אברהם יגל על הרמב"ם רעד

דקרא דועשית לא אתא אלא להקיש בשר לדם אלא אחר דגלי קרא דודם זבחיך לומר דיש דם אעפ"י שאין בשר וילפי' מניה בעולה אבל הכא דליכא גלוי אה"נ דמודה דשמעי' מניה תרתי ואפשר דהכי מק' הגמ' לר"א דמנ"ל דקרא דועשית לא אתא אלא לדם בזריקה לימא דאתא לומר דאם אין בשר אין דם כס' ר"י והך קרא דודם זבחיך לא אתא אלא לענין דאין הבשר ניתר לאכילה וכו' והיינו כי היכי דמוקמינן הך קרא דועשית כפשטיה אבל אה"נ בהך דם בזריקה דליכא גילוי אה"נ דשמעינן מניה תרתי אלא דאמת דק"ל דודאי לא עבדינן היקשא אלא משום יתורא דאינו ענין לכאן אבל הכא דאתא למדרש אם אין בשר תו לא הוי מיותר להיקשא ומה גם דאף לר"י איצטריך לומר דהך אין הבשר ניתר לאכילה עד דם מק"ו ולא ניחא לומר דשמעינן תרתי דומיא דקרא דעולה ולזה אפ"ל דלר"י דאית כריכיות מוכרח לומר הק"ו כדי להודיע הדין בעולה וכמ"ש התוס' ז"ל אך לר"א כיון דמכל מקום איצטריך הק"ו לכך קאמר אף בשלמים נמי מק"ו ומ"מ אין זה כמשמע מפשטא דגמ'. אשר ע"כ נ"ל דרבי' ז"ל הוקשה לו במאי דקאמר ר"י שם רואה אני את דברי רבי יהושע בזבחים דבעינן תרתי ומאי דקאמר רואה אני דברי מ' אוקמוה לענין דיעבד וכו' וא"כ יחוייב מזה כיון דס"ל כר"י דבעינן תרתי מוכרח דדריש לקרא דועשית עולותיך הבשר והדם כר"י ולא לומר דמה דם בזריקה וכו' וא"כ קשה דבזבחים אמרי' שאל ר"י ן' לקונייא את ר"י אומר היה רשב"י וכו' והשיב לו ר"י ואתה אי אתה אומר כן הרי כבר נאמר ועשית עולותיך וכו' דמה דם בזריקה וכו' הרי משמע דס"ל כר"א וצ"ל דס"ל לר"י כותיה דרבי יהושע ולאו מטעמיה אלא דס"ל דקרא דודם זבחיך והבשר תאכל אתא לומר אם אין דם אין בשר ומניה ילפי' לכל הזבחים כס' ר"א דלית ליה צריכיות גם ממלת זבחך כולל כל מיני זבחים וכמו שפי' רש"י ז"ל בפ"ד דזבחים ד' ל"ז יעו"ש וא"כ אייתר ליה הך קרא דועשית עולותיך להקיש לדם וכו' וכיון דרבי' זל פסק כותיה דר"י לכן פסק שניהם כנ"ל

פרק י"א הלכה ג' וכן האוכל כזית וכו' כתב הכ"מ משם מ"כ ונראה דיש כאן ב' לאוין וכו' ואם אכל מבשר עולה לוקה שנים ולא ירדתי לסוף דעתו של רבינו וכו' עכ"ל ביאור דבריו דמתחלה כתב דמאי דקאמר רבי' דאוכל מבשר עולה לוקה הוא מעילה ולכן לא כתבו בהל' מעילה שסמך על כאן ולכך מקשה איך כ' וכן האוכל כזית מכל האימורין דמשמע דקאי אהך לוקה דבשר עולה דהיינו מעילה וא"כ איך כתב בין לפני זריקה וכו' ותי' דאף מאי דקאמר דהאוכל מבשר עולה לוקה אינו לאו דמעילה אלא משום דכל מנחת כהן וכו' והא דקאמר רבי' משום דכתיב ונדרך הוא משום דתפס פשטיה דקרא שכן דרכו בכל המקומו' תמה איך לא מנה לאו דמעילה בהל' מעילה ודלא כהבנת המ"ל ז"ל בפ"א מהל' מעילה יעו"ש ובהכי לא קשה מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל דאמאי לא קאמר דלוקה שנים משום קרא דכליל וכו' דאף מאי דקאמר הרמב"ם ז"ל הך לאו דבשר עולה הוא משום כליל וידוע מדרכו של הרמב"ם דאין לוקין על ענין א' משני לאוין וכמ"ש הרב עצמו בפי"ב מהל' עכו"ם והש"ס דקאמ' ולילקי הוא איסור וזה מוכרח דהא רבא דקאמר דלוקה זר לפני זריקה אף בחטאת ואשם וכמשמע מק"ו דר"ש והא אמרי' דפטור משום דלא קרינן ביה ואכלו אותם וכו' אלא ודאי איסור קאמר ובהכי מיתרצא קושי' הרמב"ן ז"ל במה שהשיג על הרמב"ם ז"ל בשורש ט' יעו"ש

וראיתי להר' מ"א ז"ל שכ' שם וז"ל וכשמקשה ג"כ להלקותו מלקות ששי משום וכל זר לא יאכל קדש הוא ג"כ מטעם שיש כאן שם מוחלק ע"כ ובעיני יפלה איך יצא דבר זה מפי קדוש דמה שם מוחלק שייך הכא אחר דהלקו אותו משום שם זה גופיה וגם לא דמי כלל להך ענין דנזיר יע"ש וגם קשה דקושיית הרמב"ן ז"ל שהק' מקרא דכליל לא מיתרצה אשע"כ נראה דט"ס נפל בדבריו וכן צ"ל וכשמקשה להלקותו מלקות ששי משום דכל מנחת כהן וכו' ור"ל דלהרמב"ם איה ליה הך דלוקה קרא דונדריך הוא למעילה ולכך הקשה לילקי נמי באוכל בשר עולה משום כליל והיינו שם מוחלק והא דלא תירץ איסורא קאמר משום דזה לא נעלם מהרמב"ן ז"ל אלא מק' לשיטת הרמב"ם ז"ל דאית ליה כדעת ר"י ודאי הא דקאמר ולילקי הוא מלקות וכמ"ש התוס' ולפי"ז צ"ל דרבא לית ליה דרשה דרב גידל דואכלו אותם וכו'

אך אמנם ודאי נראה דמ"ש הרמב"ם ז"ל דלוקה באוכל בשר עולה מקרא דונדריך הוא ודאי משום מעילה וכדמשמע מפשט לשונו וכן משמע מהא דמנה הרמב"ם ז"ל בכאן שלא לאכול בשר עולה ואי כדכתב הכ"מ דהוא משום כליל איך מנה לתרוויהו כיון א לאו שבכללות מיהו חדא לקי כיון שהוא שם אחר וכמו שכתבו התוס' שם ולכך שפיר מקשה הל"מ דאמאי לא קאמר דלוקה מקרא דכליל אבל מאי דהק' הרב ל"מ ז"ל על מ"ש הרמב"ם דלוקה האוכל מבשר החטאת שנכנס ויצא מקרא דבשר בשדה וכו' דאמאי לא כ' דלוקה נמי מקרא דלא תאכל וכו' לק"מ דאין לוקין על ענין אחד משני לאוין והש"ס הוה מני למימר הכי אלא מתרץ לו לפי שיטתו והיינו דלא השיג הרמב"ן ז"ל עליו אלא מהך קושייא דכליל וכו' ועיין שם וראייה מהא דהק' מהך דר"א אע"ג דהוי לאו שבכללות ואפ"ה מתרץ לו לשיטתו וק"ל

פרק ט"ו הלכה ח' ילדה טומטום אינם קדושים וכו' הק' הל"מ ז"ל דזה ס' רשב"ג ולית הילכתא כותיה כמ"ש בפ' מ"ש. ותי' הא דאמרו ליה הילכתא משום דאיירי דנולד מבהמת הקדש אבל אנן קי"ל כרבנן דקדושין אגב אימן ואחר המחילה דבריו תמוהים כיון דבחולין כ"ע מודו דאינו קדוש מה תירץ רבא דמתני' דאינו נוטל הוא כרשב"ג והרי אף רבנן מודו בהכי דהתם לאו בהקדש מיירי ובעיקר קושייתו לעד"ן דרבא מפרש פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן דרשב"ג ס"ל דהוי בריה בפני עצמה ורבנן סברי דהוי ספיקא ולכך רבא דס"ל ספיקא לכך נוטל כפחות שבשניהם ולכך רבינו דכתב ספיקא כמבואר בפ"ג מה' איסורי מזבח דין ג' לכך עסק כרבא בהל' זכייה ומתנה ואע"ג דרבא גופיה הק' לסברת ר"ח דס"ל דספיקא בבכורות דמ"ב אפשר לו' למסקנא הודה לו וכן פי' רשב"ם ז"ל בהדייא ונ"ל דזה מוכרח מדברי רשב"ג דאי ס"ל ספיקא אמאי לא חלה עליה קדושה כיון דאפשר להתברר ע"י שחיטה אם הוא זכר או נקיבה אלא ודאי כיון דנדר זכר ודאי והאי לאו ודאי הוא הוי כמין אחר וכן כתבו התוס' בריש פ' מערימין ודוק

פרק י"ח הלכה י' אשם תלוי וכו' עיין להראב"ד ז"ל ומרן ז"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל כמ"ש התוס' שם לחכמים דפטרי משום דס"ל כר"מ ועדיפא מניה אבל חכמים דפליגי על ר"מ במשנה דס"ל דמקודש ויפלו דמיו לנדבה הוי כקודש גמור וחייבים עליו משום שחוטי חוץ וכיון דקי"ל כוותייהו כמבואר בפ"ד