אברהם יגל על הרמב"ם רעט

מתועב אבל הכא דאם נפל בו מום ע"י גוי בודאי יכול לשהותו על אותו מום דווקא אסרה תורה שלא יתן בו מום ואן הכי נמי אם יתן בו מום מותר לפדותו ע"י אותו מום אעפ"י שלוקה וכמו כן כתב בפ"א מהל' א"מ המקדיש ב"מ למזבח אעפ"י שלוקה פודה אותו ומעתה מ"ש שם וה"ה בשאר שנפל בהם מום לאו דיוקא שנפל מעצמו אלא אפי' ע"י אדם דומיא דמקדיש בעל מום דהגע עצמך אם הוטל בו מום קבוע ימית דאם ישהה עד שיפול בו מום אחר יבואו לידי תקלה לגיזה ועבודה ועוד מ"ש מבכור דאם צרם גוי מותר דהוי כמו שנפל מאליו כיון דשלא מדעתו ומ"ש לחל' משום דצריך פדייה ולכך אסרה תורה אפי' ע"י גוי אינו נוח לי דבשלמא אם הוא איסור דרבנן שייך לחל' דרבנן החמירו בזה יותר ועוד דסיים הכי עד שנולד בו מום אחר ויאכלו במומן ומוכרח דאיירי אחר פדיון כדינו וא"כ רשא נמי דקאמר אם אכלו לוקה מיירי לאחר פדיון וכן ראיתי מי שהק' למ"ל לרבי' לומר שהוטל מום בקדשים דמשמע דהלכה אפי' נפל מאליו לוקה כמ"ש רבי' פ"א מה' א"מ דין י' אלא ודאי דמיירי הכא אפי' אחר פדיון ולעד"ן דליתא דהיכי שייך לומר אחר פדיון לוקה כיון דהוא חולין גמורים וגדולה מזה מצאתי בבכורות דל"ד דקאמר ר"ע איצטריך האי תמים לאפוקי פה"מ לאחר פדיון סד"א כיון דאסור בגיזה ועבודה אסור ליתן בו מום קמ"ל ולרבנן לא צריך קרא להכי כיון דהוא חולין בודאי מותר ליתן בו מום וא"כ היכי שייך לומר דאף לאחר פדיון אסור לאוכלו ומה שהביא ראייה מפ"א דא"מ אינו ללקות קאמר אלא קאי דצריך לפדות קדשים שנפסלו במום מקרא דבכל אשר תאוה נפשך וכו' וכיון דבידו לפדותו מה חי' יש בין קדשים לבכור דפדיון אינו מעלה ומוריד ועיין להמ"ל בפ"ד דבכורות יע"ש

הלכה ט' שהרי ניתוק לעשה וכו' עיין למרן ז"ל והמ"ל ז"ל שהאריכו עיין מ"ש ולעד"ן ע"פ דאמרי' במכות די"ו גבי פלוגתא דר"י ור"ל קאמ' תרוויהו אליבא דר"י וכו' ר"י דייק טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא התראת ס' שמה התראה ולכאורה ק' למה לא הכריח זה מר' יעקב דנתן טעם מפני שאין בו מעשה ולא משום התראת ספ' משמע דשמה התראה י"ל דאינו הכרח כלל דאיכא למימר חדא מנייהו נקט ולכך הוצרך לומר מדאיצטריך קרא לנתוקי ללאו ואי התראת ס' לאו שמה התראה למ"ל לקרא לנתוקי דבלאו הכי אינו לוקה ולכך רבי' ז"ל דפסק התראת ס' שמה התראה לכך בחר בזה הטעם דממנו יצא לו הדין ועיין בפי"ו מהלכות סנהדדין ודוק

הלכה י' והיכן הזהיר הכתוב על הפיגול וכו' לא יאכל וכו' אע"ג דכתיב לאו בנותר וילפי' פגול מג"ש דאי מקרא דהביא רבינו לא שמעי' מלקות מניה דהוה לאו שבכללות כמ"ש התוס' בפסחים דנ"ד מ"מ איצטריך להביא מקרא זה לומר שמצטרפין פגול ונותר והנה מפשט דברי רבי' נראה דמצטרפין אף לקרבן דמצטרפין לכרת והכי פשט דברי רב יהודא בגמרא דהעמיד המשנה דאמר פיגול ונותר אין מצטרפין הוא לטומאה אבל לאכילה מצטרפין הוא כולל בין למלקות בין לכרת דאי לא מי הכריחו לומר דמתני' לטומאה ולא העמידה לכרת וכבר כתב רבי' בה' שגגות כל שמצטרף למלקו' מצטרף נמי לכרתו מעת' מאי דקתני מתני' מב' מינין פטור הוא שני מינין ממש דהיינו חלב ודם וכן מצאתי מפורש בדברי רבי' פ"ו מה' שגגות דין ז' אבל חצי זית חלב וחצי זטית דם אין מצטרפין ע"ש הוא לאפוקי פיגול ונותר דמצטרפי ודלא כהתוס' דכ' דשני מינין פטור דמתני' היא קאי על פיגול ונותר נמי ולכך אצריכו לומר דמצטרפי הוא למלקות דפשטה דשני מנין הוא מינין ממש כמ"ש הם עצמם די"ב ע"ב ד"ה מכלל יע"ש ועוד מנ"ל לרבנן לחלק בין מלקות לקרבן ועוד נ"ל הכרח לדעת רבי' מהא דמק' הגמ' דע"א לר"מ דס"ל באיסורי נזיר היתר מצטרפי למ"ל מכל אשר יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיר שמצטרפין השתא היתר מצטרף איסור מבעיא ומשני איצטריך לזה אח"ז ע"ש והשתא לרבנן נמי דס"ל היתר מצטרף בקדשים היכי קתני מתני' שני מינין פטור והא כל דכן אלא ודאי כי קתני שני מינין פטור איירי בחולין כגון חלב ודם אבל פיגול ונותר בכלל מין אחד הם והכי כתב רש"י ז"ל שם דמ"ה בד"ה ה"כ אי חצי זית פיגול וחצי זית היתר ניגמור מיניה דחייב וא"כ אהני קרא דכל בקדש פסול דאף בזה אח"ז מצטרפין

אמנם לדעת הרוס' נ"ל ליישב כיון דקרא דחטאת דילפינן מיניה היתר מצטרף לאיסור לא מיירי אלא באיסור מלקות דוכל זר לא יאכל קודש א"כ לא ילפי' מיניה לשאר קדשים אלא לענין מלקות ואהכי אהני כל בקדש פסול לחייב מלקות אף זא"ז ורש"י פי' דאם אכל חצי זית פיגול וחצי זית היתר דמצטרפין היינו לחיוב מלקות ובהכי אתנח קושיין דמנ"ל לרבי' לחלק כיון דלא גילה קרא דמצטרפין כי אם בלאו הבו דלא לוסיף וכן מצאתי חבר לס' רבינו ז"ל הרב הגיליון והביאו רש"י ז"ל בפ' אמרו לו די"ג שכ' וז"ל אלא בכזית אחת וכו' דאין הקטרה פחותה מכזית הרי מבואר דחצי זית פיגול וחצי זית נותר מצטרפי' לכזית לקרבן ונ"ל דס"ל דהא דקתני מתני' בשני מינין פטור הוא קאי לחלב ודם

אך קש"ל מהא דאמרי' בפ' כלל גדול גבי מאי דמבעיא ליה קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות וחזר וקצר חצי גרוגר' בשגגת שבת וידון מלאכות אי מצטרפי או לא ופשיט ליה כיון דחלוקין לחטאות אין מצטרפין ור"ל דאם קצר כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב שתים דהיינו על כל אחת הרי לא מיקרי העלם א' וכיון שכן הכא דקצר חצי שיעור לא מצטרפין כיון שאינו בהעלם אחד הכי נמי נימא כיון דחלוקין לחטאת דאם אכל כזית פגול וזית נותר בהעלם חייב שתים דמיקרי שני מינין ולא מצטרפין ויש לחלק דוקא התם דסתראי נינהו דכלל בידינו דשם אחד אפי' כמה זתים אינו חייב אחת ולכך כיון דגבי כזית חייב שתים ודאי דמיקרי שתי העלמות היכי שייך לומר הכא דמצטרפי בשני העלמות אבל הכא דמצטרפי אפי' שני מינים לא הוי סותר הכלל דשני מינים בהעלם אחת חייב שתים

אך קשה דפסק רבי' נדרים פ"ד דין ח' דשני שבועות אין מצטרפין משום דחלוקין לחטאות והתם הוי ממש דומיא דשני מינים דאינו סותר הכלל אלא ודאי כיון דלא מחייב שתים אלא בשני מינים הדרין לכללין דשני מינין לא מצטרפין. אשע"כ נ"ל דדווקא הכא דגילה ק' דכל שבקודש פסול דמצטרפי' ועשאן הכתוב כמין אחד לענין צרוף בקדשים ואין למדים מהם והכי דייק לשון רבי' שם שכתב הרי הם כחלב ידם שאינן מצטרפין לכזית ולא כתב פיגול ונותר משום דשאני התם דגילה קרא כאמור

אכן יש לדעת לס' רבי' זל מאי דקתני מתני' בפ' אמרו לו אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר בהעלם אחת מעין אח' חייב הוא קאי אף על פגול ונותר דהא לא קתני אכל חצי זית חלב כדקתני ברישא אכל חלב וחלב וכו' ופי' מעין אחר