אברהם יגל על הרמב"ם רצג

הלכות בכורות

פרק א' הלכה ח' הבכור נאכל בתוך שנתו בין תם בין בע"מ וכו' מדברי רבינו יראה דאף אכילת בע"מ בתוך שנתו הוא מדאורייתא וכן משמע פ"ג מהלכות אלו דין י"א וראיתי להרב טורי אכן בחי' למס' ר"ה ד"ח שהביא: ראיה דאכילת בע"מ תוך שנתו מדרבנן ממ"ש הבכור אימתי מונין לו ח"א משעה שנולד וח"א משעת הרצאה ול"פ הא בתם הא בבע"מ ומקש' הגמ' היכי מצי אכיל והא נפל הוא ואם איתא מדאורייתא מצוה לאוכלו בתוך שנתו והא מדאורייתא אזלינן בתר רובא דרוב יולדות אינם נפלים אלא ודאי הא דמצוה לאוכלו בתוך שנתו הוא מדרבנן והם אמרו והם אמרו ע"ש ולכאורה הוא תמוה דמאי מקשה הגמרא ולומר הם אמרו וכו' הן אמת דכבר כתבו התוס' בבכורות ד"ך ע"ב דהא דקאמר רשב"ג כל ששהה בבהמה ח' ימים אינו נפל הא פחות אסור הוא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא ע"ש וליישב דעת רבינו נ"ל דכיון. דמדרבנן אסור לאוכלו לא חזי מדאורייתא מיקרי דכוותה בפ' הישן גבי העושה סוכתו על האילנות כיון דמדרבנן אסור לעלות לה בי"ט לא חזי מדאורייתא וכן אמרו בפ' שבועת העדות יע"ש

הלכה י"ג ה"ז לא נפסל אלא מקריבו ע"כ. בפ"ק דר"ה אמרו נדבה תעשה אותו אותו בלא ירצה ואין מאחר בלא ירצה והקשו התוס' ז"ל דלמ"ל קרא דמהיכא תיתי דנפסל ע"ש והר"ב הלכות י"ט ז"ל כתב דמקרא דלא תאכל כל תועבה הו"א דאסור וכו' ולכאורה י"ל דוקא התם דבא ע"י מעשה אבל הכא דשב ואל תעשה הוא לא מיקרי תועבה. אך ק' דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' פרה דין ז' דעבודה אינה פוסלת בקדשים ואף שיהיה ע"י מעשה. לכך נראה דלא מיקרי מתועב אלא היכא דבא הדבר מכח העבירה. אבל הני הקרבן אינו בא מהעבירה. אבל נראה דאמרי' בחולין ד"פ ע"ב מנין לכל הפסולין שבשור ושה שהוא בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וכו' ולכך איצטריך אותו למעט דלכאורה האי דקאמר כל הפסולין שבשור ושה לאו דוקא דכתוב בהם שור אלא כל דשייכי בשור ושה אך אחר דגלי קרא דאותו למעט אתא לאורויי לן דוקא דכתיב בהו שור ושה ולכך תני לא תעבוד דלא נאמר בהם שור ושה לא מיפסל דילפינו מבל תאחר וניחא השתא לרבא דס"ל דכל דאמרה תורה לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ מנין לנו לומר דעבורה אינה פוסלת ועם האמור ניחא

הלכה י"ח מוכרו בבית אבל לא בשוק וכו' הנה רבי' לא כתב מכירתו באיזה אופן ורש"י ז"ל פי' דמכירתו מאומד וגבי מאי דקתני ושוקל מנה כנגד מנה בבכור פי' ששוקל כנגדו בשר חולין שיש בו ליטר' ולא ידעתי מנ"ל לפרושו דמכירתו באומד כיון דהתנא קתני ושוקלין וכו' דפירושו בליטרא בשר דסתם מכירה הוא במשקל אלא דאין שוקלין בליטרא משום זילותא דמעשה חולין הוא והכי הוא פשטא דמתני' דמעיקרא תני נמכרין בשוק בליטרא חוץ מבכור דנמכר בבית ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור דבא לומר אופן מכירתו דאי לא"ה למאי תנייה דל"ל דבא למעוטי מעשר דכיון דנמכר הוא דקאי בשל יתומים מ"ש מבכור ועוד דאמרי בביצה דנ"ח ע"כ לא קאמר ר"י הכא דליכא בזיון וכו' אבל התם דאיכא בזיון לא וע"כ. אתה צ"ל דר"י ס"ל דנמכר מאומר בלא משקל כלל דאל"כ באיזה אופן נמכר אבל רבנן ס"ל כיון דאינו נשקל בליטרא לא הוי בזיון קדשים משום דס"ל דסתם מכירה הוא במשקל לכן עשו שינוי בקדשים משום זילותא וזהו דקדוק לשקול בליטרא דמשמע דבכור אינו נשקל בליטרא אבל נשקל שלא ע"י ליטר' דאי הול"ל ונשקל ותו לא דסת' אטליז הוא בליטר' ולכך רבינו לא חש להזכיר אופן מכירתו דכיון דכתב= דמוכרין אותו סתמו כפירושו משקל וכמ"ש בפ"א מהלכות איסורי. מזבח דאינו נשקל בליטרא אבל נשקל ע"י דבר אחר וזהו דהכריח לרבינו ז"ל לומר דהא דקתני מתני' ושוקלין מנה וכו' לא קאי אבכור. בע"מ דמילתא דפשיטא הוא דכיון דתני ברישא ונשקל בליטרא חוץ מן הבכור שמעי' דאינו נשקל בליטרא אלא ע"י דבר אחר דהא לא קתני ונמכר בבית ולכך העמידה בתם דהכי מיסתבר טפי דאי כפירש"י הול"ל כנגד מנה חולין ועוד דלא תני מעשר בהדיה וראיתי להרב ברכי יוסף ז"ל: שנתקשה לדעת רבי' דמיירי בתם ובדרך חלוקה דחי אביי בפ' א"צ דהתם לא מיחזי כעובדין דחול וע"ש בא"ח סי' ת"ק. ואפשר כיון דבע"מ מותר במשקל והם לא עשו: כ"א מנה כנגד מנה לא מיחזי לאינשי כעובדין דחול דטעו לומר דבע"מ הוא אבל התם ר"ח ור"ש לאו בר מכירה הם אלא בחלוקה הוי כעובדין דחול משא"כ במעשר דאסור במכירה ולכך אפי' מנה כנגד מנה אסור

ועוד נ"ל דאביי דדחי התם לשיטתיה אזיל דאין מוכרין מעשר של יתומים כ"א בהבלעה דגידיו וקרביו וחלבו משום דס"ל דמדאורייתא אינו נמכר אף אחר שחיטה ובהבלעה מותר מן התורה אלא דמדרבנן אסור גזירה אטו מכירת בשר וביתומים אוקמוה אדאוריית' וכיון דנמכר בהבלעה דגידיו והנהו לאו בר משקל נינהו וחלבו אף דבר משקל הוא כיון דמועט הוא לא חשוב א"כ מתני' דקתני חוץ מבכור ומעשר לא קאי מעשר אלא אחלוקת דנמכר באיטליז אבל הך חלוקה דנשקל בליטרא דלא שייך גבי מעשר לכך תנא ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור להודיע אופן היתר מכירת' ולכך לא תנא מעשר גביה אבל לרבא דס"ל דמעשר נשקל אתייא מתני' דנשקל בליטרא קאי נמי אמעשר א"כ אם התנא נחית להודיע אופן מכירתם אמאי לא תני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומעשר אלא ודאי דתנא לא נחית להכי דאופן המכירה בכל אופן שיהיה מוהר לאפוקי משקל וכ"ש לרבא דס"ל בחולין דמ"ד ע"ב דמוכר בשומא ולכך צ"ל דהך דתני ושוקלין מנה כנגד מנה איירי בתם ולכך לא תני מעשר ואיירי שפיר בדרך חלוקה ולפ"ז דר"ח ור"ש שפיר עבדו כמתני' דהכא וכרב יוסף והא דלא שקלו מנה כנגד מנה חולין דלא הוי כעובדין דחול כיון דאיירי בבע"מ ובזה"ז כבר כתב הרב ז"ל דהם החמירו ע"ע וכו' ועיין להרב הלכות י"ט דקכ"ז ע"ד שתפס עליו חנם

פרק ב' הלכה ו' ואם תקפו כהן אין מוציאין מידו עיין מ"ש מר"ן ז"ל ועיין להלח"מ שכתב דרבינו ז"ל סמך על מ"ש בפ"ב דכתובות דס"ל אם תפס אין מוציאין וכו' ולא ידעתי מה יענה להך ראייה שהביא אביי מהך ברייתא דהספקות מתעשרין דמשמע מינה דאם תפס מוציאין ועוד דאביי אינו מודה בזה דבכל מקום דאמרי המע"ה דאם תפס שכנגדו הוי חבירו מוציא אלא ודאי דוקא התם משום דמלוה