אברהם יגל על הרמב"ם ש

ואשה לחלק אלא ללמד על חמש נשיו כמ"ש התוס'. וכן שפחה וכו' ולכך גבי נרבע לזכר ולבהמה כיון דליכא אלא לאו אחד אינו חייב אלא אחת אך לר"י דדרשי' ואשה לחלק כמ"ש בכריתות ד"ט דבעא ר' חנינא מר' יוחנן וכו' ואמר ליה לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק וכו' אנה"נ נרבע לזכר ולבהמה חייב שתים וס"ל לרבינו ז"ל דמהיקשא דר"י דהוקשו כל העריות להדדי אף הבהמה בכלל א"כ הך דרשא דואשה לחלק קאי אף על הבהמו' ולכך כתב דאשה הנרבעת לשתי בהמות חייבת שתים. ובזה לא ק' מה שהקשה השע"ה ז"ל פי"ב מה' א"ב על התוס' דסנהדרין מסוגייא דקידושין גבי אלמנה של ג' בני ארם דחייב על כל א' משום דגופין מחולקין יע"ש דהכא קיימי אר"י דאית ליה כר"א דלחלק לא צריך קרא משום הכלל הוא בידינו דהיכא דאיכא שני לאוין מחולקין והך תנא דואשה לחלק על ה' נדות וכן שפחה דזהו מדוקדק בדבריהם שכתבו לר"י לית ליה גופין מחולקין והיינו כמ"ש בירושלמי דס"ל כר"א כאמור אבל הך סוגייא דקידושין ס"ל כר"י דואשה נפק"ל לחלק ולכך גבי אלמנה אמר דחייב על כל אחת

פרק ו' הלכה א' שאין התמחויין מחלקין וכו' כתב מר"ן זל ומשמע דר"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר"ע וכו' וקשה כיון דלגבי גופין פסק כר"ע משום דשתק ר"י כמ"ש מר"ן בסמוך א"כ כ"ש דאין תמחויין מחלקין ועוד מאי מיבעי ליה בגמ' ר"י קבלה מניה או לא תפשוט ליה מדריש לקיש בר טוטני דאוקי מתני' דפ' אמרו לו כר"י דס"ל דתמחויין מחלקין א"כ לא קבלה מיניה וצ"ל דודאי קי"ל לש"ס דלא קיבלה מר"ל אלא ר"ל כחד תנא או לא וא"כ היכי שייך לו' דשתק וקבלה הא ר"ל צווח ככרוכייא גם הלח"מ ז"ל כתב דר"י ספק וכו' הוא תמוה. ע"כ נלע"ד דרבינו ז"ל הוק"ל מה שהוקשה לתוס' שם במאי דקאמר בגמ' אלא לאו ר"י וקתני בה' העלמות וכו' והקשו התוס' אמאי לא מייתי מרישא דקתני התמחויין אין מחלקין וא"כ אזדא ליה הקו' ומה שתירצו משום דלא מיבע"ל בתמחויין הוא דוחק גדול כיון דהא בהא תלייא דאין כאן קו' כמ"ש בקושייתם וראייה לזה דהך תנא דאמר ה' העלמות ואוקימנא כר"י הוצרך לו' ה' תמחויין לחדש דלא מהני אלא בה' העלמות. ולכך נראה לרבינו דרישא דברייתא ודאי ס"ל כר"ע דמבעי"ל הך תנא דנקט בה' העלמו' אתי כר' יהושע וכיון דתנא ור"י בר יהודה ס"ל כר"ע לכך פסק כוותיה. ואין להקשות כיון דר"ל אוקי לסתם משנה כר"י בפ' אמרו לו אמאי פסק כתנא כבר כתבתי בפי"ח מה' פה"מ דר"ל לא ס"ל כרב דאמר במעילה הפיגול והנותר מצטרפי לאכילה וא"כ לא קשה כלל קושיא דר"ל קחנו משם

ועוד נראה דרבינו הוק"ל מאי דאמרו בפ' אותו ואת בנו דאם שחט אמה ובת בתה ואח"ך שחט בתה לסומכוס סופג שמונים ואוקמוה בגמרא דטעמיה משום גופין מחולקין ומאי שנא מה' זבחים ששחטן בחוץ דאמרי' דפטור ועוד היכן מצינו בחייבי לאוין דאמרי' גופין מחולקין והא גבי עריות איצטריך ואשה לחלק וכן הקשו התוס' בכריתות ד"ט ע"ש לכך נראה לרבינו ז"ל דפליגי רבנן וסומכוס בפלוגתא דר"י ור"ע וס"ל כת"ק דפליגי בשחט ה' זבחים בחוץ וסומכוס ס"ל כר"י דיליף ממעילה ולית ליה הך פירכא דר"ע אבל רבנן ס"ל כר"ע גם מהך פלוגתא דר"י ורבנן בריש כריתות גבי חלב דר"י ס"ל אתא עז לחלק ורבנן ליה להו משום דלא אייתר ואם איתא למה להו חילוק כלל כיון דגופין מחולקין הוי בה' זבחים אלא ודאי ס"ל כר"ע דלא ילפי ממעילה וכיון דכולהו תנאי ס"ל כר"ע לכך פסק רבינו ז"ל כוותיה ועיין מ"ש בהלכות א"ב. אך עדיין קשה דר"י לא קאי אלא אקדשים ולכך שפיר יליף ממעילה דהיא קדש אבל חולין היכי יליף מקדשים. וי"ל דמצינו ר"ל בר טוטני דס"ל דדין ר"י איירי אף בחולין דהא אוקי הך ברייתא דריש כריתות דף ד' דקתני גבי חלב שני שמות בהעלם א' חייב שתים דמיירי בחולין דהא ר"ש דמוקי לה בקדשים נדחה מדאמר עלה אלא אמר ר"ל דעקר מהקדשים ואוקי לה כר"י דס"ל דתמחויין מחלקין גם בריש אמרו לו דקתני מתני' מין אחד חייב ואוקמה ר"ל בשני תמחויין נראה ברור דאף בחולין נאמרה סברת ר"י והיינו דקים ליה דר"י לא פריך כלל ממעילה ואף את"ל דכוונת ר"ל לאוקי מתני' בקדשים ושני תמחויין אף אנו נאמר דפלוגתא דסומכוס ורבנן איירי בקדשים כדי להעמידם ע"פ הסברא ובאמת כיון דלא אישתמיט תנא או אמורא לחדש זה הדין דתמחויין מחלקין כי אם ר"ל אליבא דר"י הוא יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כוותיה דודאי קיבלה ר"י ומעתה צדקו דברי מר"ן ז"ל שכתב מדשתק ודאי קיבלה מיניה

הלכה ב' למה זה דומה למשתחוה לה' צורות וכו' וצ"ל דכוונתו למשתחוה בזא"ז לכמה צורות כיון דגוף העבירה שם א' הוא ועל מה שהקשה הרמ"ל ז"ל על ריא"ז שמעתי שהקשה עליו הרב דברי אמת דהא כתב הרמב"ם לעיל פ"ג דאשה הנרבעת לשנים חייבת שתים דגוף הבהמות מחלקין. ונ"ל דלא ק' דכבר כתבתי שם דנפק"ל מקרא דואשה לחלק על מה שבפרשה כמ"ש רש"י ביבמות דנ"ו וכיון דבהמה בכלל עריות א"כ החילוק קאי אבהמה נמי ואף שכתבו התוס' ביבמות דנ"ד ע"ב דההיקש לא קאי אזכר ובהמה וכו' רבינו ז"ל ס"ל כתירוצא קמא משום דלית להו מקור ולכך איצטריך קרא בהעראה דמ"ש בתירוץ הב' דלית להו ביאה והביאו ראייה מדלא איצטריכו בגמרא קרא לאשה הנשכבת הוא תמוה דבהדייא דרשו בת"כ מלא תקרבו ע"ש ועוד נראה דאחר דריבה קרא דבהמה בכלל העראה מודו התוס' ז"ל דהוו בכלל היקשא וכן הוא מבואר במתני' בפ' אמרו לו דט"ו דקתני הבא על הבהמות וכו'. ובאמת עיקר הקושייא של הרב על ריא"ז ל"ק דריא"ז גופיה מחלק בין חיין לשחוטין והיינו דעומדין למיתה ור"י הוא דס"ל דאפי' תמחויין מחלקין דאפי' מתים לא איכפת לן ולית הלכתא כוותיה וכבר כתבתי לעיל דסומכוס ס"ל כוותיה. ובזה ניחא מאי דק' לי לכאורה מאי מבע"ל בשוחט ה' זבחים בחוץ מאי שנא מה' נשיו נדות דחייב על כל אחת כיון דגופין מוחלקין וכמ"ש ר"ע במשנה שלפניה וכמו כן קי"ל הבהמות גופין מוחלקין הם וכן נמי אמרי' בכריתות די"ז לרבה דס"ל דבעיא דר"ע וכו' אי בגופין וכו' תני נדות וכן נמי תני בהמות הרי מבואר דבהמות אמרי' גופין מחולקין ולפי האמור ניחא דמיבע"ל אי אמרי' בשחוטין גופין מחולקין כיון דתפסם חיים או לא. ולעד"ן דזהו כוונת הראב"ד ז"ל הובא בקרבן אהרן דצ"א בפ' ויקרא שכתב משמו ז"ל דגופי נדות פשיטא ליה דחלוק הוי מיהו גופי בהמות מיבע"ל אי חשיבי לחלק או לא ע"כ והקשה עליו הרב ז"ל מאי מיבע"ל מאי שנא מנדה דפשיטא הוא כיון דנדה אמרי' גופין מוחלקין כמו כן בהמוח נמי ומה שרצה לתרץ משום דשם זבח שוה ואינו חילוק וכו' אינו