אברהם יגל על הרמב"ם שב

חתיכה משתי חתיכות וחתיכה אחרת נאבדה לכך אמרי' ספק אכל חלב או שומן ואם אכל ספק אם אכל חצי זית שאין בו כשיעור ואין זה פשטא דמתני' דהוי אוקמתא דלא הוזכר' בש"ס. דהו"ל לבאר בש"ס זאת האוקמתא ועוד הו"ל להקשות מינה לרבא דס"ל כזית ומחצה פטור אלא צריך לדחוקי נפשין ולומר דאם יש בו כשיעור קאי על אכילתו דאין זה במשמע כאמו' ועוד כיון דשני חתיכו' הם כשיעור א"כ כשאכל לפנינו חתיכה אחת ודאי כשיעור אכל ואם אכל שלא בפנינו והודה שאכל לישייליה אם אכלה כולה או לא וצ"ל דמיירי שיש בהם יותר משיעור והודה שאכל מאחת מהם ואינו יודע אם אכל כשיעור ועוד רב הונא מאי מקשה ארב אסי דאמר חתיכה א' שנינו מסיפא תקשי ליה לדידיה מתני' דפ' בתרא דמוכרח לומר דסבי"ל להני תנאים חתיכה א' שנינו כמו שפירש"י שם ומוכרח לו' דזו. ואצ"ל זו קתני כיון דהדין חתיכה אחת שנינו כי היכי דלא הוי משניות סתרי אלא ודאי משום דרב הונא ס"ל כר"ן דאיקבע איסורא ולפ"ז צ"ל דמתני' איירי בשתי חתיכות ומשום איקבע איסור' חייב השני ולכך מקש' שפיר מדסיפא בשתי חתיכות משמע חתיכה א' פטור אלא ודאי ר"ה ס"ל כר"ן דאיקבע איסורא ולכך הך מתני בתרא איירי בשתי חתיכות וכיון דר"ה ס"ל כר"ן לכך פסק רבי' זה נ"ל כוונת הלח"ם והתי"ט והבה"ז ז"ל ועוד דלרבא ור"ז הו"ל לרב לומר אכל חתיכת חלב וספק אם יש בה כשיעור פטור דחידוש הוא טפי מהא דאמר ספק חלב ספק שומן דלא הוקבע האיסור. אך עדיין קשה לסברת רבי' ז"ל דחתיכה א' חלב וספק יש בה כשיעור הוי איקבע א"כ אמאי לא אמר הש"ס איכא בינייהו חתיכה א' ספק יש בה כשיעור לרבא ולר"ז פטור ולר"ן חייב דבשלמא הא דלא קאמר איכא בינייהו ס"ס דלרבא ורבי זירא חייבים ולר"ן פטור דמתני' איירי בספק אחד משום דהש"ס קי"ל דאמוראים כל א' מחמיר על חבירו אתא ולכך לא אמר אלא נפקות' דר"ן מחמי' עליהם כגון שהנכרי אכל הראשו' אך האי נמי דחתיכת חלב וספק יש בה כשיעור דר"ן מחמיר עליהם אמאי לא אמרי' האי נפקותא. ונ"ל מכח קושיא זו צ"ל דהש"ס ס"ל דמתני' דפ' בתרא אתייא כר"ן וס"ל דשני אכל את השנייה חייב דמיקרי איקבע כיון דהיתה קיימת הראשונה אצל השנייה מעיקרא ולכך בחר בהאי נפקותא לחדש לן דהדין כר"ן דסתם משנ' אתייא כוותיה ולכך רבי' ז"ל פסק כר"ן לגבי חכמים כיון דסתם הש"ס כוותיה כאמור ובהכי מיתרצא קושיית מר"ן ז"ל

שם ולא ידע מעין איזו מלאכה עשה ה"ז מביא אשם תלוי. עיין מ"ש מר"ן ז"ל ומ"ש הלח"מ ז"ל אינו נוח לי לומר דרבינו הביא דין שלא הוזכר בגמ' דהך גוונא דמתני' מיירי ודאי שעשה מלאכה גמורה דר"א מחייב חטאת ועוד ק' לי דרבי' לא הביא הך דינא דר"י דלא ידע איזה מלאכה גבי הנך חלוקות דמתני' לקמן דין ח' וגם לעיל בפ"ב דין ג' ולא ידעתי למה. אשר ע"כ נ"ל דרבי' ס"ל דת"ק דלא נקט להך דינא דר"י דלא ידע מעין מלאכה עשה משום דאפשר דלא ידע אם עשה שיעור החיוב במלאכה המוזכר בה' שבת פ"ז ופ"ח ולכך אף ר"א מודה דפטור אמנם ר"י ס"ל כיון דמודה דעשה מלאכה בודאי דיש בה כשיעור אבל ת"ק ס"ל אין תיבת מלאכה גורמת השיעור ולכך לא הביא הך דינא כלל כיון דפסק כת"ק ולכך הביא אותו לענין אשם תלוי כיון דמספק"ל אם חטא או לא כנ"ל. והרב ת"ן ז"ל בשיטתו לכריתות ההוא אמר דנסתפק אם קצר חטים או אספסתא שיש בה שני חטאות קוצר וזורע וכיון דנסתפק לו באספסתא שיש בו נוטע וכו' וקשה כיון דבכל מלאכה יש בה קצירה יהיה חייב חטאת ממ"ן כיון שהוא שם א' כמ"ש רבי' ז"ל לקמן דין יו'ד ועוד הרי לא ידע אופן מלאכה מה עשה. וצריך עיון

הלכה ג' האוכל חתיכה וכו' עיין מ"ש הראב"ד ז"ל וכתב מר"ן ז"ל ואפשר דרבי' איירי בהכי ונ"ל שכן כוונתו בב"י א"ח סי' תרפ"ח במה שהקשה על מהר"י ז"ל דא"ה אפי' נחלקו בקבלת' לא מיקרי קבוע. לענין אשם תלוי. והיינו משו' דאזיל לשיטתיה דתירץ להאי תירוצא דבעי' שני חתיכות כמ"ש הראב"ד ז"ל אבל התם דליכא שתי חתיכות דליכא אלא עיר אחת העדים אינם. מועילים כלום והכריחו לזה הרב"י ז"ל מדלא הביא ראיה אלא מב' חתיכות ולא מלשון שאחריו גבי עדים א' אומר אכל חלב וא' אומר לא אכל חלב דחייב אשם תלוי דהוא דומה בדומה משום דשייך לפרשו כפי' א' דהראב"ד ז"ל ולכך הביא מכ' חתיכות ממש ולכך מקשה שפיר. ובאמת אין זה הכרח דעדים הוו כשני חתיכות לכך הביא ראיה מהמוקדם וכן ראיתי להרב מ"ק ז"ל דקמ"ב שתפס עליו בזה ומה שתירץ דהתם איירי בזא"ז ולכך איקבע איסורא משום דעד ראשון הוי כשנים לא ראה מ"ש התוס' ז"ל בריש פ' אמרו לו דלא איירי אלא בבת אחת אבל בזא"ז לא שייך אשם תלוי כיון דנתקבלה עדותו כשנים מיחייב חטאת וזה תימה גדולה ואפשר לחלק דוקא התם דעד הב' קאמר לא אכל כלל והכחיש הא' וכיון דהוי כשנים עדותו קיימת וחייב חטאת אבל הכא דמודה שאכל אלא שאמר שאכל שומן לא הוכחש הראשון דאפשר דכן הוא האמת ומשום דהוי כשנים מיחייב אשם תלוי ודוחק וצ"ע. אך אמנם דברי מר"ן ז"ל לא יכולתי להולמם דא"כ מה יענה להא דכת' אח"כ וכן הבא על אשת איש שעה א' אומר מת ועד אומר לא מת חייב אשם תלוי והא ליכא שתי חתיכות ואפש"ל לזה כמ"ש התוס' בפ' ספק אכל דכיון שהיתה אשת איש הוי איקבע איסורא. ואולם הדבר הקשה הוא שרבינו לעיל פ"ג פסק דין זה בפי' דחלב נקבע ע"פ עד א' ואם אכלו יתחייב חטאת ואפי' ע"פ עד א' והתימא מהראב"ד שהודה לו שם בזה וכאן השיג עליו גם בפ"ט מהלכות נזירות פסק זה הדין והודה לו הראב"ד ז"ל ומר"ן שם הורה מקומו מירושלמי דנזיר ע"ש והתימה על הרמ"ל ז"ל שלא ראה זה הלשון מדלא הביאו וצ"ע

הלכה ה' חלב ונותר וכו' הן עתה נזדמן לי לפי שעה ספר ח"ן שכתב לתרץ מה שתמה מר"ן ז"ל דאיך כתב לעיל דין ב' בעושה מלאכה ואינו יודע מעין מלאכה עשה דחייב אשם תלוי וכו' וכתב דוקא בה"ש דפטור מטעמא דר"י אבל הנך תרתי דעושה מלאכה ואינו יודע אם בשבת אם ביוה"ך או העושה מלאכה ואינו יודע מעין מלאכה חייב אשם תלוי דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואין זו ידיעה ורבינו כתב חדא וה"ה לאידך ולא נקיטינן כר"י ודלא כמר"ן ע"ש והנך רואה כמה גמגומין יש בדבריו דמעיקרא כתב דוקא נקט רבינו בה"ש ומטעמא דר"י וזה ליתא דרבינו פסק דבה"ש ספק וכמבואר בהך ברייתא דא דאמר להו דקדקת' אחרי ופסקו רבינו בהלכות שבת ולבסוף כתב דלא נקיטינן כר"י גם מ"ש דבהנך תרתי חייב אשם משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה אינו ענין לכאן. דהכא נתכוון לגוף המלאכה עצמה ולא הוי מתעסק וכ"ש לדעת רבינו דפי' מתעסק בהיתר כמ"ש בה' שבת פ"א ע"ש. גם מ"ש דכתב רבינו חדא וה"ה לאידך דר"ל דעשה מלאכה ולא ידע אם בשבת אם ביה"ך לא דקדק בדברי רבינו