אברהם יגל על הרמב"ם שי

למשמרת וכו' וכתב מר"ן ז"ל וסבר ר"א לר"י בטלה לגמרי וכו' וכוונתו בזה משום דמקרא לא ידעינן אלא לטומאה ולא לטומאה קלה ולכך איצטריך טעמא דרב אשי לומר דבטלו לגמרי אפי' מטומאה קלה וכ"כ הר"ש בפ"ב דמקואות ולע"ד זה לא יתכן בדברי רבינו שלא הביא טעם זה כלל דמשמע מדבריו דלהך טעמא ניחא לן אף לטומאה קלה ועוד דהרי משנה שלימה היא דשתה משקין טמאין וחזר והקיאן עדיין בטומאתן הן עומדין ופסקו רבינו בפ"י מה' ט"א יע"ש ולדעת ר"א ודאי לא אתי כר"י דהא ודאי ס"ל דמסתמא נסרחו אבל אין לומ' דההיא אף לר"י ודוקא הכא משום דמציאותן במעיה חשיבו כמי שיצאו מלמטה דמי דזה אינו דכיון דעדיין לא ירדו למקורן להשתנות מים הוא דחשיבי דאף כשהקיאן גמי ממעיו הקיאן אבל אפשר לו' דכשהקיחן לא יחזור אלא מים אבל הכא דכשנמצאו במעיה ודחי אין כאן מים צלולים אם לא שנתלכלכו בעיפוש המעים דלהכי קרי ליה סרוח דמימעט נמי מאשר ישתה בכל כלי אמנם מסתמיות דברי רבינו משמע כת"ק דלא הוי סרוח. עוד ק' לי דרב אשי דס"ל דמשקה סרוח אינו מקבל טומאה הוא משום דס"ל כר"א דדריש בת"כ מקרא אשר ישתה למעוטי סרוח כמ"ש רש"י ז"ל בגמרא והיינו לומר דר"י ס"ל כר"ה וכיון דרבינו ז"ל פסק כרבנן דס"ל דאף דנסרח לא פקע טומאה מיניה כמ"ש בפ"ב מה' ט"ה דין כ"א ע"ש במרן ז"ל איך פסק כאן כר"י דהוי משקה סרוח כיון דמעיקרא הוי חזי ונטמא שוב לא פקע טומאה מיניה. עוד כתב מר"ן ז"ל דפסק כר"י ולא כת"ק משום דזקנים ור"י ור"ט סוברין כר"י ע"ש ולע"ד אין זה הכרח דע"כ לא מטהרו אלא מטומאה חמורה דהא רי"ה ור"ע ור"ש הכי שסוברים דטומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא ומבואר בגמרא דלמאן דסובר דאורייתא ודאי ס"ל דבשרה טמא עד שבא ר"א ואמר דהוי משקה סרוח וא"כ תיקשו ליה הך ברייתא אלא ודאי צ"ל לענין טומאה חמורה וכדמשמע ליה מקרא דלמשמרת. ועלה בדעתי ליישב דעת רבינו ז"ל משום דקושיית הגמרא דקאמר טומאה קלה מיהא ניטמו הוא משום דמשקים גופייהו איטמו מחמת עצמן דנטמו במי חטאת כמ"ש רש"י ז"ל שם והיינו משום דס"ל לר"י טומאת בית הסתרים מטמאה ולכך לדידן דאין טומאת בית הסתרים מטמאה כמו שפסק רבינו ז"ל בפכ"ג מה' כלים דין ט' א"כ לק"מ ולכך לא הביא רבינו ז"ל אלא הך קרא דלמשמרת דאין עליו דין מי חטאת ולכך בפי' המשניות כיון דאין הלכה בר"י כתב הטעם משום דבטלו במעיה דהוי סרוחה

אלא דבאמת זה לא יתכן כלל דהך פלוגתא דטומאת בית הסתרים היאר"מ ור"י דר"מ ס"ל דמטמאה ור"י הוא דס"ל דאין מטמאה וא"כ מאי מקשה הגמרא דאי ס"ל כר"י הו"ל לטמא טומאה משום דנגעו בעצמן כיון דלר"י גופיה לא מטמאה משום דבית הסתרים היא מאי מקשה אלא ודאי דס"ל לגמ' דגבי מים לא הוייא בית הסתרים משום כשרואה המים רואה אמצעיתו עד תחתיתו לא כן בג' על ג' אינו רואה תוכו. אשר ע"כ נ"ל דלאו קושייא היא כלל דמבואר בגמרא דמאן דס"ל דטומאת משקין מדרבנן ודאי דס"ל דטהור לגמרי וא"כ ת"ק דמתני' הוא ר"י דס"ל דאורייתא וכיון דרבינו ז"ל פסק בפ"ז מה' א"ה כר"מ דס"ל דרבנן לכך פסק בכאן דטהור לגמרי ומשום דהוק"ל דשאני הכא דטומאתו דאורייתא לטומאת חמורה וכ"ש לטומאה קלה לכך כתב הך קרא דלמשמרת דלית ביה טומאה דאורייתא כלל אלא כשאר טומאות משקין דעלמא. וראיתי להתי"ט בפ"ט דפרה שכתב משם רב צמח גאון דסתם משנה ר"מ והלכה כר"י לגביה יע"ש ואפיריין נמטייה להרב ז"ל שדבריו ז"ל הן הן דברי הרי"ף ז"ל בפ' כל הכלים והביאו הרא"ש ז"ל ע"ש וראיתי להרב ק"נ ז"ל בפי' להרא"ש שהקשה מהא דאמרי' בריש ביצה וכו' יע"ש ואי מהא לא אירייא דע"כ לא אמר לה רב צמח גאון ז"ל אלא דוקא גבי ר"מ משום דכללא הוא בידינו דסתם מתני' ר"מ ולכך אין למדין מן הסתם דהלכה כוותיה אבל לגבי ר"ש ושאר תנאים דמדסתם סתומי ולא קאמר דברי ר"ש ודאי. כוונת ר' לסתום הלכה כוותיה כמ"ש התוס' בביצה דל"א ע"ב ד"ה ונפחת יע"ש. ולעד"ן דזהו שהכריחו להגאון ז"ל מהא דאמרי' בפ' החולין דמ"ב גבי הא דפסק ר"י שם כר"י קאמר מכלל דיחידאה פליג עליה אין וכו' יע"ש שהביא לו סברת ר"מ הרי אף דסתם לן כוותיה קרי ליה יחידאה משום דמחלוקת בצדו דלא הוי נשאר סתמי דמדלא הביא ר' מחלוקת בצדו אמרינן למסתם כוותיה נתכוון ועיין בפ' כ"ש די"ג ובפ' ז"ב דכ"ג יעו"ש והשתא ע"כ לו' דמאי דאמרי' בריש ביצה גבי ר"ש דסתם וכו' הוא משום דהול"ל דברי ר"ש וכמ"ש ע"ש בתוס'. אך עדיין לבי מהסם דמשם תברא לדברי גאון ז"ל דמדקאמר מכלל דיחידאה והוצרך להביא לו דזה סברת ר"מ בברייתא מכלל דבעלמא לא אמרינן כן למדחי הסתם מהלכה גם בעיני יפלא איך אפשר דהאי מתני' היא ר"מ כיון דשמעי' ליה דטומאת משקין דרבנן ודאי ס"ל דטהיר לגמרי וכמ"ש לעיל מהגמ' יע"ש ולזה אפשר לדחוק ולומר דס"ל דבהכי פליגי דר"מ ס"ל דאף בדרבנן גזרי' ור"י ס"ל לא גזרינן ועיין להרב חקרי לב חי"ד דף ק"ח יעו"ש

הלכה ח' המזה וכו' מחלון וכו' חייב וכו' כ' מר"ן משו' דספק טומאה ברה"י טמא וכו' והקשה התי"ט ז"ל דלמ"ל הזאה כיון דספק טומאה ברה"ר טהור ונ"ל התם דוקא בעיקר טומאה ספק נטמא או לא אבל הכא דהוא טמא ודאי אלא לאסוקי טומאה מיניה. גם מ"ש עוד היכי שייך לומר דחייב משום דהוי חולין בעזרה נ"ל דלא קשה דקי"ל דחייב עליה קרבן כמ"ש רבינו פי"א מה' אלו דין ז' וכ"כ התוס' בשבועות די"ט ע"א ד"ה הלך ועוד ברה"י ספקו טמא ילפינן מסוטה והתם טמא. ודאי דהא מביאה קרבן על הספק ועיין להרב מ"ל ז"ל בהלכות שגגות שם דהא דקתני במתני' דאין מביאין על הספק הוא קאי לאשם תלוי כמבואר בגמ' מג"ש ע"ש אבל קרבן עולה ויורד חייב ודו"ק

הלכות טומאת צרעת

פרק י"א הלכה ז' ומאימתי תיאסר משעת שחיטה וכו' הנה בגמרא אוקמוה ר"ל דס"ל מחיים משום דס"ל כתנא דר"י דיליף מכשיר ממכפר ואמרי' בחולין דק"מ משום דס"ל למתני' כר"י דיליף מכשיר ממכפר למעט טריפה לכך אייתר טהורות טהורות לציפורי עיר הנדחת וצ"ל לדעת רבינו דהומ"ל מעיקרא כי הוק"ל ת"ש מסופא דקאמ' טהורות לאו מכלל למעוטי טמאות הוה מתרץ ליה ר"ן למעוטי צפורי עיר הנדחת אלא דהש"ס רצה להוכיח דין זה מתנא דר"י דיליף מכשיר ממכפר למעוטי טריפה א"כ טהורות למעוטי מאי. אך קשה דאמרי' בכריתות דכ"ה דר"ה