אברהם יגל על הרמב"ם שד

ומתני' קתני אשם תלוי יוה"ך מכפר ומה שהביא ראיה מהש"ס דקאמר אממונא לא מכפר דוקא התם באשם ודאי וה והתם הוא דקרי ליה ממונא כיון דמיחייב להביא ודאי מיתקרי ממונא אבל אשם תלוי דאינו מחוייב אלא מספק לא מיתקרי ממונא כיון דאי נודע לו פטור מאשם וראייה לוה מהא דאמרי' בכריתות דכ"ו סד"א דוקא התם באשם ודאי דאינו מכפר יוה"ך משום דממונא הוא וכו' ולכאורה ק' אמאי מכפר אאשם תלוי כיון דממונא הוא אלא אשם תלוי לא מתקרי ממון כיון דספק הוא כאמור ודו"ק

הלכות מחוסרי בפרה

פרק א' הלכה ה' אפי' הביא על ולדות הראשונים וכו' עיין להראב"ד ז"ל ולעד"ן דוקא התם דבאין על חטא ולכך מותר לשלוח קרבנותיו אף בימי טומאתו לכפר עונו אבל הכא דאין באין אלא להכשירה באכילת קדשים כמבואר בכריתות דכ"ו וכיון שהיא טמאה דאינה ראוייה לאכילת קדשים לכך לא תביא. ועל מ"ש מר"ן מיתנייא בספרא דאף בתוך מלאת תביא תירץ משם הרב מגדל עז דאתיי' כר' אבל רבנן פליגי עליה והבי' הך בריית' וכו' ע"ש. ברם לדידי אין צורך לכל זה דרבי' זל תפס הך בריית' דמיתניי' בנזיר דס"ד דקתני יביא על אחר מלאת ולפני מלאת ר"ל דמפרש רבינו יכול בתוך מלאת להביא על אחר מלא' ת"ל ובמלאת ימי טהרה ר"ל אינו יכול להביא אלא בזמן שהוא טהור וא"ר כהנא הטעם כיון שהוא מחוסר כפרה וכיון דהך ברייתא מסכמת לזה והובאה בתלמודין לכך פסק רבי' כוותה ושו"ר שכ"כ הק"א ז"ל ת"ל. והלח"ם ז"ל כתב דראיה זו אינו מכיר דאפי' תימא תביא על הראשון עדיין הוא בתוך מלאת ולד שני ואינה יכולה לאכול את הפסח ע"ש ואמת דהרב אזיל בשיטת מר"ן דיום מ' לזכר הוי תוך מלאת ולעד"ן דאינו כן דע"כ לא כתב רבי' ז"ל דתוך מלאת אסור אלא דוקא בתוך ימי טומא' ממש כיון דאסור באכילת קדשים כיון דהוא מחוסר כפרה אבל הכא דכבר נתכפר בהבאתו על הראשון תו לא הוי מחוסר כפרה ולא הוי אלא ט"י דטבלה ושוחטין עליה וכשיעריב שמשה יכולה לאכול פסחה לערב. ובזה נלע"ד דזהו כוונת רש"י ז"ל דפי' בגמ' לר"י דס"ל שני כמאן דליתי' דמי ויהבינן ליה ימי טוהר דילה מכשרתו באכילת קדשים ויש לתמוה דא"כ יום מ' דעדיין בימי טוהר איך מותרת באכילה הפסח וכן הקשו עליו תוס' ישנים שם ועם האמור ניחא דס"ל לרש"י ז"ל דיום מ' לא מיקרי תוך מלא' כיון דמותר' לאכול לערב אבל אם עדיין היא בתוך ימי טוהר דהיינו בתוך ל' חיישינן בהבאת' כפרת' על הראשון תאכל בקדשי' ועדיין היא טבולת יום ממש כנ"ל. אך אמנם דברי מר"ן ז"ל לא יכולתי להולמם דהיכי שייך לאוקומי הך ברייתא דשוחטין כרבנן ומיירי בהך גוונא דביום מ' לשני הוא מ"א לראשון והביא כפרה על הראשון והוי יום מלאת לשני כיון דסבי"ל מנינן משני הוי הראשון פטור מקרבן ולא שייך לאוקומה אלא כר"י וההימא על הלח"ם שלא תפס עליו בזה. ושוב הראוני להרב משנה לחם ז"ל שהקשה כן על מר"ן והלח"מ ז"ל ותירץ דכוונת מר"ן היא דאמאי לא אוקמה כרבנן ומיירי דביום מ' לשני הביאה כפרתה על הראשון שהיה עליה זמן מרובה אלא ע"כ דאינה מביאה תוך מלאת ע"כ קושיית הלח"מ קושייא חזקה ואינו נוח לי דמה לו למר"ן להביא פי' רש"י כיון דהיא אוקמת' אחריתי גם בזה נדחה נמי מ"ש בכוונת מר"ן להצילו מקושיית הלח"מ דהיינו דמצי לאוקומה כרבנן ומיירי שילדה נקבה ואח"ך זכר ולרבנן דמונין משני יכול להביא כפרתו של זכר ביום פ' של נקבה דכבר כתבתי דאין זה במשמע דברי מר"ן ומלבד זה נראה דהוא הפך הדין דלרבנן אף דס"ל דמנינן משני מ"מ לא שייך להביא קרבן אלא אחר כולם וכ"כ התוס' ישנים שם בד"ה קולא ע"ש וכיון דהכפרה קאי אף אנקבה איך אוכלת בפסח יום פ' לערב והכי קושיית הגמ' מעיקרא עד כאן טמאה דהא מחוסר תכפרה ולכך אוקמה כר"י דס"ל אינו מביא קרבן אלא אראשון ושני כמאן דליתיה א"כ שני לאו מחוסר כפרה והוי מחוסר הערב שמש כיון דטבל קודם שחיטה שפיר מצי אכיל בפסח ולא מיקרי יום מלאת וכמ"ש. גם ראיתי להרב שרצה לו' דראיית הרב מגדל עוז מהא דאמ' בגמ' דכריתו' פשיטא ומשני הפלת תאומים איצטריכא ליה לר"י מ"ד וכו' והק' הרב דאמאי לא הקשה כן לרבנן פשיטא ויתרץ לו הכי מפלת תאומים איצטרי"ל כמו לר"י וכתב דאיכא נפקותא בזה היכא דילדה מעיקרא נקבה ואח"כ זכר דאי אמרינן משני מנינן יכול להביא בתוך מלאת של נקבה כיון דכלה טוהר של זכר ואי אמרי' דעל שניהם הוא מביא אינו יכול להביא תוך מלאת של נקבה ע"ש ולא ידעתי איך נעלם ממנו הגמ' לקמן דאוקי הך ברייתא דששים יום דבעינן רצופים אף לרבנן דמיירי בתאומים דילדה נקבה ובתרה זכר ומנינן משני כמ"ש רש"י ז"ל ויכול להביא אחר מלאת של זכר ואינה אוכלת כי אם אחר טוהר של נקבה וכמ"ש ת"י כמש"ל. והאמת כיון דרבנן סבי"ל מולד שני מנינן והכפרה קאי אף על הראשון אפי' מביאה תוך מלאת של ראשון לא מיקרי תוך מלאת כיון דזהו כפרתו אך לרבי' ז"ל דמיירי דולד שני לא נולד כ"א אחר מלאת של ראשון וא"כ ולד שני צריך כפרה באפי נפשיה ודאי לא מהני להביא כפרה תוך מלאת השני כיון דמחוסר כפרה וכמ"ש לקמן. גם מה שהקשה דאמאי לא הקש' כן לרבנן לק"מ דמקשה הש"ס אלשון שלו דקאמר כשהמצי לומ' לר"י משמע ליה כמסתפק בדעת ר"י ולכך הקשה לו פשיטא ולכך משני חידושא לר"י בתאומי' אבל לרבנן כבר שמעי' להו דאמרו במתניתין דבתאומים חדא קרבן אכולהו. גם הך ראיה שהביא מסנדל דגבי כריתו' לא מכרעא כאמור. אמנם הרב ז"ל בשיטת הרב מגדל עוז אמרה דכתב דר"י ס"ל דתוך מלאת מותר מדאמרי' בפר' ד' מחוסרי כפרה וכבר כתבתי דאין ראיה מכאן. ולשיטת הרב מג"ע אני אומר דמ"ש דר"י ס"ל דתוך מלאת מותר הוא מדיוקא דלישני' דכתב במשנה מביא על הראשון ואינו מביא על הב' מביא על השלישי ואינו מביא על הד' ולא אמר בקיצור אינו מביא על השני ואינו מביא על הרביעי ותו לא אלא דבא לומר מביא על הא' אפי' בתוך הב' ואפ"ה כשיגמור הב' אינו מביא עליו ומ"ש דרבנן פליגי הוא מהך ברייתא דנזיר שכתבתי לעי' וכל עצמו בא לומ' דהך בריית' אינה מוטעי' אלא כר"י שהיא סברת סיפרא וק"ל

הלכה ז' חטאת העוף הבאה על הספק נשרפת וכו' שהן אסורין בהנא' וכו' והקש' השע"ה ז"ל מהא דפסק רבינו מה' שחיטה הנוחר והעוקר בעזרה הרי הן מותרין בהנאה ע"ש שהצ"ע. ולעד"ן דלא קשה דוקא התם דלעולם לא הוי שחיטה אבל גבי מליקה כיון דבודאי הוי שחיטה הוייא ראויה להתחייב עליה בעזרה אך קשה מהא דאמרי' בכריתות דף כ"ו ע"ב אלא מתני' בנודע לו שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה