אברהם יגל על הרמב"ם רפד

ראיה מהא דבן בוכרי דכהן אינו שוקל משום מנחת כהן אינה נאכלת ואמאי לא בטל ברוב והשיב הרב הנז' דכוונת הגמ' אף דבאמת הוא בטל מעיקרא לא ראו חכמים לתקן לשקול כהן כדי שיצטריך בטול דהוי מבטל איסור לכתחי' ע"ש ולעד"ן דזה אינו דא"כ היכי קאמר הגמ' בתר הכי דהוי חולין בעזרה כיון דמן התירה בטל וכ"ש לפי דעת הרב דאף מדרבנן בטל גם מ"ש דשוב ראיתי לרש"י שכת' לדידן דקי"ל דזיל בתר רובא כוונתו לתפוס על הרב שהביא ראיה מס' ן' בוכרי דלית ליה בטול ברוב והא רבנן ס"ל דבטל ברוב לע"ד אחר המחילה ליתא דכוונת. רש"י היא כיון דנעשית מנחה חלק הכהן בטל ברוב אבל ראיית הרב ז"ל מעיקרא כשהיו מעות אמאי לא בטולי המעות ברוב אף לרבנן אלא דק"ל לן' בוכרי אמאי אינם חייבים כדי שיזכו בתמידין ומוספין ועומר ושתי הלחם בטילי ברוב ואפשר דס"ל כיון דכתיב וכל מנחת חת כהן דרשי' ליה אפי' מקצת מידי דהוה חצי שיעור דאסור אפי' מעורב ולפ"ז אפ"ל לרבנן אתיא וכל לרבות מנחת נדבה כמ"ש רש"י בחומש

אך קשה דאמרי' בתמורה דף ט"ו ע"ב שאין ציבור מתים משעירי רגלים דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה דילמא מיתו מרייהו דהני זוזי ומאי קושייא כיון דבטילי ברוב לית לן בה ואין במשמע לשון דאין ציבור מתים מהאי סברא דבטל ברוב דא"כ אפילו של יחיד נמי ואין לומר דחיישינן שמא שעירי רגלים גופייהו כולהו מזוזי דמתו כדמשמע מלישנא דגמ' דא"כ אף גבי כהנים נמי חיישינן שמא העומר כולו מזוזי הכהנים ואפשר דקים ליה לגמ' דמתים הוו רובא אך מהא דאמרי' בסוף מציעא גבי שכר האומנים שלוקחים מתרומת הלשכה אמר ר"י בידם לשמור חנם ואמרי ליה רבנן הרי עומר ושתי הלחם קרבין משל יחיד קשה מ"ש מהכהנים דאמרי' זיל בתר רובא ומה שתי' המ"ל ז"ל בשני התרוצים ע"ש עדיין קשה משקל הכהנים דאמרי רבנן שוקלין לכתחילה ובטילי ברוב

גם ממאי דכתב רש"י במעילה גבי מפריש מעות לנזירות דלא מועלין מטעם משום דמי שלמים מעורבין בהם ואמאי לה אמרי' דבטילי ברוב כמו גבי שקלי כהנים ומ"ש המ"ל זל משום דלא אזלינן בתר רובא לחייבו מעילה לא ידעתי זה מנין לו כיון דהתורה אמרה אחרי רבים להטות ומענישין על פיהם למם יגרע זה לחייבו מעילה ומכ"ש מיתת ב"ד או מלקות וגדולה מזה שמעתי ומצאתי מש' פ"ז דשקלים מצא נבילות בגבולין חזקתו נבילה ואמרו בירוש' שם דלוקה עליו ובעלמא אמרי' חזקה ורובא רובא עדיף וכן נמי משמע מרישא דמתני' דשקלים הנז' דקתני מצא חתיכות בעזרה הרי הם חטאת ונ"מ אם אכל זר חייב מעילה כמו שכת' הרמב"ם בפיה"מ ע"ש ואעפ"י דגם שלמים נאכלים שם אלא שמותר לאוכלם בכל העיר מ"מ כיון דרוב אכילת עזרה הוא חטאת אזלינן בתר רובא לחייבו מעילה ועיין מ"ש פי"ט מהלכות דין ד' ע"ש איך שיהיה מכל הני משמע כס' התוס' דמטבע חשיב ולא בטיל הפך סברת הרשב"א ז"ל שכתב הר' ז"ל

אשר ע"כ נ"ל דלא אמרי' בטל ברוב אלא היכא דנתערב שלא מדעת אבל אם נתערב מדעת לא אמרי' בטל ברוב כיון דערבו בידים ברוב הוי כאלו התנה עליו שלא יתבטל גם יתכן לומר דאף התוס' ז"ל מודו בהכי אלא דקושייתם על הך חלוקה דקתני מתני' פרוטה שנפלה בכיס כמו שמשמע מלשונם ואין להתעקש ולומר דקבעו לשונם ברישא דמתני' וה"ה לסיפא וכ"ש גבי שקלים דכיון דהטיל להקופה כדי לזכות בקרבנות לא שייך ביטול ומעתה תגדל התימה על רש"י שכתב לדעת רבנן דזיל בתר רובא דבתמורה דט"ו פירש שהרי יש להם חלק בהן ולולי פירושו אפש"ל דפליגי בקרא דוכל מנחת כהן כמ"ש לעיל גם ראיתי להרשב"ץ זל הובא במהרימ"ט שהביאו המ"ל ז"ל שכ' במעות בטל ברוב כס' רש"י ז"ל

ודרך אגב ראיתי למהרימ"ט ז"ל שם שכתב דהא דיש לו מתירין דווקא לדידיה אבל הכא ראובן לגבי דידיה נדר שאין לו מתירין הוא שאין בידו להתיר הנדר שאסר עליו שמעון ע"כ ונ"ל. דעת הרב כיון דשמעון נמי יש בידו להתיר הנדר מיקרי יש לו מתירין ואין לומר דשמעון אינו בעיר עכשיו כדי להתיר דמסתמ' דהרב איירו דאיכא שמעון בעיר כמ"ש מהרימ"ט ז"ל אם לא ירצה לישאל על נדרו ולא כתב משום דאינו בעיר ועוד היכי שייך לומר קונמות יל"מ דשמא לא ירצה לישאל אלא כיון דבידו לישאל סגי ולא ידעתי מנין לו זה שיהא תלוי בדעתו אלא אינו תלוי אלא באפשרות גם מ"ש דמעות לא שייך ביטול דבכל חדא יש לו וכו' לא מכרעא דהך חלק נמי בטל ברוב ולא דמי לשאר איסורים דלא בטל האיסור דהתם שאני דהאיסור אסור לכל העולם אבל גבי צדקה דנתבטל כבר לגבי אחריני תו לא מיקרי איסור לגבי ראובן

גם מ"ש טעם להתיר כיון דנתנו ליד הגבאי והם בידו להחזירם פקע כחו ואינו מתקרי נכסי שמעון ק"ל מהא דבן בוכרי דהתם נמי נימא שנתנו הכהנים שקליהם ליד גזבר פקע כחם ואינם נחשבים שלהם ואין לומר דגבי תרומת הלשכה לא שייך לומר פקע כחם דא"כ לא הוי של צבור קה נמי אמרי' דשמעון לא קיים מצות צדקה אשע"כ נ"ל להתיר מהא דס"ל לרבנן דכהנים שוקלים הטעם משום דס"ל דכהנים מסרי לצבור יפה יפה דכיון דכ"ע שקלי אדעתא דידהו סמכי ומסרי יפה ואף בן בוכרי הכי ס"ל דאי מסרי לצבור מותר דכיון דמסרי לצבור אין נקראין על שמן כמ"ש בגמ' אלא דכהנים דרשי קרא דוכל. מנחת כהן כדי שיפטרו את עצמן אבל בודאי בידם לשקול ע"י מסירה לצבור אבל לרבנן ס"ל אף לכתחי' חייבים דקרא לא מיירי בתערובת וע"י מסירה לצבור לא חיישי' דעומר כלו משלהם ולא דמי להך דפרק הבית והעליה גבי שומר חנם דחששו רבנן שלא ימסרו יפה דהתם שאני שמחוסר נתינה ולעד"ן דזה כוונת. הש"ס ביומא דל"ה ע"ב דקאמר מהו דתימא ניחוש דילמא לא ימסרנה יפה היינו טעמא שמחוסר נתינה ולמאי דמסיק דמוסרה יפה אף דמחוסר נתינה כבר כתבו התו' שם משום דכ"ג וכו' ומ' שעוד כיון דכל ישראל שוקלים וכו' נ"ל דכונתם כמ"ש והכי נמי כונת הגמ' בתמורה שהבאתי לעיל דקאמר אין צבור מתים משעירי רגלים ר"ל כיון דמעיקרא מסרו לצבור יפה שוב אינם נקראים על שמם אמור מעתה הך דמדיר הנאה נמי כיון דאדעתא דרבים נתן חלקו שוב נקרא על שמו ומותר לראובן ליהנות ממנו ודו"ק

הלכות קרבן פסח

פרק ב' הלכה ב' יחיד ששחט עליו הפסח וכו' ומשתדלין וכו' עיין מ"ש מרן ז"ל דרבי' סמך על סוגיא דלקמן דקאמרי