אברהם יגל על הרמב"ם שיד

דאפי' נסרחו עדיין טומאתן עליהן ולפ"ז מ"ש מר"ן בתירוץ הב' דאם נטמאו ואח"ך נסרחו לכ"ע בטומאתן עומדין א"כ מ"ש בתוספתא המ' אם נסרחו טהורין אמאן תרמייה וצ"ע

פרק ג' הלכה ו' ה"ז צריך מחשבה וכו' יש לדקדק כיון דבצק הוא אוכל גמור מחשבה למה לי ועוד מה שסיים ואין הבצק צריך הכשר והא מוכשר ועומד ונראה דכוונת רבינו ז"ל כיון דחיפה הבשר בבצק שוב נתבטל מאוכל דנמאס ולכך צריך מחשבה דיחדו לאוכל ולכך צריך הכשר אחר כיון דנתבטל מאוכל הכשר דמעיקרא כבר חלף הלך לו וכן נראה כוונתו בדין ז' גבי מת כתב צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל דכיון דצירף אותן למת הרי נמאס ואינו ראוי לשום אדם לכך צריך מחשבה. אך קשה מה שהקשה הראב"ד ז"ל דבגמ' מוכח דאף אם חישב עליו לא מהני טומאת אוכלים ע"ש ולעד"ן דרבינו ז"ל ס"ל דר"ח ס"ל דאף באדם נמי יש בו טומאה קלה ע"י צירוף פחות מכזית בנבלה ולכך צ"ל דברייתא דקתני מה בהמה יש בה טומאה קלה וחמורה איירי בחד דוכתא דהיינו בכזית וזהו דקדוק לשון הברייתא דלא קתני יש בה טומאה קלה ויש בה טומאה חמורה דשמיע ליה הך דוכתא דיש בה טומאה קלה יש בה נמי טומאה חמורה דהיינו כזית נבלה דחמורה במשא וקלה במגעו דאין בה אלא טומאת אוכלין ורב חנינא לא פליג אר"ח אלא מודה לו בזה דהך ברייתא דנבלת בהמה מיירי אף בחצי זית נבלה אלא אסתמא דהש"ס פליג דקאמר עלה לאפוקי מת דאף בחצי זית לא מהני מחשבה לכך קאמר רב חנינא דמיירי נמי הך ברייתא בכזית מחופה בבצק ומהני לצירוף כביצה לאפוקי מת דלא מהני משום דטומאה בוקעת וכו' ומעתה הך ברייתא דלעיל דאמרה מה בהמה שיש בה טומאה קלה וחמורה מיירי בכזית וזהו דקדוק לשונו דקאמר אפי' תימא דהוי כזית הוא קאי על הך ברייתא דנבלת בהמה דר"ח קאי עלה ומאי דקאמר לאפוקי מת הוא קאי על הך ברייתא דמה בהמה וכו' ודלא כהתוס' ז"ל שנדחקו בזה ע"ש ולעד"ן דזהו כוונת מר"ן ז"ל שכתב שאין זה מוכרח ויש מקום לפי' רבינו והרב בה"ז תפס עליו חנם וכתב שאין מקום לפירושו ע"ש גם ראיתי להח"ן בשיטתו ש"ס שכתב דברים תמוהים לע"ד ע"ש ותבין

פרק י' הלכה ח' מפני שלא טהרו ביציאתן וכו' כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שבטלה טומאתן בהיותם בתוך מעיו ע"כ וקשה דא"כ מאי קשייא ליה להש"ס בפ"ק דפסחים די"ח גבי ר"י דקאמר בטלו במעיה נהי דטומאה חמורה לית טומאה קלה מיהא ליטמו ומאי קושייא לפי דברי הראב"ד דבטל טומאתן בהיותם בתוך מעיו ואפשר לו' דהתם מיירי בתוך מעת לעת ועדיין לא נשתנו אבל הכא מיירי אחר מעת לעת. אבל ק' א"כ אמאי גבי משקין אע"פ שטבל ה"ז טמאין והא בטלה טומאתן בתוך מעיו וצ"ע גם מ"ש רבינו אם נסרחו הם טהורין קשה דהא פסק לעיל. אם נטמאו הרי הם בטומאתן לעולם אע"ג שנסרחו וצ"ל דברייתא דקתני אם נסרחו טהורים היא ר"א דפליג ארבנן וראייה דלא הוזכר זה במשנה משום דס"ל כסברת אמרו המוזכר בת"כ

פרק י"ב הלכה ו' ואם ניער הרי אלו לרצון כתב הראב"ד ז"ל כי הניעור הזה שיצאו מכולן ע"כ ולכאורה אינו מובן מי לא ידע זה גם לשון רבינו ז"ל מורה באצבע מכיון שניער ויצאו ממנו הרי אלו לרצון לאפוקי מה שעודן עליו גם מר"ן ז"ל לא השגיח עליו בזה. ונ"ל דכוונתו היא דבמשנה איתא אפי' אב הטומאה אינו בכי יותן ואם ניער בכי יותן וקשה כיון דאיירי באב הטומאה הול"ל בכי יותן ומטמא כיון דנטמא ע"י פרישתו מאביו וכה"ג הקשה דב יוסף בפ' אמרו לו על הך ברייתא דזב וטמא מת דקתני יצאו מכולן הרי מכשירין אמאי לא קתני מכשירין ומטמאין לכך מתי' בניתן כל כוחו ולכאורה קשה אמאי לא תקשי ליה לרב יוסף אהאי משנה דתני בכי יותן ותו לא. וצ"ל כיון דתני וניער דבר פשוט הוא בכל כוחו הוא מנער כי כן דרך הניעור ומעתה קשה על רבינו ז"ל שכתב ומזמן שהם טהורים אין מכשירין ואם ניער הרי אלו לרצון משמע דזה הדין דוקא באדם טהור אבל בטמא מכשיר ומטמא וזהו הפך המשנה דאף אם הוא טמא אינו מטמא דקתני הרי הוא בכי יותן ותו לא זהו שכתב הראב"ד ז"ל כי הניעור הוא שיצאו מכולן ולכאורה הוא יתר אלא ר"ל שיצאו מכל וכל שלא נגעו באביו והיא קושייא חזקה כנ"ל ודו"ק

הלכות מקואות

פרק ג' הלכה כ"ו בד"א לתרומה אבל לקודש אין מטבילין וכו' ואפילו היה בסל ובקופה וכו' ולכאורה הוא תמוה דפ' חומר בקדש דכ"ב מבואר לרבא דבסל וגרגותני לא גזרי' גבי קדש דקאמר שם סל גרגותני איכא בינייהו למ"ד משום חציצה איכא למ"ד משום גזירה ליכא ורבינו דפסק כרבא דמשום גזירה הוא וכמבואר בפי"ב מה' משכב ומושב איך כתב כאן דאין מטבילין בסל וקופה וכו' וצ"ע ר ולעד"ן אין כאן קושייא כלל דהא דקאמר איכא בינייהו סל וגרגותני דיעבד קאמר אבל לכתחלה כיון דגזרינן לקודש אף בסל לא יטבול משום גזירה דשאר וכדמוכח מהנך תנאי דקאמרי בגמ' סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילם בין לקודש בין לתרומה טהורים ולכאורה קשה דאמאי נקט לישנא דדיעבד ולא כלישנא דמתני' דנקט אף לכתחלה אם לא שנאמר משום דאיירי אף לקודש דשייכי ביה גזירה נקט לישנא דדיעבד וכן מוכח מהתוס' שם דלא הקשו כ"א לאבא שאול ולא לת"ק דאמאי נקט לישנא דדיעבד והיינו ודאי כמ"ש ואפשר דאיכא למימר לחידושא לאבא שאול נקטיה ולכך לא הקשו אלא לאבא שאול. אך מה שאני תמיה בעיקר קושייא זו דהא אמרי' תנאי היא דרבא כת"ק ור' אילא כאבא שאול וכיון דלסברת ר' אילא משום חציצה אפי' דיעבד נמי לא דהכי קאמר סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן איכא בינייהו הרי דלר' אילא אף בדיעבד קאמר ומה להם להקשות אאבא שאול. אשר ע"כ נ"ל דכוונתם לומר דכיון דליכא גזירה בסל דליכא מי שאין בפיו כשפופרת הנוד שרי אף לכתחלה ומה גם דקאי פלוגתייהו אלכתחלה דמתני' דקתני אין מטבילין לקודש וא"כ מאי דקאמר בגמ' לישנא דדיעבד ולא קאמר להטביל כלים בסל איכא בינייהו צ"ל דלאו דוקא וסירכא דברייתא נקט. אבל קשה להו אגופא דברייתא כיון דאיירי בדיעבד אמאי לא שרינן. ומעתה יצא לו להרמב"ם דין זה מכח קושיית התוס' ז"ל וכאמור. ולעד"ן דזוהי כוונת הר"ש בפ"י ממס' מקואות משנה ה' גבי אם היה שק וכו' כתב ז"ל וז"ל והא דאמרי' בסל וכו' אלא אפי' אין המים מתערבין אלא דרך נקבים וכו'