אברהם יגל על הרמב"ם רסד

אבוה וא"כ איך פסק להאי ברייתא דבעי עיבור צורה אלא ודאי דפסק כר"י ומיתוקמה האי ברייתא דפסול חטאת העוף דנפסל בהסח הדעת ועיין מ"ש פט"ו מהלכות פסה"מ יעו"ש

פרק ד' הלכה ב' כותל מבדיל בין קדש ובין קודש הקדשים עוביו אמה עיין בפיה"מ ריש פ"ה דיומא בבית היה שם פרוכת והביאו התי"ט שם וכן הוא בגמ' שם דנ"ד ע"א ועיין בתוס' שם דנ"ז ע"א ד"ה אני ועיין עץ חיים בלשונות ד"ח ע"ב ונעלם ממנו מ"ש פ"ד מהלכות יוה"ך דין א' שיש פרוכת במקדש אלא בכאן לא נחית אלא ליתן טעם לספק שיש להם בבית שני

פרק ח' הלכה ו' ומניחין אותן כנגד ראשיהן וכו' וכתב מרן ז"ל דהא דכתב כנגד ראשיהן משום דלא ליתהנו מינייהו והא דמשמע בתר הכי דניתנו ליהנות דוקא לבושה ע"כ וקשה לי דא"כ מאי קאמר הש"ס ונהי דניתנו ליהנות והא אפי' דניתנו ליהנות דוקא בלבישה שהוא דרך בזיון אסור אלא ודאי כיון דמן הדין ניתנו ליהנות כל מידי דהנאה מותר גם במסקנא אוקמה רב אשי בקשין ולכך מניחו תחת ראשיהן ולא חיישי' לשהוא דרך בזיון גם זה הדין כתבו מרן ו"ל בפ"ח מהל' כלי המקדש דין י"א וז"ל ואע"ג דאסיק התם רב אשי דבגדי כהונה קשין הן ולית בהו משום כלאים היינו לענין הצעה וכו' הרי מבואר דהצעת בגדי כהונה מותר וליה ביה משום בזיון הפך מ"ש מרן ז"ל כאן

וראיתי להר' לחם שלמה ז"ל ד"ו שהביא קושייא זאת על מרן ז"ל משם הר' עבודת ישראל ודחה אותו וז"ל דהתם מיירי לענין כלאים הוא דהותרה בהצעה אבל לענין משתמש בבגדי כהונ' איפכא מסתבר' דהותרו בלבישה ונאסרו בהצעה דזילא ביה מילתא עכ"ל ולא הבנתי דבריו דהיתר בכלאים היכי מתוקם כיון דלא הותר אלא בהצעה והצעה אסורה דזילא ביה מילתא ואם כן הוי יציבא בארעא וגיור' בשמי שמיא ועוד קשה דרבי' בפי' המשנה כתב וז"ל וביאר בתלמוד שאינם יכולים להניחם תחתיהם לפי שבגדי כהונה יש בהם שעטנז ואינו מותר ליהנות בהם אלא בשעת עבודה וכו' הרי מבואר הפך דברי מרן ז"ל

והרב לחם שלמה הנז' תירץ מדידיה וכתב וז"ל וביאו' דברי רב אשי פשוט וברור דהכי קאמר אם לדון ולומר כנגד ראשיהן משום דקא מתהני בכלאים אי מהא לא אירייא דהיכא למימר בגדי כהונה קשים קם אצל כלאים אמנם ודאי משום משתמש בבגדי קדש צריכין אנו לומ' כנגד ראשיהן ע"כ המכוון והמעיין יראה שלא תיקן כלום מלבד דעיקר התי' חסר מן הספר גם רבי' בפיה"מ ימאן זה שכתב הטעם משום כלאים אפילו בהצעה ועוד לענין מה הביא הש"ס בריית' דקתני מפני שניתנו ליהנות בהן דאינה ענין לכאן דהכא אסור משום דמשתמש בבגדי קדש אלא ודאי דס"ל להש"ס דשימושו זהו הנאתו אשר ע"כ נראה לי דס"ל לרבינו דקי"ל כסתמא דתלמודא בריש ערכין דקאמר לא הותרו כלאים לכהנים כי אם בשעת עבודה אפילו קשין ואפי' להצעה אסורין דס"ל כיון דהתורה התירה בהדיא לעשות כלאים לעבודה הבו דלא לוסיף עלה וכו' וכל שאינו צורך עבודה אסורים ולכך כתב רבינו בפ"ח מכלי המקדש מותר ליהנות מבגדי כהונה בלתי אבנט עמהם ע"ש ואף דקי"ל כרב אשי דאם דבר קשה מותר בהצעת כלאים כמ"ש רבי' בפ"י מהלכות גבי הקדש אסור אפי' בהצעה כיון דלאו עבודה היא

הלכות כלי המקדש

פרק א' הלכה ב' המור וכו' כתב הראב"ד ז"ל וכ"ש דם חיה טמאה וכו' וכתב מרן ז"ל כיון שנשתנת ועושה עפר וכו' דע שזה היא מחלוקת הר"י והרמ"ה ז"ל בענין אכילתו אם מותר והביאם הרא"ש בפרק כיצד מברכין דר"י ס"ל דהוי פירש' בעלמא ומותר באכילה והרמ"ה ס"ל דאסור לאוכלו משום חשש דם ורבינו ס"ל כסברת ה"ר יונה דמותר לאוכלה משום שנעשה עפרה בעלמא ולכך אזל ליה טומאתה ומותר להכניסו למקדש אבל הראב"ד ז"ל ס"ל כסברת הרמ"ה דאסור לאוכלו משום חשש דם ולכך כיון דעדיין שם דם עליו והוא בא מחיה טמאה אסור להכניסו למקדש אך באמת יש לדקדק כיון דהוי פירש' מאי דעתיה מאן דאסר ונראה דס"ל דלא הוי פירשה אלא אם ירד למקום הפרש ל בשלא ירד אלא עומד במקומו כיון דעיקרו דם אלה שהושחר בתר עיקרו אזלינן ובהכי ניחא לי מה שהוקשה הט"ז בא"ח סימן רי"ו על הרא"ש ז"ל דמשמע מדבריו שכתב על ה"ר ואני אומר אף ראייתו צריכה ראיה שדעתו לפסוק כהרז"ה לאסור ובפרק כל הבשר פסק כר"ת דכשרה שינקה מן הטרפה כיון שהוא קרוש מותר דהוי פירשה בעלמא ולפי האמור ניחא דוקא התם משום דירד למקום הפרש כי שם מקומה להיות פרש ומעתה סרה ראיית הפר"ח ז"ל בתשובותיו מדברי ר"ת הנז' ולא שת לבו לקושיית הט"ז ז"ל שהקשה על הרא"ש ז"ל

גם הך ראייה שהביא הרפ"ח מהא דאמרינן סרוחה מעיקרא לא צריך קרא דפשיטא דעפרא בעלמא הוא ראייה דהתם דוקא דהוי נותן טעם לפגם אבל הכא דהוא לשבח מאן לימא לן דכשהוא דם לא הוי לשבח דאפשר דהך חיה נודף ריחא והוי עיקרו לשבח ואף דעכשיו הוי עפרא כיון דבכחו אז כחו עתה בתר עיקר אזלינן. גם מה שהביא ראיה מחרצנים וזגים לאחר י"ב חדש מותרים אף באכיל' אין לה ענין לכאן דהתם ממשו' האיסור אינו ניכר כלל אלא דחיישי' טעם יי"ן וקים להו לרבנן דלאחר י"ב חדש נפגם טעמו ואין לו טעם כלל גם לא ראה מ"ש ר"ת דבעינן שהתמידו במים אבל לא התמידו במים אף שנשתהא י"ב חדש נאסר לעולם כמ"ש הש"ע בי"ד סימן רכ"ג ע"ש גם לא ראה מה שהקשה הרב מג"א ז"ל בסימן רי"ו מבכורות גבי חלב ע"ש

אשר ע"כ הנראה לי בזה דדוקא היכא דלא נשתנה טבעו מכמות שהיה דמעיקרא צלול והשתא צלול אף דנשתנה מראיתו לית לית לן בה ואסור ודוקא גבי חלב דחידוש הוא אבל אם נשתנה טבעו מכמות שהיה מותר ולא אזלינן בתר מעיקר' אלא בתר השתא ויש ראיה לזה מדאמרינן בחולין בשלמא הקפה את הדם חייב שכן אחשובי אחשביה ולמ"ל האי טעמא ת"ל דחייב משום דבתר מעיקרא אזלינן אלא ודאי דאזלינן בתר השתא גם מהא דאמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו משמע דאזלי בתר השתא גם ראיתי להרב מג"א סי' תע"ה. דס"ל בתר השתא אזלינן והיינו משום דנשתנה טבעו מכמות שהיה ואפשר שיש לדחות כל אלו הראיות ולומר דוקא