אברהם יגל על הרמב"ם רצח

דפ' אלו דברים כמ"ש קודם זה והיינו משום דשייך לומר דאכלה ואכל עמה חטאת העוף וא"כ שפיר מיקרי עשה מצוה ורב הונא דלא ביאר זה דתפס לישניה דר"י דמתני' דלא אמר ועשה מצוה אלא דעיקר חידושו באכיל' העולה דפטור אלא דלא ניחא להו להתוס' בהך גירסא משום קושיית הש"ס אח"ך וכן ראיתי למהר"ם ן' חביב ז"ל שפירש כן ודלא כמוהרש"א יע"ש. אך באמת לעי מ"ש ניחא לי קושיית התוס' דלא הוי רב הונא בפלוגתא אפי' לפי גירסא דידן דלכך אמר רב הונא בין אגפים דר"ל בין חטאות החלוקות דהיינו הנאכלות וכמו שפירש"י בהדיא דבכעין זה עבידי אינשי דטעו בהני וס"ל דכלל החטאות הם אבל ודאי אם מצא חטאת העוף במקום עולות וכסבור שיאכל החטאת ואכל העולה חייב דהוי ממש כהך דשפודין דפ' אלו דברים דכיון דריעותא לגביה לא מיקרי טועה והוי קרוב למזיד וכ"כ רש"י בסוכה גבי שהביא מלשכות שאינן מבוקרות יע"ש. אבל עדין קשה לי לשיטה זו דרבינו פסק כר"מ איך פסק באימורים של צבור דחייב והא משמע בגמ' דלדעת ר"מ אפי' בקדם ושחטן פטור והוא משום דניתן לידחות אצלו ולזה יש לומר דרבינו לא פסק כר"מ בזה משום דסתם לן תנא דלא כוותיה דקאמר אמר ליה ר"א אימורי צבור יוכיחו והיינו משום דס"ל דלא אמרינן ניתן שבת לידחות אלא אצל תינוקות דניתן לידחות לגבי הך גברא אבל תמידי צבור לא ניתן לידחות אצל ההוא גברא דלא רמיא עליה. עוד נ"ל דוקא גבי תנוקות דטעי בהכי לומר דשניהם נולדו בשבת ושבת ניתן לידחות אצל כמה תינוקות שבזמנם אבל הך דאימורים לא ניתן לידחות אלא גבי תמיד ותו לא ניתן לידחות ולכך לא הוי טועה והשתא הא דקאמר רבינו ומל שניהם הוא בדיוק וקאי אכולה מילתא ודלא כמ"ש הכ"מ ז"ל דאל"כ מאימורים קשה והכי מדוייקים דברי רבינו בפיה"מ שכתב וז"ל ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל ארם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב ע"כ ואין להקשות א"כ מאי מקשה הגמ' מהך דתינוקות של מתני' דדבר קצבה לימא דוקא תינוקות דניתן שבת לידחות בכמה תינוקות עביד איניש דטעי אבל אימורים דלא ניתן לידחות אלא על דבר קצוב לא עבידי דטעו די"ל דלפי האמת דאוקי טעמא משום דניתן לידחות לא קשיא כלל והשתא אין לחלק כלל בין קדם ללא קדם ואף ר"מ לא פטר א בלא קדם והש"ס מתרץ ליה הכי לפי שיטתו דמקש' ומעת' אתי פסק הרמב"ם כסתם מתני' ועוד נראה דהא דפסק הרמב"ם כר"מ משום דר"י ס"ל כוותיה דאמרי' בסוכה דס"ל לר"י דאף דלא עשה מצוה פטור אך בעינן דטעה בדבר מצוה וכמ"ש לעיל וכן אמרו בירושל' בפ' אלו דברים אבל מאי דמשמע שם דפוטר ר"י אף בבע"מ אין נראה דבהדיא אמרו בגמ' דידן בסוכה דמיחייב והא דלא הביא רבינו הך דאמר ר"י השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב כ"ל דכיון דהעמידוהו בגמ' שהביא מלשכ' שאין מבוקרין א"כ הוי טעמא דריעותא איכא לגביה והוי ממש דומיא דהך דשפודים וכבר פסקה רבינו אבל מהר"מ ב"ח ז"ל רצה ליישב דהרמב"ם מפרש האי דקאמר שאינו מבוקר הוא בע"מ והרמב"ם הביאו. ולע"ד איני נראה דאם כן מאי מקשה הגמ' מהך ברייתא על רב הונא דכיון דאיירי בבע"מ לא מיקרי טועה ולא דמי להך דעולת העוף שנמצאת בין חטאת הנאכלת וזהו הכרח התוס' ז"ל דהא הך מתני' דקתני שחטו ונמצא בע"מ אף כר"מ אתייא דאית ליה אף דלא עשה מצוה פטור וכן אמרו בגמ' בפ' אלו דברים והיינו משום דלא טריד ביה. אבל קשה אמאי לא פסק רבינו הך דאמר רב הונא עולת עוף שנמצאת בין אגפיים ואכלה פטור ומהרמב"ח ז"ל תירץ דהוא פסק כר"ש דבעי' דעשה מצוה ולפי מ"ש ליתא. אשר ע"כ נ"ל דרבינו מפרש האי דקאמר ר"י שאינו מבוקר כהלכתו הוא ודאי בע"מ ולא כמו שפי' התוס' ז"ל ומקשה הש"ס שפיר על ר"ה משום דהתם נמי הוי כבע"מ דהא עולת העוף הוא מבדיל הראש אבל לא דחטאות כ"א שעת אכיל' וזה שמצאה שם דלא היה שעת אכילה ודאי לא היו מבדילין אלא דעת ר"ה היא דכיון דטריד במצות אכילת חטאת לא נתן לבו לבדוק אחריו כיון שהו' מצוי אצל מקו' החטא' ולכך הקשה והא בע"מ ואף דהביאו מלשכה המבוקרת והוא טרוד במצות תמיד אפ"ה חייב כיון דהי"ל לבדוק ומשני שפיר דלא היה אלא בלשכה שאין מבוקרו' והשתא הוי ירושלמי ותלמוד דידן אחדים הם ולא פליגי דלר"י שחטו ונמצא בע"מ דפ' אלו דברים דאיירי מלשכו' המבוק' פטור והשתא א"ש הא דכתבו התוס' פלוגתא היא בפרק אלו דברים דהתם נמי אף דריעותא איכא לגביה כיון דחד מינייהו איכא ביה מצוה טריד לגביה ולא חש לבדוק והוי ממש דומייא דעולת העוף ולא דמי להביא מלשכה שאין מבוקרות דמה שבלשכה אין טרוד לגבייהו ולכך כיון דהעמידו בגמ' דפסחים דר"י ור"ל דאמרי תרוייהו דחייב גבי שפודין ה"ה נמי הך עולת העוף ולכך לא הביאו רבי' ז"ל ואין לדחות נמי דוקא התם דיודע הוא בודאי שיש א' בהם נותר דהא גבי בע"מ אף דהיה בהם בלשכ' המבוק' אחד בע"מ לא מחייב כיון דהוא טרוד בהך לישכ' מיקרי שפיר טועה בדבר מצוה וכמו כן הך דשפודין דכיון דהוא טרוד לגבייהו פטור כנ"ל דעת רבינו ז"ל. ואין להקשות דודאי לא הוי דברי ר"ה בפלוגתא דאמוראי אלא לפירש"י דפי' שפוד של צלי הוא דא כילת החטאת והוי דומיא ממש להך דרב הונא אך לפי' רבינו דמפרש בצלי של פסח לא דמי לר"ה ומצינן למימר דע"כ לא פליגי אלא באכילת הפסח דלא מעכבא ולכך ס"ל דחייב עד שיעשה מצוה אבל אכילת חטאת דמעכבא דאין בעלים מתכפרין אלא באכילת כהנים מודו כ"ע דפטור דהא ודאי הא דכתב צלי של פסח לרבותא נקטיה אף דרמייא עלי' דאיניש דלא סגי בלאו איהו אכיל אבל הך דחטאת לא רמייא עליה דאפשר ע"י כהן אחר ולכך פשוט הוא דחייב

אמנם עדיין קשה לי הא דאמרו בירושלמי שכן נצרכה לחלל אבל בגלוי חייב אמר ר"י דר"ש היא אמר רשב"ל דר"ש ופי' שם המפרש דסובר כיון שאין בעשייתו מצוה חייב אע"ג דטריד אבל לר"מ ראוי שיהיה פטור הרי בהדיא דלר"מ שחט ונמצא בגלוי פטור ואיך פסק רבינו דחייב ועוד קשה לי מ"ש מבע"מ דאמרו שם אף ר"מ מודה דרשב"ל אמר משום דלא עשה מצוה ור"י אמר מפני שאין מתחלף ועוד איך רשב"ל גופיה קאמר דוקא ר"ש ולא ר"מ הא הוא דאמר דר"מ בעי דיש בעשייתו מצוה ונ"ל דה"ג אמר ר"י דר"מ היא ר' אמי בשם רשב"א דר"ש היא וקאי על הך בבא דנודע שמשכו בעלים את ידם דר"י אמר דוקא כר"מ אתייא משום דאית ליה דאף דלא עשה מצוה פטור ורשב"ל דס"ל דאף לר"מ בעינן דעבד מצוה בא לומר אף ר"ש היא דמודה ביה ר"י דבעי' עשה מצוה והיינו טעמא משום דאנוס הוא

הלכה יו'ד המוציא את הלולב וכו' כדי לצאת בו פטור. הקשה הרב מ"ק דהא אוקמוה בגמ' בשהפכו ואמאי לא הביאו רבינו ותירץ מהרמב"ח בס' כפות תמרים דרבי' סמך על סוגיי דפסחי' דמברך על הנענועים ואינו נראה דהא הרמב"ם ז"ל פסקי