אברהם יגל על הרמב"ם שטו

ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל אפי' אין בפיו בשפופרת הנוד וכו' ולכאורה הוא תמוה דמאי אירייא חולין דלא גזרינן דהא כבר כתב דאף לקודש אפי' אין מתערב מדרך פיו שהוא סתום אלא מתערב מהנקבים אפ"ה שרי כיון דכל הסלים שוין דאינם מחזיקין מים כלל וא"כ כמו כן גבי שק וקופה כיון דכל השקים שוין דאין מחזיקים כלל אפי' אין בו כשפופרת הנוד שרי ומאי אירייא חולין. אשר ע"כ נ"ל דס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל ולא התירו סל גבי קדש אלא בדיעבד ולכך כתב דלחולין דלא גזרינן שרי אף לכתחלה והדברים ככתבן דוקא משום דלא גזרינן בחולין אבל אי לאו הכי הוה גזרינן כשאר כלים אף דלא דמו כלל לשאר כלים וכן נמי הך דסל וגרגותני וכן מוכח לשון רבינו ז"ל דנקט אבל לקודש אין מטבילין וכו' ודו"ק. וטעמא איכא למ"ד משום חציצה פסל אף דיעבד משום דלא ידעינן בהאי אי חציץ או לא אבל למ"ד משום גזרה בהאי ודאי טבילה כתקנה היא ולכך עלתה לו טבילה ודו"ק

פרק ח' הלכה ג' קדשים קלים שאין בהם דין מעילה חייבין בנזקין כתב הלח"מ ז"ל דרבינו מפרש דר"י ס"ל אף בכור ומעשר בכלל וכן פירש"י בתמורה ע"ש ואף דכתיב במעשר לא ימכר ולא יגאל מ"מ גובה מבשרו כמו שלמים והודה כמ"ש רבינו ז"ל ועיין להרב באר מים חיים שכתב על הלח"מ דאישתמיטתיה לשון רבינו בהלכות בכורו' הך ברייתא דמעשר לא ימכר ולא יגאל ע"ש ולא ידעתי אמאי ל"ק ליה מקרא וק"ל

הלכות גניבה

פרק ה' הלכה ג' נתייאשו הבעלים וכו'. עיין במ"ש ה"ה ז"ל שנוסח' שיש לנו בדברי רבינו היא מדוייקת ודלא כלשון שנזדמן להטור ז"ל בס' שנ"ו וכמ"ש הרב כ"מ ז"ל וזהו הנוסחא שנזדמנה להראב"ד ז"ל ולכך כתב דהוא שיבוש המעתיק אבל מה שפי' ה"ה עוד דאף על הנוסחא שלפנינו משיג הראב"ד ז"ל דאמאי יתן דמים כיון שקנה ביאוש ושנוי רשות וכו' אינו נראה לע"ד דעל זה אינו כותב הראב"ד ז"ל והוא שיבוש המעתיק כיון דשייך סברא לזה והוא משום דסוף סוף לא דמייא לאבידה דבהיתרא באה לידו אבל האי כיון דיאוש נעשה ביד הגנב דבאיסורא אתא לידיה ויאוש כדי לא קני הו"ל ביד הלוקח כאילו אין כאן יאוש כלל ולכך דמים מיהא בעי לשלומי ועוד מהא דס"ל דיאוש כדי קני דשמע למ"ד דבעי יאוש ושינוי רשות דהא למ"ד דקני דמים מיהא משלם כמבואר בגמ' ועליה קאי למ"ד דבעי תרוייהו יאוש ושינוי רשות ועוד קי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וא"כ היכי אמרי' בכוליה תלמודא דיאוש ושנוי רשות קני אלא ודאי דע"כ לא קי"ל לא הוי יאוש אלא לענין דליפטור מדמים וכו'. גם נלע"ד דרבינו ק' ליה מה שהקשו התוס' בפ' מרובה דס"ז ד"ה אמר עולא ממתני' דנטלו מוכסין וכו' וע"ש מה שהוצרכו לידחק דהברייתא לא קאי אמתני' אלא דמיירי שהבעלים לא נתייאשו וכו' דהעיקר חסר מן הספר ולכך מפרש רבינו דהברייתא אמתני' קיימא ובאה לפרש דקתני והן שלו ר"ל גוף הגזילה אבל מחזיר הדמים לבעלים הראשונים ואהא קאמר בש"ס משום דס"ל לתנא דברייתא דיאוש כדי לא קני ולכך כשעשה יאוש ביד המוכס אינו כלום כיון דבאיסו' בא לידו ולכך אף דעכשיו נעשה שינוי רשות דמים מיהא בעי לשלומי אבל לאיכא דאמרי ס"ל דהאי תנא ס"ל דיאוש כדי קני ומחייב דמים אבל היכא דאיכא שינוי רשות פטור מכלום ואם בא להחזיר וכו' וכיון דקי"ל בעלמא דיאוש כדי לא קני לכך תפסינן כלישנא קמא ואין זה מחסרון הניכר דלא קתני בברייתא מחזיר דמכח זה לא הקשה לרבא דס"ל יאוש כדי קני מהך ברייתא דס"ל דיאוש לא קני וכ"כ התוס' דלרבה דמיירי הברייתא לענין דמים ועוד י"ל דלכך לא הקשה לרבה משום דס"ל כלישנא בתרא. ושוב מצאתי הדבר מפורש בהרשב"א ז"ל בפרק בתרא דקמא משם הראב"ד ז"ל בהדייא וז"ל דאע"ג דיאוש ושינוי רשות קני דמים מיהא בעי לאהדורי משום דבאיסורא:

אתא לידיה דיאוש כדי לא קני ע"כ והובאו דבריו בב"י סי' שנ"ג הרי מבואר דהראב"ד ס"ל כרבינו בזה ומהתימא שנעלם מה"ה דברי הרשב"א ז"ל הללו שכת' משם הראב"ד ז"ל אלא דבאמת ק' לי דמאי קשייא ליה להרשב"א ז"ל על הראב"ד מהך דזבניתו אסא וכו' דכיון דקני ליה קנין. הגוף אלא הדמים מיהא בעי לשלומי. אשר ע"כ נראה דהרשב"א ז"ל הבין בדעת הראב"ד ז"ל דמאי דקתני בבריי' ' ומחזיר לבעלים ר"ל דקאי אגוף הגזילה ומחזיר הדמים שנותן לו הבעלים והיינו משום דלא קני ליה קניין הגוף ולכך מקשה ליה שפיר וכצ"ל בדברי הראב"ד ז"ל דאע"ג דיאוש ורשות קני בדמים מיהא בעי לאהדורי וכו' וכן מצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תתקס"ח וז"ל ואי קשייא הא דאמרי' בפ' הגוזל וכו' ומחזיר הוא לבעלי' הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני וכן הדין לכל גזילה ואביד' וגניבה ה"ק הרי אלו שלו אלא שמחזיר לבעלים בדמים כן תירץ הראב"ד ז"ל עכ"ל ויודע תעלומות שכיוונתי בזה לאמת. ומעתה יתיישב לשון הראב"ד שהביא הטור סי' שנ"ז וז"ל והראב"ד ז"ל כתב דמיירי אפי' לאחר שנתייאשו הבעלים שגם הוא סובר שאין יאוש ושינוי רשות קונה אלא לעניין שאין צריך להחזיר הגניבה אלא הדמים ע"כ והוא תמוה כמ"ש הב"י ז"ל ולפי האמור נראה דט"ס נפל בדברי הטור וצ"ל אלא בדמים. אך מעתה מ"ש הטור סימן שס"ח וז"ל ופי' הראב"ד ז"ל שקונה גוף הגניבה אבל צריך ליתן לבעלים דמיה ע"כ הוא תמוה גם מ"ש הב"י ז"ל גם זה נתבאר כסימן שנ"ג הוא קאי על הלשון שהביא הרשב"א ז"ל ובאמת בעיני יפלא דאם הדברים כפשטן מאי מקשה הרשב"א ז"ל וכן מצאתי בשימ"ק בפ' הגוזל ומאכיל וז"ל והראב"ד ז"ל פי' דכי קתני מתני' הרי אלו שלו דלא מפקי מיניה בעלים בלא כלום קאמר משום דקני ליה ביאוש ושינוי רשות אבל בדמים מיהא בעי ליה לאהדורי משום דבאיסורא אתא לידיה ומעת' תגדל הקושיי' שהקשה עליו הרשב"א ז"ל מאסא דרב הונא וכו' ואפשר ליישב דאנן קי"ל כלישנא בתרא דאמרי' אם בא להחזיר וכו' וממדת החסידות וכו' הא מדינא אינו מחזיר וכו' ע"ש בהרשב"א ז"ל. אך ק' ליה מאי דקאמר הראב"ד ז"ל על הך מתני' דהמכיר כליו וכו' דאפי' לאחר יאוש מיירי וכמ"ש הטור ז"ל. אשר ע"כ נ"ל דמאי דכתב הראב"ד ז"ל ואפי' לאחר יאוש ר"ל ואפי' נתייאש כשהובא ליד לוקח והיינו משום דס"ל דלא קנה אלא דוקא כשנתייאש ביד הגנב דהוי יאוש ושינוי רשות אבל אם שינוי רשות קדם לא קני כלל אלא משום תקנת השוק מיבעי ליה ליתן לו דמים אבל אין זה מתפרש בדברי הטור ז"ל גם לפי זה אפשר דהראב"ד ז"ל מודה לדעת ר"י דהיכא דיאוש קדם לרשות דקני לגמרי דבהכי פליגי תרי לישני שבגמרא דללישנא קמא ס"ל דכיון דיאוש כדי לא קני א"כ באיסורא