אברהם יגל על הרמב"ם שכב

דזהו כוונת רבינו במ"ש בפ"א מה' חומ"ז דנתכוין לבייש את הקטן ובייש את הגדול וכו' לגדול וכו' ולכאורה הוא תמוה דהא בש"ס קאמר דר"ש דס"ל בקטלה פטור ה"ה בכאן דמיפטר וכו' וראיתי להלח"מ ז"ל שכתב דרבינו אינו מפרש כפירש"י יע"ש ולא ידעתי היכן מצא מימרת ר"ש גבי בושת ועוד דאמאי קאמר בקטלא מה קטלא וכו' בושת נמי עד דמיכוין ליה וכו' דהיל"ל מ"ט דכתיב והחזיקה במבושיו וכו' ולפ"ז פירש"י דלא ידעי' האי דינא לר"ש אלא מכח קטלא אמנם לעד"ן דזהו דוקא לר"ש משום דקא יליף מקרא וארב לו ה"נ איכא קרא דמבושיו אך לחזקיה דפסק רבינו כוותיה דלית ליה מקרא שפיר אית ליה דחייב דהא דפטר התם בקטלא משום דלא הוי התראה משא"כ הכא ולכך פסק רבינו זל גבי קטלא דפטו' וגבי בושת דחייב דסתם ברייתא היא ומסתמא לא פליג חזקיה בהא דלא מצינו שחולק בזה ודו"ק

פרק ט' הלכה יו"ד נמצאו זה ע"ג זה וכו' עיין להראב"ד זל ובפי' מר"ן ז"ל שכתב כיון דמתני' קתני ולא צף ע"פ המים משום דדוקא צף ע"פ המים וכו' ואינו נוח לי דא"כ גבי טמון נמי קתני ולא טמון בגל דמשמע דוקא בגל אלא מתני' לא דיברה אלא בהוה דסתם צף ע"פ המים וסתם טמון בגל ואנה"נ כיוצא בו ולעד"ן דרבינו ז"ל מפרש דלא כפירש"י ז"ל וס"ל דבעיא ראשונה כפשטה מדקתני בברייתא כיון דהחזיק וכו' משמע דוקא משום דה דהחזיק אבל צף לא הוי כיון דהוא מינו ולכך בהך בעייא דשני מתים זה עג"ז פשיט לה אביי דהוי כבן עזאי ההוא יומא מהך ברייתא פשיטא ליה כיון דקתני בה כיון דהחזיק וכו' לא הוי צף אלא בהך בעייא דטמון מסתפקי בה חכמי הישיבה מה היא כוונת אביי ולכך מעיקרא סברוה ודחי לה ואוקמוה על האמת דהוי טמון

הלכה י"ד בין שבאו בבת אחת בין שבאו בכת אחת כין שבאו זה אח"ז וכו' עיין מה שהשיג הראב"ד ז"ל ודעתו כדעת הרשב"א ז"ל עיין בדבריו ביבמות דף קי"ז אבל רבינו ז"ל ס"ל כדעת רש"י ז"ל דמשמע מדבריו דלא אמרי' הכי אלא דוקא בעד כשר אבל לא בפסול דכן כתב בד"ה כי פלגא וכו' ואי בזה אח"ז וההוא דהאמינה תורה קדים ואתא ברישא הו"ל כשנים והנך כחד משמע דוקא דעד כשר אתא ברישא גם כתב והיכא דשנים אומרות נטמאת ועד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה ובודאי דאיירי בזה אח"ז דאי בב"א כתב ברישא בדבריו דבב"א אוקי תרי לבהדי חד ומה לו לשנותה פעמים גם אי ס"ל דבזה אח"ז אפי' פסול מהימן כבי תרי מה לו לתרץ ולומר דמתני' איירי בחד פסול הא אפי' חד כשר כיון דשנים אתו ראשונים ודאי מהימני דאפי' חד מהימן כבי תרי וכ"ש שנים ועיין במהרש"א ז"ל שם דמלבד דלא יתכן פירושו בדברי רש"י ז"ל כאמור אף לא ראה שכן כתב רבינו ז"ל. ולעד"ן דזה מוכרח מהגמרא דקאמר היכא דאתא עד כשר מעיקרא ואפי' מאה כעד א' דמי והכא במאי עסקינן דאתאי אשה מעיקרא הרי מבואר דאיירי בזה אח"ז ואפי"ה קאמר היכא דאהא אשה מעיקרא אתו תרי ומבטלי לה ואין לומר דכן הוא המדה אפי' בקדם עד כשר אתו שני אנשים ומבטלי לזה דא"כ מאי האי דקאמר ר"ן בפסולי עדות אזלינן בתר רוב הא אפילו בכשרים דינא הכי אלא ודאי היכא דשלשתן פסולים אפי' בזה אח"ז לא אמרי' האי דקדם נאמן כבי תרי ונ"מ דהיכא דאשה קדמה ואח"ך באה אשה אחרת לא הוייא כבי תרי ואתא אשה אחרת ומבטלי לה ועוד דמאי תריץ לו בזה דסוף סוף עדיין איכא למידק דוקא. היכא דשנים אמרו דנטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה אלא ודאי מבואר דמתני' גופה אתא לאשמועי' דעד פסול לא הוי כבי תרי ולכך אזלינן בתר רוב דעות ולאו לדיוקא אתא. ועוד איכא למימר דהדיוק הוא היכא דאתא עד כשר מעיקרא לא היתה שותה וכן בסיפא דוקא היכא דאתא עד פסול לבסוף אבל אתא כשר לבסוף היתה שותה ואפשר לא שייך דיוק כי אם במוזכר במשנה ולא במשמעות. ואולם דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל דכתב דנראה מהגמ' שזה שיבוש נ"ל דק"ל כיון דאוקי בגמרא דתרתי בפסולי עדות ואיצטריך סיפא לקולא למה לי רישא ולכך כתבו איצטריך רישא לדיוקא הא חד וחד לא היתה שותה משום דהאמינה תורה וכו' וסיפא לדיוקא איצטריך דאף לקולא אמרי' דאזלינן בפסולי עדות בתר רוב ולא אמרי' דשתי נשים חשיבי כחד ולדעת רבינו י"ל דהוי בדרך לא זו אף זו ככל הש"ס דאמרי' משנה שנשנית לא זזה ממקומה ואיצטריך לגופה ועיין להלח"מ ז"ל בפי"ב מה' גירושין במה שהקשה על רבינו ז"ל יעו"ש וכבר כתבתי דלק"מ יע"ש. גם מה שהקשה על מ"ש רבינו זל כאן אבל אם באו שנים והכחישוהו הוי עדות מוכחשת דבגמ' קאמר פשיטא דאין דבריו של א' במקום שנים יע"ש לא ידעתי מה יתרץ לזה שלא הקשו בש"ס דסוטה בפשיטות האי קושייא וכבר כתבו התוס' ביבמות דקי"ז דוקא התם דתקנתא דרבנן ע"ש

ועל מ"ש הראב"ד ז"ל אבל וכו' א"א גם זה שיבוש וכו' הנה מר"ן ז"ל יש לו גירסא אחרת בקביעו' הראב"ד שניהם וכו' עד אין עורפין וכו' והבין הרב ז"ל דהשגתו היא כיון דמשמע מינה הא חד וחד לא היתה שותה לעד"ן דכוונתו היא דהא דכתב רבינו ז"ל שנים אומרים ראינו וא' אומר לא ראיתם לא היו עורפין כודאי איירי בב"א דאי בזה אח"ז כבר כתב רבינו דאם באו ב' אחר שהעיד הראשון אין עורפין וא"כ כשכתב בד"א וכו' אבל אם אמר עד א' וכו' ושתי נשים אומרים לא ראינו אין עורפין מיירי בב"א ואיך כתב אין עורפין כיון שהם בב"א הוי כחד וחד

ועל מ"ש רבינו ז"ל שתי נשים וכו' ועד אומר וכו' עורפין כתב הראב"ד ז"ל שלא אמרו אלא דאתא. עד כשר מעיקרא וכו' טעמו מדסתם רבינו ז"ל משמע ליה דאיירי אף בזה אח"ז ולכך השיג עליו לשיטתו דס"ל אף עד פסול' דאתא מעיקרא נאמן כתרי וכל שכן שנים פסולים דאתו מעיקרא והא דקאמר הש"ס שתי נשים ואיש א' כי פלגא איירי בב"א ולא ק' קושיי' מר"ן ז"ל וכן ראיתי להלח"מ ז"ל בה' גירושין שפי' כן בדעת הראב"ד ז"ל. אלא דק"ל דבהשגה דקודם לזה הבין הראב"ד ז"ל דרבינו ז"ל איירי בב"א וא"כ מאי השיג בכאן ונ"ל דכוונ' רבינו ז"ל כיון דבאשה ואשה כתב רבינו בין בכ"א בין בזה אח"ז לכך כתב שנים אומרים ראינו וא' אומר לא ראיתם וכו' מיירי אף בזה אח"ז כדי לחלק ולומר בג' פסולים אבל עד כשר אתא מעיקרא אף כשבאו שתי נשים אין שומעין להן וכן נמי כדאתא עד כשר לבסוף אין שומעין להן דאזיל לשיטתיה דלא אמר עולא אלא בעד כשר כמו שפירש"י בהדייא וכאמור. ומה שהכריח הלח"מ בה' גירושין מהא דכתב רבי' ז"ל שם היכא דנשאת ע"פ אשה ובאו שתי נשים ואמרו לא מת וכו' משמע דאם באה אשה אחרת אין שומעין לה דראשונה נאמנת כשנים וכן מדכתב שם דין כ"א אשה אומרת מת וכו' ואח"ך בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא וכו' דמשמע דאם באה אשה אחרת