אברהם יגל על הרמב"ם שיט

פרק י"ח הלכה ה' מצא שטרות וכו' כתב ה"ה ז"ל זה למד מהמשנ' ואוקמתא שם בגמ' ואע"פ שיש מי שלא פירשה כך ומ"מ דינו של רבינו ז"ל אמת לדברי הכל ע"כ ועיין מ"ש הרמ"ל ז"ל דע"כ לא אוקמוה בגמ' בשטרות קרועים אלא דוקא ביוצא מתחת ידי מלוה אבל ביוצא מתחת המוצאו לא בעינן שטרות קרועים כיון דאיתרע בנפילה ע"ש ולפ"ז הו"ל להקשות דאמאי מקשה בגמ' על רב ממתני' דכיון דאיירי במציאה לדעת רבינו ז"ל כפי מ"ש ה"ה וכמו שנראה מפי' רבינו ז"ל בפי' המשניות. הן אמת דמאי דקתני אם יש עמהן סמפון וכו' לא קאי בודאי אמאי דסליק מיניה דמצא שטר בין שטרותיו וכו' דא"כ הול"ל דיהא מונח כיון דאינו יודע טיבו וכ"כ הריטב"א ז"ל והובא בשימ"ק וזהו מה שהוכרח רש"י ז"ל לפרש במשנה דמילי מילי קתני אך אמנם איכא למימר דקאי אמוצא שטרות וסמפונות עמהם דיעשה מה שבסמפונות ולעד"ן דזהו כוונת רש"י ז"ל שם בגמ' דכתב וז"ל אם יש עמהן וכו' והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בן שטרותיו ע"כ ולכאורה אין לו מובן דהא פי' במתני' דמילי מילי קתני ולא קאי אמצא שטר וכו' ועיין במהר"מ שיף ז"ל שנדחק בפי' ע"ש ולפי האמור יתפרש כפשוטו דבא לאפוקי מפי' הרמב"ם ז"ל דקאי אמוצא וכו' דקתני המוצא שטר בין שטרותיו ר"ל דמצא שטר וכו' דקתני במתני' קאי אכולה מילתא כאלו תנן מצא שטר וכו' ואינו יודע וכו' מצא שטר וכו' ויש עמהן סמפונות וכן פי' במתני' וכיון שכן בודאי במלוה עסקינן דבין שטרותיו קתני אבל הרמב"ם ז"ל יפרש דקאי ארישא דמתני' דקתני מצא תכריך של שטרות אם יש עמהם סמפונות וכו' א"כ מאי מקשה הגמ' וכו' ולעד"ן לומר דכיון דמצא עם שטרות המלוה ידעי' בודאי שנפלו מיד המלוה דאי ביד הלוה מאי בעי גבי שטרות דמלוה וכיון שכן הרי הם בחזקת המלוה כמו מאי דאמר רשב"ג שם במשנה דמחזיר למלוה מכח האי סברא ע"ש וא"כ שפיר מקשה הגמ' על רב דאמר סימפון היוצא מתחת יד מלוה פסול דהכא ודאי ידעי' דיוצא מתחת ידי מלוה ואפי"ה אמרי' דיחזיר ללוה והיינו ודאי דאף דיוצא מיד המלוה כשר דהשתא ודאי לא אמרי' דאיתרע בנפילה דמשום פיסולו לא נזהר לשומרו דהא נפלו עמו שאר שטרות הכשרים ומאי הו"ל למיעבד ואהא משני דשאר שטרות המונחים עמו הם קרועים ואף אם הם ביד המלוה הורע כחן וכ"ש כשנפלו אלא דעדיין ק' לזה דלפי המסקנא דנמצא בין שטרותיו קרועים א"כ למ"ל דנמצא עמהם שובר דהא ודאי אמרינן דמשום פיסולו לא נזהר לשומרו. אשר ע"כ נ"ל דמשום ריעותא דנפילה לחוד לא אמרי' דיחזירו ללוה כיון דאם הוא ביד המלוה לא הורע כחו בשביל דמונח בין שטרות קרועים וכמ"ש רבינו ז"ל בפי"ו מה' מו"ל ע"ש והו"ל כשטרי חוב דעלמא דע"י דאיתרע בנפילה אמרי' דלא יחזיר לא לזה ולא לזה כנ"ל לדעת ה"ה ז"ל. אבל אי קשייא על רבינו הא קשייא דשם בה' מו"ל פסק רבינו ז"ל דאם מת השליש ונמצא סמפון בין שטרותיו ה"ז כשר ע"ש א"כ שפיר איכא למימר דמתני' כפשטה אתייא דהא דקתני אם יש עמהן סמפונות אדסליק מיניה קאי דהיינו אשליש וכיון שכן מאי מקשה הגמ' ובאמת דכתבתי שם דאין זה כוונת רבינו שם אמנם לדעת הלח"מ ז"ל שם קשה וי"ל דמשמע ליה לרבינו דהאי דקתני סמפונות סתם ביש עליו עדים קאמר ואי קאי אשליש פשיטא דלכך לא תוקמינן ליה במקויים משום דפשיטא דיחזיר ללוה ולומ' דאין עליו עדים קאמר אין לך דוחק יותר מזה דהעיקר חסר מן הספר ולכך מוקמינן ליה ארישא דמתני' דמצא וכו' ואתי לאשמועי' אף דמצא עם שטרות המלוה הכשרים דלא איתרע דכיון דנמצא השובר בודאי דהחזירו לו הלוה כמ"ש רש"י ז"ל

אמנם עדיין קשה מהא דפסק שם הרמב"ם ז"ל הך דמצא סימפון בין שטרותיו של מלוה שהם קרועים דמשמע דמפרש הרמב"ם הך דאם יש עמהן סמפון הוא קאי אמלוה וא"כ איך פסק כאן הך דמצא שטרות מהיכן למד זה ומהתימא על ה"ה ז"ל שכתב כאן דרבינו מפרש דקאי על המוצא ושם כתב דמפרש כפירשי דקאי על המלוה ע"ש ונ"ל עיקר דאנה"נ דרבינו מפרש כפירש"י דקאי אמלוה אלא דיצא לו לרבינו דין זה דמוצא שטרות הוא מסברא כמ"ש ה"ה ז"ל לי"מ ע"ש וכן ראיתי להלח"מ ז"ל בפי"ו מה' מו"ל שכ"כ ע"ש אמנם מהתוס' משמע דאם מצא בין שטרות קרועים אף בלא סמפון יחזיר דקתני בין שמצאן בשוק בין שמצאן בין שטרות של אביו כללו של דבר אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות וכו' והא ודאי הא דקתני בין שטרותיו של אביו הוא לומר דבין שטרות של אביו הקרועים וכדאוקימנא בגמ' ואמאי לא קתני הכי גבי מצאן בשוק משמע דהתם אף דלא מצאן בין שטרות יחזיר וה"ט דכיון דמצא שטר ושוברו עמו בודאי ידעי' דמיד הלוה נפלו דמעיקרא דאיתרכס למלוה השטר כתב לו שובר ואח"ך כשמצא גם השטר מסרו ללוה וכרכם גבי הדדי אבל אצל המלוה מאי בעי גבי הדדי אלא ודאי דמשום דנפרע השטר ולכך איצטריך לומר בין שטרותיו דאף דאין מונחין זה אצל זה כיון דמונח אצל השטרות קרועים אמרי' חזקתו פרוע ע"י כשובר שנכתב ולפ"ז אפשר דהדין דין אמת כדברי רבינו ז"ל אלא דלא הביא רבינו זל דין התוספתא

הלכות רוצח

פרק א' הלכה ז' שנא' וקצותה את כפה וכו' כתב הראב"ד ז"ל בספרי קדריש לה הכי עכ"ל ולעד"ן כוונתו להשיג על רבינו דהא משמעות הגמ' לו' דהך קרא לא איירי אלא בממון כר"י דספרי דהא בעו מנ"ל ואיצטריך להביא מק"ו או מהיקש ואי הך קרא מיירי בהכי אמאי לא מייתי מיניה אלא ודאי איירי בממון וכו' והרב כ"מ ז"ל הבין דבא להודיע מקור דדין זה וזה אינו לע"ד דהול"ל כן הוא בספרי וה"נ כוונת רש"י בחומש שתפס שיטת ר"י דמפרש בממון לגבי רבנן הוא משום דסוגייא דגמ' אזלא כוותיה ועיין בהגהות הות ולדעת רבינו י"ל דאי לאו דאית לן גילוי דניתן להצילו בנפשו לא מוקמינן הך קרא אלא לממון אך לבתר דשמעי' ליה א"כ י"ל דהך קרא דוקצותה וכו' כפשטיה דאין סברא דסוגיין דלא כרבנן ואתא ללאו וכמו כן דאמרי' דאחר דאית לן ההיקש שמעינן מקרא דלא תעמוד על דם רעך נמי האי סברא דהא בברייתא תני בהדייא ומוכרח לומר דלעבור עליו בשני לאוין כמ"ש רבינו בסמוך

הלכה י"ג כל היכול להציל וכו' אבל אין ממיתין אותו. כתב הכ"מ ז"ל דהא דקאמר ריב"ש נהרג עליו לאו דוקא ובהכי ניחא לי במאי דאמר קרא בגנב במחתרת והוכה ומת אין לו דמים ואי יכול להציל ולא הציל נהרג לו בב"ד אמאי אין לו דמים