אברהם יגל על הרמב"ם שכג

ה"ז תנשא משום דהראשונה נאמנת כשנים וכו'. לע"ד לא מיכרעא דהתם ר"ל אם נשאת תצא והתם דוקא בבא עד כשר או באו שתי נשים אבל אם באה אשה אחרת כיון דנשאת ע"פ ראשונ' כבר הוחזק' בנישואין ע"פ עדות' ושוב לא תצא מספק כנ"ל

פרק יו"ד הלכה ג' כל העבודות פוסלות בעגלה כמו בפרה וכו' שנאמר אשר לא עובד בה ולכאורה יש לדקדק כיון דבתו' מבואר איסור עבודה למה לי למוד מפרה ונראה דבא לומר דקרא דלא עובד הוא לעכב ולא למצוה דילפינן מפרה דכתיב בה חוקה וכן הוא מבואר בירושלמי דפ' עגלה ערופה. והנה המדקד' בדברי רבינו יראה דבעבודו' עגלה לא בעינן משיכה דלא זכר משיכה כ"א בעול אבל גבי עבודות כתב אבל שאר עבודות און פוסלות אלא עד שעת מלאכה ולא כתב עד שימשוך בשעת מלאכה גם בדין ד' כתב כגון שפי' טליתו עליה לנושאה הרי מבוא' דלא בעינן משיכה. הן אמת דבקרא מבואר דלא בעי משיכה כ"א בעול אך מסוגייא דפ' עגלה ערופה מבואר דאף שאר עבודות נמי בעי משיכה שכן אמר ר"י הניח עליה עודה של שקין פסלה ובעגלה עד שתמשוך והוא מוסכם דאין מי שחולק עליו גם המקשה שהקשה עליו מהברייתא מודה לו בזה דעגלה בעי משיכה ולא הוק"ל אלא בחלוקת פרה נמי דבעי משיכה והתימא על מר"ן ז"ל שלא הרגיש בזה. והנראה אצלי דרבינו ז"ל הוק"ל דהך דינא דר"י גבי פרה היא משנה מפורשת במס' פרה דהניח טליתו או מוסרה פסלה ור"י חידושו גבי עגלה עד שתמשיך הפך המבואר בקרא דלא זכר משיכה אלא גבי עול ובא לומר דקאי נמי אשאר עבודו' וא"כ כשהקשה בגמ' על חלוקת פרה דבעי' משיכה נמי כמו עגלה מכח ג"ש אמאי לא הוק"ל על מתני' דפרה דאמרה אף בהנחה נמי פסלה ולומר דמתני' נמי איירי במשיכה מלבד שאין הדעת סובלתו א"כ ליפלוג וליתני בדידה בלצורכו נמי כשרה היכא דלא משך אמאי קתני לצורכה כשרה אשר על כן נ"ל דהמקשה ודאי כוונתו להקשות על חלוקת עגלה דס"ל עד שתמשוך דא"כ אף פרה נמי עד שתמשוך ומה לו לחלק ביניהם אלא ודאי גבי עגלה לא בעינן משיכה כשאר עבודות. וזה נ"ל כוונת רש"י ז"ל שכתב דהא דקאמ' וממקום שבאת לאו ברייתא קתני לה אלא הגמ' מפרש תוובתיה ואזיל וכו' וי"ל דמנ"ל הא דבכל דוכתא מצינו דזה לשנא דברייתא כמו שמפור' בת"כ ע"ש אמנם לפי האמו' ניחא דהוק"ל לרש"י ז"ל דאמאי לא קשייא ליה למקשה על מתניתין דפרה דקתני בעלייה לחודה מיפסלה ולכך מפרש דק"ל על ר"י דמחלק ביניהם אבל הברייתא ס"ל דאין חילוק דאף גבי עגלה נמי בעלייה לחודה מיפסלא וכן נמי מתני' דפרה הכי ס"ל וה"נ כוונת מתני' ריש פ' ע"ע דקתני מביאין ע"ע אשר לא משכה בעול ולכאורה יש לדקדק דאמאי לא קתני נמי שאר עבודות אלא דהתנא נחית לאשמועי' האי דינא דלא בעינן משיכה כ"א בעול כפשטיה דקרא ולכך שאר עבודות המפורשים בקרא אשר לא עובד בה לא חש להזכירו וה"נ כוונת רש"י ז"ל שכתב ד"ה א"כ אפי' הניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך ולא כתב ולא משך וה"נ בד"ה אלא בשעת עבודה שהניח שק עליה ולא להוליכו משמע דאם נתן עליה שק בתורת משא להוליכו אף שלא הלכה מיפסל' בהכי

אך קשה לי כיון דהך ברייתא מוקמינן לה כר"י דס"ל דבעי עד שימשוך איך כתב דלא בעינן משיכת גם רבינו ז"ל איך פסק דלא כוותיה כיון דלא הוזכר בגמ' מאן דפליג עליה ונ"ל דס"ל לרבינו ורש"י ז"ל דכיון דמתני' דע"ע משמע מינה דלא בעי' משיכה בעגלה כאמור וקי"ל הלכה כסתם משנה ומה גם דמבואר בגמ' דר"י לא ס"ל כוותיה דקאמר משיכה עול לרחבו טפח ועדיין צריכין למודעי גבי שאר עבודות משא בכמה כיון דאין למשא שיעור אלא ודאי ס"ל דלא בעי משיכה אלא בעול. גם ממאי דבעי משיכת עול בכמה נראה דלא בעי משיכ' אלא בעול גם מהירושלמי מבואר דכולהו אימוראי ס"ל דלא בעי משיכה אלא בעול ע"ש דפליגי במשיכת העול דמר סבר דלא בעי משיכה אלא בחידוש שהוא שלא לדעת דבדעת הוי כשאר עבודות דלא בעי משיכה ומ"ס דכיון דגזירת הכתוב היא דבעי משיכה בעול ל"ש ואוקמוה בגמ' שם דפליגי בפלוגתא דר"י ורבנן ומאן דסבר דלא בעי משיכה אלא בחידוש ס"ל כרבנן ואדהכי פסק רבינו כוותיה ולכך כתב כיון דמשכה בעול טפח נפסלה אע"פ שלא חרש בה וכו' הרי מבואר דלא הזכיר משיכה אלא לגבי שלא לדעת דמפרש רבינו ז"ל שלא בשעת מלאכה. ודו"ק

הלכה ז' ה"ז מותרת בהנאה כתב מר"ן ז"ל דזה נלמד מדברי רב וכו' ע"ש והוא תמוה דרבי' פסק בהלכות פה"מ כר"י דפליג אדרב דאסורה בהנאה וכן ראיתי להרב ח"ן ז"ל שהקשה דברי רבינו סתראי נינהו ע"ש שהצ"ע. ולעד"ן דפסק רבי' ז"ל מבואר בגמ' דשם נאמר מתיב רבא שור הנסקל אינו כן אם עד שלא נסקל יצא וירעה בעדר והכריח שם דאיירי בהוזמו העדים ודכוות' גבי אשם תלוי בעידי הזמה פליגי וממיל' הך סיפא דקתני בעגלה ערופה אם עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר מיירו נמי בהכי בהוזמו העדים ומעתה קשה לרבא דהעמיד המשנה בעידי הזמה מאי שנא רישא דפליגי רבנן ובסיפא מודו וצ"ל דוקא התם כיון דידע שאכל חלב דסבור שהוא שומן ובאו העדים ואמרו לו שהוא ספק חלב והפריש ע"פ משום דלבו נוקפו שמא חטא וגמר והקדישו אף דהוזמו העדים כיון דה דהקדישו הקדש גמור לא פקעה בכדי משא"כ בשור הנסקל ועגלה ערופה דלא שייך האי טעמא בודאי כיון דהוזמו העדים אינו נסקל ואינה צריכה לעגלה ערופה בודאי מותרים כיון דלא נעשו אלא ע"פ העדים שהוזמו אבל הכא דחש לעצמו כיון דידע שאכל חלב והקדישו שוב אין לו היתר כן נ"ל ומעתה אני תמיה דאמאי לא הקשה על מרה דשמעתא דהוא רבא דמחלק בהכי והרי נמצא דברי רבינו מבוארים בהלכה ודו"ק

הלכות מכירה

פרק י"א הלכה א' המתנה וכו' בין שהתנה המקנה בין שהתנ' הקונ' וכו' נקנה הדבר שהוקנה וכו' וק' לי דאמרי' בפ' א"נ דס"ו ע"א דהיכא דהתנה המוכר בטובת הלוקח לא הוי תנאי והוי פטומי מילי בעלמא ואין לומר דוקא התם משום דלא הוי בדרך תנאי אלא משום דחזייה דעציב הלוקח הוא דאמר ליה המוכר הכי לפייסו אבל אם הוא דרך תנאי אף אם התנה הלוקח כיון דנגמר המקח ע"פ הך תנאי אין יכול להחזיר דזה אינו דא"כ מאי פריך בגמ' שם מהא דאמר ליה הלוקח לכשיהיו לך מעות אחזיר' לך וכו' דהתם מאליו הוא דאמר לו ולא משום דחזייה דהוה עציב וכו' וכיון שכן אף דהתנה אותו הלוקח מיקרי תנאי כיון דנגמ'