אברהם יגל על הרמב"ם רנו

שיהא בו שו"פ מיבעי ליה כמו שהק' הש"ס בתר הכי אלא ודאי דתרומה שאני אף דלית ביה שו"פ מחייב בכזית ודו"ק

פרק י"ב הלכה י"א זתים וענבים וכו' עיין מ"ש הכ"מ משם הרי"ק ז"ל ותי' דהך דר"י דיחויא בעלמא הוא וכו' דהכי מסקינן התם יעו"ש פי' דבריו משום דחמרי' בתר הכי דאף אנן נמי תנינא דאף בקדושת פה עבוד רבנן מעלה וכיון דהכי מסקינן תו הוי הך מימרא דר"י דאמר הקדיש כפשטה דאמר דמיירי לנסכין אבל לתרומה לא עבוד מעלה ועוד נ"ל מהא דאמרי שם בפ' כ"ש גבי הך ממרא דר"י זתים וענבים שנטמאו דורכן פחות מכביצה וכו' ומתמה התם מהך דאמרינן תרומת זתים וענבים אין לו בה היתר אכילה וכו' ואם איתא יש בם היתר אכילה כיון שידרוך אותם פחות מכביצה ולפי הך סברא מאי מק' בגמ' דשאני תרומה דמעלה הוא וכו' אלא ודאי ס"ל לתלמודא דלא עבוד מעלה לתרומה בהכי אלא בקדשים וכיון שכן דחה רבי' הך סברא דר"י ולכך פסק אף בתרומה מפקד פקידי כנ"ל ושו"ר להרב ז"ל בחיבורו שכ"כ ועוד כתב להכריח שרבי' ס"ל הגירסא בגמ' כתי' הב' במאי דקאמר התם דנגע בב' ושני עושה ג' בתרומה ורש"י מחק אותה גירסא משום דר"י קאמר דמעלה עשו בתרומה וכו' יעו"ש ומהאי טעמא ס"ל דהך דר"י לא קאי ודחויא בעלמא הוא וכו' ד הוא תמוה דאיך אפשר להך גירסא כלל דתהיך מימרא דר"י דדרכן פחות מכביצה מיירי בתרומה ודלא כרש"י דמיירי בחולין שנעשו ע"ט תרומה וכמ"ש הרב שם דלרבי' נ"ל דוחק דא"כ מאי משני בגמ' לעיל בהך קושייא מהך דתרומת ענבים דאין בהם היתר אכילה משום דחיישנן לתקלה וכו' והא ר"י מיירי בתרומה ואפ"ה קאמר דורכן לכתחילה פחות וכו' ואין לומר דהך סוגייא לעיל הוא ללישנא קמא דמתרץ דהכא נמי בפחות קאמר ולדידיה דברי ר"י כפשטן דמיירי בחולין דמ"מ להך לישנא דמתרץ דמיירי דנגע בא' והוי ב' ושני עושה ג' בתרומה ור"י בתרומ' מישתעי תיקשי ליה האי ברייתא תרומת ענבים דאין לו היתר אכילה ואין לחלק כלל ורש"י קושטא קאמר דאף מינה ובה לא אתייא דהא לא קאמר נמי טעמא משום דכיון דחיישינן לתקלה וכו' דכיון דהך תקלה לא ידעי' לה אלא מהך ברייתא אחריתי עדיפא ליה לאקשויי מהך מימרא גופא משום מעלה

אך ראיתי למהרש"א ז"ל שכ' דלפי הך דאמרי' משום ל מעלה בתרומה תו לא איצטריך לאוקמי משום דחיישינן לתקלה ומדברי ר"י דקאמר הקדישן וכו' משמע דיעבד קאמר וכן כתב רש"י ז"ל והיינו משום דחייש לתקלה ועוד מדקאמר טמאים ודאי דיעבד הוא גם בעיני יפלא דאיך אפשר דר"י ס"ל דלא חיישינן לתקלה כיון דכמה תנאים הכי ס"ל דבהכי דחי רבי' ס' ב"ה כמ"ש הכ"מ זל בסמוך ע"ש וכן משמע מהא דקאמר בגמ' ור"י אמר אפי' חיטי ואמאי ניחוש לתקלה הרי מבואר דאף ר"י מודה דחייש לתקלה ולזה י"ל דכיון דהך סוגייא עדיין לא ס"ד הך טעמא דר"י משום מעלה וכו' וצ"ל דר"י ס"ל דחייש לתקלה אמטו להכי מקשה שפיר אהא דקאמר אפי' חיטי וכו' כיון דהוא ס"ל דחייש לתקלה אמנם למסקנא אפש"ל דס"ל לר"י דלא חייש לתקלה אך כבר כתבתי דזה לא יתכן וכאמור

עוד הק' הרי"ק ז"ל על מ"ש רבי' זתין וענבים סוחטן ועושה אותן תרומה דאמאי לא כתב דבעי' שידרוך פחות וכו' ותי' משום דאיירי בג' כמו שמחלק בסיפא ועוד דמיירי בחולין שפיר כתב סתם משום דאין ב' עושה ג' בחולין עכ"ל ובתי' הא' לא הונח לי דכיון דמיירי בג' פשיטא הוא דאין כאן טומאה כלל גם בתי' הב' יש לתמוה דאף דהם חולין מ"מ מטמא משקין להיות תחילה וכמו שמבואר בזה בהרבה מקומות גם יש לתמוה על רבי' שכתב גבי תרומה דמהני פחות מכביצה לטהרה לנסכין והא חיישינן לתקלה כמו שמבואר בדברי רבי' בסמוך וכן הוא בגמ' וראיתי להר' זל שתי' דמיירי בדיעבד אך מלשון רבי' שכ' ולא אמרו פחות וכו' משמע דתקלה היא אף לכתחילה ולכך טעים למילתיה לומר דלא תיקנו כביצה לכתחלה משום גזרה וכו' אשר ע"כ נ"ל דודאי כונת רבי' במאי דקאמר סוחטן ועושה אותם תרומה הוא בפחות מכביצה וכמו שביאר אח"כ גבי תרומה במאי דקאמר וסחטן פחות מכביצה וכן הוא לשונו בפ"ו מה' איסורי מזבח יעו"ש ועלה קאי ולא אמרו וכו' כנ"ל

פרק ט"ו הלכה ב' חבית סתומה וכו' עיין מ"ש מרן ז"ל ובלא"ה האי אסורה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטיל עכ"ל והא דהוצרך לומר ובלא"ה האי איסורא אינו אלא מדרבנן אף דכבר תירץ דתרומה בזה"ז דרבנן משום דבא לתרץ נמי הך דטבעת של ע"ז דפס' רבינו בהלכות עכו"ם דאזלינן לקולא אף דאיסורא דאורייתא לכך כתב דאין איסורו אלא מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל והוצרכתי לזה מפני שראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל בליקוטיו להלכות תרומות שהק' וז"ל ק' דטבעת ע"ז דהוי דאורייתא והניחו בקושייא ע"ש

הלכה ב' הותרו כולם ואומרין של תרומה היא שנפלה עיין מ"ש מרן ז"ל ובלא"ה איסורו אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל וכו' מבואר דבריו בדקדשים לא אמרי' הכי דאם לא כן לא משני מידי כיון דמיירי נמי פלוגתא דרבנן ור"א כדרבנן נמי הדר' קו"ל אמנם התוס' כתבו בפשיטות דאף בקדשים אמרינן מדאורייתא בטל ברוב ועיין בתוס' דף ע"ג ודף מ"ז דזבחים

גם מ"ש מהרי"ק זל אינו נוח לי דתוס' ז"ל כבר כתבו זה החי' לדינא ואמאי לא הק' להו מאי מק' הגמ' דכיון דהחילוק מבואר אלא ודאי הכא דוקא היכי דהפילה כדי לבטל ולכך לא מהני דאין מבטלין איסור לכתחילה וקנסינן שוגג אטו מזיד אבל אם כונתו להמית את בודאי חשיב גרע מנפלה וא"כ לפ"ז לא מיקרי הפילה דאין כוונתו להכי כלל

ולעד"ן דידוע הוא דפלוגתא דרבנן ור"א בקדשים אינו אלא מדרבנן דלר"א דס"ל דאתא קרא לרבות אפי' תערובת חד בחד ולכך הותר על שקרב אחד משום דתלינן דזה האיסור אבל רבנן דלא דרשי הך קרא להכי לכך לא התירו ע"י קרב אחד בקדשים כן כתבו התוס' ד' ע"ד בד"ה רב ע"ש וא"כ ע"כ לא פליגי אלא בקדשים כדאמרי' אבל גבי חולין כ"ע מודו דתלינן להקל אבל דעת המק' ס"ל כיון דע"ז חמירה ודאי דמיא לקדשים ואהא תי' לו אית כר"א דאף בקדשים תלינן לקולא וזהו לפי המקשה דס"ל דדמיין להדדי אבל לפי האמת אף רבנן מודו בחולין ולא דמו לקדשים אך באמת משום דבחד גוונא קאי אר"א ל"ק ס"ל כר"א וליישב דעת מרן ז"ל דרבי' ס"ל כדעת התוס' דזבחי' דמ"ז בפי' הא' דלרבנן בקדשים לא אמרי' אחרי רבים להטות כיון דלא דרשי' בם בהכי והך סוגייא דיומא אזלא כר"א ונ"ל דכן דעת