על הריוח דהוא ספק הו"ל לרבינו לאשמועי'. גם נראה עיקר כפי' שני דמר"ן ז"ל דהוא מהתוספות והך דמותר שליש בא ברמז בדברי רבינו ז"ל לקמן פ"ח במ"ש דבר מועט וכפי' הראב"ד ז"ל וכן נראה מההגהות שם ע"ש

הלכות שכירות

פרק ג' הלכה ג' יראה לי וכו' שאם פשע כמזיק וכו' עיין להלח"מ ז"ל והמש"ל ז"ל שיישבו ראיות התוס' ז"ל לשיטת רבינו דאין אנו צריכים לזה דכבר כתבו התוס' בריש בב"ק ובריש הניזקין דמזיק הקדש פטור מן התירה וכן פסק רבינו בה' נ"מ יע"ש וכיון שכן אם פשע בהקדש פטור דלא עדיף ממזיק דהא בהא תלייא וזהו שפרט רבינו וכתב קרקעות ועבדים ושטרות כדי להוציא הקדשות ומעתה הנך ראיות שהביא הש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ו לדעת רבינו מהא דאמר ר"א בפ' הזהב דשבועה זו תקנת חכמים וכו' דמשמע דחייבים בפשיעה וכו' יע"ש ליתא לע"ד דהא אף רבינו מודה בהקדשות דפטור מפשיעה כדעת התוס' ומה גם דבירושלמי דשקלים קאמר בהדיא דש"ש בהקדש חייב בגניבה ואבידה יע"ש וע"כ צ"ל דכיון דתקנו שבועה שלא לזלזל גם זו בכלל וכבר כתבתי בזה בפ"ג מה' שקלים יעו"ש

פרק י"ב הלכה ט' ולא יאכל בפת ולא במלח ואם קצץ וכולי אוכל אותו בין בפת בין במלח וכו' כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת בספיתת מלח עראי אבל לא מליחה גמורה וכולי משמע מדבריו אלו דאף באחת אם מליחה גמורה אסורה ולע"ד הוא תמוה דאמרי' בפ"ב דמעשרות משנה ג' הנוטל זתים מן המעטן טובל אחת במלח ואוכל ואם מלח ונתן לפניו חייב ואמרו בירושלמי אם מלח טובל למ"ל צירוף ואם צירוף טובל למ"ל מלח ומשני ע"י זה וזה עכ"ל ונראה דהכריחו לירושלמי לזה ולא פי' המשנה כפשטה דמיירי לענין צירוף כמו הך משנה דהמקלף שעורים דקתני ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהתם אין בקליפה שום חיוב אבל הכא דכמליחה הוקבע למעשר ושינתה המשנה בלשונה לומר ואם מלח ונתן ולא אמרה ואם טבל דבהכי עסיק אלא לומר דמיירי במליחה גמורה ולכך מתמה שפיר כיון דמיירי במליחה גמורה למ"ל צירוף ומשני דבעי' תרוייהו וא"כ מאי דתני המולח קובע הוא דוקא ע"י צירוף אבל אחת אפי' מליחה גמורה אינו קובע. והנראה בזה לדעת הראב"ד ז"ל דהירושלמי סובר כאביי דס"ל בתלמודין דבח"ל אפי' שתייה לא קבעה דבהכי מיירי מתני' דקתני ברישא המטביל בשדה פטור ואלו בארץ חייב וא"ב מוכרח מאי דקתני ואם מלח וכו' הוא במליחה גמורה ולכך ע"י צירוף חייב אמנם לרבא דאחת לא קבעה ובשתים קבעה אתי מתניתין כפשטה דקתני המטביל בשדה פטור מיירי דוקא באחת וא"כ מאי דקתני ברישא המולח אפי' באחת והך דנקט ואם מלח הוא פי' ע"י טיבול. אך את זה ראיתי בש"מ למציעא גבי מאי דאמרי' בארץ אפילו אחת קבעה כתב בשם הראב"ד ז"ל וז"ל ואי ק"ל הא דתנן במעשרות המטביל