אברהם יגל על הרמב"ם רסה

הנך משום דנשתנו ע"י מעש' מ"מ יש להביא ראיה מהא דתנן בפרק העור והרוטב עור הראש בגדי הרך מטמא ואמרו בגמ' כ"ז שיונק הוי רך אבל לאחר מכאן הוי קשה ואינו ראוי לאכילה ומאחר שכן אינו מטמא ואמאי לא אזלינן בתר מעיקרא אלא ודאי כיון דנשתנה גופה נשתנ' דינו וגדולה מזו ס"ל לר"י ור"ל גידין שסופן להקשות אין נימנין עליהם כמבואר בפרק כיצד צולין דף פ"ד ואפילו בעודו רך אינו מטמא דאזלינן בתר סופו ומעתה מ"ש ר"י כל זמן שיונק הוא קודם חזרה כמבואר שם ומכאן ראיה לה"ר יונה שכתב גבי דבש כיון דסופו להיות דבש מותר גם הרא"ש ז"ל חזר והודה לו בכלליו כלל כ"ד ע"ש והביאו הט"ז בא"ח סי' קס"ז ומעתה הך קושייא שהק' הט"ז סימן רי"ו דברי הרא"ש אהדדי לק"מ ומעתה כיון דהרא"ש ס"ל כהר"י ז"ל וגם מוכרח מהגמ' כמ"ש אתי פסק רבי' ברור וקיים

הלכה ו' ואחד הסך את אחרים שנאמר ואשר יתן ממנו על זר וכו' וק"ל דפתח בכד וסיים בחבית דקאי אסך ומייתי קרא דנתינה ולא נקט קראי דמייתי בגמרא דכתיב לא ייסך וקרי ביה לא יסיך ואפשר משום דקאי אחיוב כרת נקט ליה

הלכה י' הנותן וכו' והוא שיסוך בכזית עיין להראב"ד ז"ל שהק' הא דבעי כזית דוק' בנתינה אבל סיכה מודה בכ"ש עכ"ל יע"ש. ולא ידעתי מאי ק"ל דהא ר"י אסיכה קאי ואמר דבעי כזית והא דאמר לממשח כהנים בכ"ש היינו משיח' מצוה וכ"כ מרן ז"ל ע"ש. אך קשה דבגמרא אוקמוה הא דפטר ר"י במלכים וכהנים משום דלאו זרים נינהו וא"כ איך פסק רבינו דסך כהנים חייב גם רש"י בחומש פי' על זר שאינו צורך כהונה ומלכות ופי' הרא"ם ז"ל משום דכל שאינו צורך כהונה ומלכות מיקרי זרים והיא סברת ר"מ ודלא כר"י והוא תמוה איך פסק כר"מ מיהו לרש"י ז"ל אפשר ליישב טעמא דפסק כר"מ משום הך ברייתא דתני קמיה דרבא מניין לכ"ג שנטל משמן שעל ראשו ונתן ע"ג מעיו שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך פי' סתם אדם ואפילו כהן ואם כן מ"ש הכתוב על זר אפי' כהן במשמע משום דהשתא נמי מיקרי זר ואתא קרא דעל בשר אדם לות דלא בעינן זר מעיקרא וזהו כר"מ דלא בעי' זרים מעיקרא ומדשתיק ליה רבא ולא אמר ליה פוק תני לברא דההיא ר"מ היא משמע דקיבלה מיניה ואית ליה הכי הלכתא לכך פסק רש"י ז"ל כר"מ ועיין להרב נח"י ז"ל

אמנם לרבינו ז"ל דפס' גבי סיכה חייב וגבי נתינה פטור לא יתכן זה ולא ידעתי מניין לו חי' זה ולענד"ן דרבי' גריס בדברי תנא קמיה דרבא וסך במעיו כמבואר בלשונו וקשייא ליה דהא מדשתיק ליה רבא מוכרח דהכי הילכתא ואיך הוי הילכתא דלא כר"י דהא ר"י קאי אסיבה כדקתני הסך בשמן המשחה וקתני פוטר לכך מפרש רבינו דרבא יסבור דר"י דאמר פטור לא קאי אסיכה אלא אנתינה משום דר"מ מחייב אף אנתינה וזהו דקדוק התנא דאמר וכמה יסוך ולא קאמר וכמה יתן משום דבנתינה ר"י פוטר וטעמא הוא כיון דקרא דסיכה כתיב בשר אדם ובנתינה כתיב זר לומר דוקא גבי סיכה מחייב אפילו כהנים אבל גבי נתינה פטורים משום דכתיב על זר דבעי' זר מעיקרא והכריח לרבא לפרש כן מכח קושיית הגמ' דהק' והא ר"י פוטר במלכים וכהנים לכך מפרש רבא דלא פטר ר"י אלא בנתינה אבל בסיכה מודה ר"י דחייב ועוד הכריחו משום הך דתני תנא קמיה דר"א כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך והכי נמי אמרי' כל שישנו בבל ייסך ישנו בסך וכיון דרבה אית ליה דר"י מחייב בסיכת כהנים ומלכים הגם דפוטר בנתינה לכך פסק רבינו דבסיכה חייב ובנתינה פטור כנ"ל

פרק ח' הלכה י"א חוץ מן האבנט וכו' וכתב הראב"ד ז"ל לא מחוור אלא כל היום מותר במקדש ע"כ עיין במ"ש מרן ז"ל שם יעו"ש ובאמת פשט הבריית' מוכחת כפי' הראב"ד ז"ל וגם איתא בתוספתא הובאה בתוס' דמנחות דע"א דקתני בגדי כהן הדיוט ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים ואם יצא בהם למדינה חייב ובמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור הרי מפור' יוצא כסברת הראב"ד וגם מוכח מהגמ' כהראב"ד ז"ל מההכרח שהכריח בגמ' דהאי דתני תחת ראשיהם לאו דוקא משום דמתהני מניה מכלאים ואי כסברת רבינו דלא הותר במקדש אלא בשעת עבודה הא כיון דנסתלק כבר מעבו' מוכרח להסיר האבנט מעליו באותו רגע ולמ"ל להניחו עליו עד שעת שינה אלא ודאי נראה כסברת הראב"ד דבמקדש מותר לגמרי בין בשעת עבוד' בין שלא בשעת עבוד' ומה שהק' מרן על הראב"ד מסוגייא דערכין דקאמר התם דלא הותר כלאים לכהנים אלא בשעת עבודה. לא קשה דכבר כתב בשי' מקובצת לביצה דסוגיות חלוקות דסוגיא דיומא ס"ל דבגדי כהונה מותרין אף בלבישה והעלאה משום דקשין וסוגייא דערכין ס"ל כס"ד דהכא דאסורין דלית ליה הך סברא דקשין וסוגייא דיומא עדיפא שכן בדוכתא והיא עיקר ואל יקשה לך דאליבא דסוגייא דיומא מה יתרץ לקושיית הש"ס דערכין דלמ"ל למימ' כהני' לויים וישראלי' די"ל כיון דס"ל דבמקדש מותרין כל היום כ"ש דניחא טפי

עוד נ"ל דסוגייא דהתם ודתבא הם עולות בקנה א' וכולהו ס"ל דבמקדש כל היום מותרים בלביש' בגדי כהונה אף שיש בהם כלאים והא דקאמר התם דלא אישתרי אלא בשעת עבודה היינו כל היום ור"ל כל היום מותר משום דשייך לעבודה ולאפוקי לילה דאסור דלא שייך ביה עבודה ורב אשי דהתיר הכא בקשין לא התיר אלא בהצעה דוקא כמ"ש התוס' אבל בלבישה והעלאה אסור כיון דלא שייך ביה עבודה אבל רש"י פי' כיון דקשין מותר לגמרי ובמדינה אסור משום שנוהג בהם מנהג ודרך חול משמע דהוא אסור מדרבנן וק"ל דאם כן מאי מקשה על שמעון הצדיק כיון דאינו אסור אלא מדרבנן גבי מצוה ודאי לא אסרו ועוד האי דקאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך יראה דאסור מדאורייתא ועוד דתניא בתוס' דכלאים כהן שיצא בבגדי כהונה למדינה חייב הרי מבואר דאסור מדאורייתא ובאמת דחזר בו רש"י ז"ל בביצה שפירש גבי גמדא דנרש כיון דהוא קשה מותר בישיבה דמבואר דלבישה והעלאה אסור אפילו בקשין וכ"כ בהדיא היש"ש בביצה יע"ש

וראיתי להרב לחם שלמה דף ד' שיישב דברי רש"י כפי' התוס' והוא דקאי אגמר' דנרש דכריכת נימא על בשרו הוי העלאה ואמאי מותר ותי' משום דלית בה חימום וכו' ואינו מובן דלא אמרו חיישי' לכריכ' נימא אלא דוקא ברך ואהכי בא רב אשי לחדש כיון דקשה לא חיישינן להכי ועוד דא"כ אמאי פי' רש"י במדינ' אסור משום דהוי דרך חול ולא משום כלאים כדעת התוס' ז"ל כיון דהוי לבישת כלאים ממש

גם ראיתי להרב הנז' שהקשה על מ"ש בגמ' דניהי