אברהם יגל על הרמב"ם רסו

דמותר ליהנות בבגדי כהונה הא קא קמתהני מכלאים ומאי קושיא כיון דמיירי במקדש מותר כדקתני בברייתא בין בשעת עבודה ותי' דמיירי הברייתא דאין שם אבנט כמ"ש הרמב"ם ז"ל ע"ש וק"ל דלדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דברייתא מיירי אף באבנט כמו שהשיג על הרמב"ם מה יתרץ לזה. ובעיקר הקושייא נעלם ממנו התוס' במנחות דמ"א דהק' זאת הקו' ותירצו בטוב טעם דהתם מיירי בהצעה דאין בו נד היתר אבל בלבישה התורה התירה אותו בהדייא גבי עבודה ומעת' תראה כל מה שהאריך בקושיות הוא ללא צורך והנה התוס' שם במנחות פירשו דשעת עבודה ושלא בשעת עבודה דקאמר בערכין הוא קאי על הכהנים אם הוא מיוחד לעבודה והוא במקדש אפי' עבוד' שרי ומעתה אפשר דזהו כוונת הראב"ד דהסכים סוגייא דיומא וסוגייא דערכין אהדדי דס"ל כמ"ש התוס' יע"ש

פרק י' הלכה י"א וכיצד שואלין וכו' עיין מ"ש מרן ז"ל ראיתי להרב כסא אליהו ז"ל דק"ו שכתב וז"ל איני רואה מקום לקושייא זו א"ה איצטריך לומר שהיו פניו פונים אליו דצריך שיכוף ראשו כדי שיהיו פנים מסתכלין ע"כ וכונת מרן פשוטה דודאי התנא סדר עמידתם קאמר אבל בעת התשובה לא צריך למיתני שהיו פניו מסתכלין בו כיון דלא אפשר חוץ מזה ועיין עוד בדבריו בדקדוקים שלו שאין צורל להשיב עליהם

אך באמת ק"ל דקרא כתיב ושאל לו במשפט האורים ל לפני ה' האי לפני ה' למאי אתא כיון דכתיב במשפט האורי' שהם אורים ותומים ואחריו להיכל והנשאל חוצה לו ואינו רואה פני ההיכל שהאורות יוצאות משם אל האורים לכך דרשו דקאי על עמידת אלעזר שהוא לפני ההיכל ששם הארון או קאי על האורים שהם לפני הארון ללמד שפני הנשאל לפני שכינה שהוא הארון כפי' רבי' ז"ל ולפי זה יהיה פי' דהשואל כלפי הנשאל מאחוריו . ודוק

שם הלכה י"ב ואין שואלים וכו' הנה בגמ' לא ונתבאר ליה טעם והרב יפה מראה ז"ל הביאו הרב פרשת דרכים ז"ל דמ"ו כתב מש' רש"י ז"ל דהטעם הוא כדי שלא יהיה שעות ומ"כ הק' לזה ע"ש שהר' ז"ל דחה דבריו והעלה דאף בדבר נחוץ אין שואלין שני דברים כאחד והיינו דסתם רבינו ואין שואלין על ב' דברים אפילו בדבר נחוץ והא דלא הביא דינא דברייתא דאם שאל משיבין לו על שתיהן משום דלאו לענין דינא הוא לא חש ליה ע"ש וראיתי להרב כסא אליהו ז"ל שדחה דבריו וז"ל דמה סברא לומר דמן השמים יסיעותו להשיבו בשתיים ואינו רשאי לשאול שתיהן ועוד ק' דוד המלך יוכיח ששאל שתיהן וכו' ודוחק לומר שטעה ח"ו וכו' ע"ש והנך רואה שאינ' קושיא כלל דודאי ידעי' שכבר טעה בשאלה ראשונה היסגירוני בעלי קליע' הירד וכו' הפך הדין שאין שואלים ב' דברים וכמשיב לו על הראשונה וחזר ושאל עוד כנז' בגמ' הבין להורות לו שצריך לשאול כסדר ועדיין באותה טעייה כששאל על מעשה דצקלג

אשע"כ נראה לע"ד דהטעם שאין שואילין על ב' דברים כאחד מפני שהכהן מתבלבל בצירופן ומתעכב יותר בתשובתו ותולים ח"ו בחשן שלא השיב לו במהרה ולהכי התנה וסיים דאם דבר הנצרך משיבין לו משום דהוק' לו דאיך השיבו לו בשתים הפך הדין שיש לנו שאין משיבין לו אלא אחת לכך רצה לח' ולומר דהיה יודע שהוא דבר נחוץ וצורך שעה הוא לכך תשיבו וכיון שהוא צורך שעה ואינו בנמצא לכך רבינו ז"ל לא הביאו

הלכות ביאת מקדש

פרק א' הלכה ו' אנשי משמר וכו' שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יין מעליו עיין מה שהשיג הראב"ד ז"ל והנה. הרמב"ם והראב"ד פליגי בדינא דלהראב"ד בית אב היוצא הוא דאסור לשתות אבל הנכנס מותר כיון דעבודת לילה לאו עליה רמייא אבל לרבי' הוא להפך דבית אב היוצא מותר' לשתות אחר הקטר' ולא לילה כולה אבל הנכנס אסור לשתות לילה כולה ונתן טעם הכ"מ ז"ל דלרבי' הכריחו לפרש טעם זה משום וכו' ור"ל הו"ל. לפרש מטעם הקטרה ולעולם הוי איסור על היוצא ולא על הנכנס והר' מ"ק תמה על מרן וכתב וז"ל וליתא דלדברי רבי' האיסו' מחמת יום הבא וכו' ואינו מובן דודאי כונת מרן כמ"ש

הלכה ז' הדין נותן שאסור לשתות לעולם אבל תקנתו קלקלתו וכו' וכתב מרן ז"ל דסובר רבי' דר"י לא פליג אלא באינו מכיר אבל במכיר מודה לרבנן ע"כ ונראה משום דלא שייך קלקול אלא באם יאמר דאסור כל השנה והא דקאמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא כר' צ"ל דהאידנא ליכא מאן דמכיר כלל דאי איכא מאן דמכיר יהיה אסור לשתות אף לרבי דהא רבי לא פליג אלא באינו מכיר וכמ"ש מרן ז"ל אלא ודאי דהאידנא ליכא מאן דמכיר כלל וגם הא דמק' הש"ס בסנהדרין גבי פרוע ראש א"ה האידנא נמי ר"ל דהאידנא כמי אף דאינו מכירין יהיו אסורים פרועי ראש ואהא א משני דומייא דשתויי יין דאינו אסור אלא בזמן ביאה אבל האידנא כיון דליכא מאן דמכיר מותר ושוב הק' ויין שלא בזמן ביאה ר"ל האידנא דליכא מאן דמכיר מי שרי והתניא רבי אומר וכו' מכלל דרבנן אסרי ולכך הק' מרבנן ולא מרבי כיון דקושייתו היא אאינו מכיר ולפי האמת דמחלק דבפרועי ראש אפשר דמספר א"כ מותר בפרוע ראש אף במכיר ועיין במ"ק יעו"ש

אך מ"ש מרן ז"ל ובאינו מכיר אינו גורס ויודע וכו' דאל"כ לא הו"ל להשמיטו וכו' הוא תמוה דכ"ש הוא דהא אף במכיר כיון דאינו יודע מותר דהא כתב רבי' לעיל ויודע וכו' וכ"ש באינו מכיר דאם אינו יודע שהוא מותר ואיך כתב רבי' כאן דמן הדין אסור לשתות אלא ודאי דבאינו מכיר נמי אם אינו יודע מותר והא קאמר הכא דמן הדין אסור לשתות הוא ביודע והא דלא הזכירו רבי' הוא משום דקאי ארישא דקאמר ויודע וכן נמי בהך בבא מציעתא לא כתבו משום דקאי ארישא ודו"ק

הלכה י' כשם שאין הכהנים מוזהרים וכו' עיין מה שהשיג. הראב"ד ז"ל ומוכח מתוך דבריו דאסור דרבי' איירי אף דלא נכנס ולכך פי' שעת ביאה לאו ביאה ממש אלא משמרתו וכונתו להשיג דמשמע דאם אין משמרתו מותר לגדל פרע אף יותר משלשים וזה אינו קהא הרא כתיב ופרע לא ישלחו וחייב הוא לספר משלשים יום לשלשים יום ודלא כמו שהבין בזה הר' מ"ק ז"ל בדעה הראב"ד ז"ל דבעי' שיהא נכנס דא"כ מה לו לפרש ביאה במשמרתו ולשיטה זו אזיל הר' כ"מ ז"ל דפי' שעת ביאה הוא הרגיל לעבודה ואף דלא נכנס אבל