אברהם יגל על הרמב"ם רנג

את השאר ע"כ הרי אף דטבול למעשר מהני ע"י מחשבה שמפריש במחשב' וכן פסקה הרמב"ם בפ"ט מה' מעשר יעו"ש ואין לומר דוקא התם משום דכיון דהוקבע למעשר מאתמול וקרא עליו שם הך הפרש' כמאן דליתא ולכך סגי בהכי וכן כתבו התוס' בגיטין ד' הנז' דשרי לאכול אף בלא הפרשה דזה אינו דודאי צריך הפרשה וכן פסק הרמב"ם גבי מי שיש לו תאנים וכו' כתב למחר צריך שיפריש ויאכל ואף בלא הפרשה מהני ע"י שנותן עיניו וכו' יע"ש בלשונו ובודאי הכי כונתו והיינו טעמא דכיון דלא קבע לו מקום משום דקאי בבין השמשות כמ"ש הר"ש על הך דלוקח יין וכו' ואם כן אף דעשה תנאי הוי טבל וחולין מעורבין דאין ברירה עד שיקבע מקום למעשר וה"נ כוונת התוס' דגיטין דשרי לאכול בלא הפרש' והיינו. משום דקבע לו מקום אך בהך דלקח יין מן הכותי דלא קבע פליגי ואף דקבע מקום משמע מהרמב"ם דלא מהני משום דבלילי אמנם בשאר דברים אם קבע מקום למעשרותיו סני בלא הפרשה ומעתה האי דלא קבע לו מקום אינו אוכל עד שיפריש וגם שריהטא דהש"ס הכי משמע דקאמר כיצד הוא עושה וכו' ר"ל כדי לתקנו ומשני וכו'

וראיתי למהרימ"ט ז"ל שרצה להוכיח דבקריאת שם סגי מלעבו' על הטבל וכו' ולפי מ"ש נרא' דזה לא יתכן כ"א בדמאי דהוא דרבנן וכיון דקרא שם סגי דאמרי' יש ברירה אך בודאי טבל דהוא דאורייתא לא סגי עד שיקבע לו מקום והך ראיה דהביא מהתוס' ורש"י ז"ל דגיטין בענין ברירה דכתבו דשותה מיד דכיון דקרא שם יצא מידי טבל וכו' אחר המחילה לא מכרעא כלל דזה אליבא דר"מ דס"ל יש ברירה ולכך כיון דלבסוף מפריש הוא הוברר הדבר מתחילה כאלו הם מפורשים אך לדידן דאית לן אין ברירה כל שלא הוקבע המעשר באיזה מקו' הו"ל טבל וחולין מעורבין עד שיפריש וכמ"ש גם מה שהק' על מ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דקידושין דלא חשיב הפרשה כי אם בקביעות מקום ממה שכ' בפרק כל הגט דחשיב אף בלא קביעות וכו' וכמו ברייתא דהלוקח וכו' אחר המתולה לק"מ וכמו שכתבתי אך מה שהק' מאי ראיה מייתו מהך תוס' דמ"ב הוא דקדוק אמת דדוקא לענין חלול הוא דלא מהני אף דחשיב הפרשה לאכילה כמ"ש התוס' עצמם ונ"ל ליישב דמק' לרש"י דס"ל דלמ"ד יש ברירה ולא בעי קביעות מקום מהני נמי הך הפרש' לחילול דהוא אומר מעשר דאית בהאי הוא מחולל והך דס"ל דבעי קביעות מקום דאזלי לשיטתייהו דלא חשיב הפרשה ע"י ברירה ולכך אינו מחולל עד שיחול עליו שם מעשר והשתא מק' התוס' שפיר דהא בעי קביעות מקום לענין חילול וודאי ס"ל דלא חשיב הפרשה דהא בהא תליא ואין לומר דרבן גמליאל ס"ל דיש ברירה ולא בעי קביעות מקום כמ"ש ר' ישעיה מטראני ז"ל לדעת רש"י דלכך הביאו התוס' ז"ל הך עובדא דרשב"ג דס"ל דבעי קביעות מקום משמע דאף ר"ג הכי ס"ל והא דלא הביאו התוס' מהך מתני' דתרומות דהאומר תרומת הכרי בתוכה לא אמר כלום וכו' נ"ל דיש לדחות דוקא התם משום דכתיב ראשית ששיריה ניכרים לא כן גבי מעשר וזה היה נראה להכריח מהא דאמרינן בפרק ג' דעירובין לר"ש דאמ' בתוכו קרא שם דאיכא סביביו והיכי אתי ר"ש דאמר בתוס' דמ"ב מ"ב שבחפץ זה מחולל דמשמע דלא בעי קביעות מקום לכך צ"ל דוקא בתרומ' וכו' ופליגי בקביעות מקום גופה ואף מדברי התוס' ז"ל דיומא לא משמע הכי יעו"ש מקשה מינה לרש"י זל דיש לדחות וכו' ועוד מניין לך דר"ג ס"ל כחכמים וא"כ י"ל מעתה דבין לרש"י בין לתוס' ס"ל דבעי קביעות מקום ודלא כמסקנת הרב ז"ל דהא דמייתי ראיה מהך דמזגו לו וכו' אחר המחילה דלדעתו קשה לי הא דאמרינן בתוס' והביאה הרמב"ם פ"ז מהלכות מעשר דהוקבע מעשר בפיה לא ישתה משוליה דמשקים מעורבין יע"ש ואם כן היכי תני כאן מה שהוקבע בשולי הכוס הוי מעשר וצ"ל בדמאי דהוא דרבנן הקילו ה"נ כיון דהוא דרבנן הקילו דאף בלא קביעות הוי מעשר אמנם מהירוש' לא משמע הכי דהק' אם באומר מכפר משקה מעורב הוא משמע דכיון דמעורבין לא מהני קביעות וכמו שפסק הרמב"ם והיינו כיון דעיקר תרומה ומעשר הוא מן התורה לא שייך לומר דרבנן וכמ"ש התוס' דערובין דף ל"ב ואפ"ה עיקר ראייתו איני מכיר דהך ודאי חשיב קביעות מקום כיון דאמר בשולי הכוס וגם שאר מעשר סמוך לו אין לך קביעות מקום גדול מזה וכן הך דלוקח מן הנחתום והך דרוצה להפריש תרומה ות"מ כאחד הכי משמע דקאמר א' מק' הרי הוא בצד זה ושאר מעשר סמוך לו והכי קאמר בהדייא בירושלמי פ"ה דדמאי מהו תנאי ב"ד אר"י כרי שיהא קובע מ"א בצפון ומ"ב לדרומו וכו' וגם מהך דאומר תרומת הכרי בתוכו הכי משמע ומה שדחה הרב' לומר וז"ל דשאני הכא דהוברר הדבר כששייר אבל בתורם מעתה בעי ק"מ ע"כ ואיני רואה. שום הפרש ביניהם ורם נמי כשיתרום הוברר הדבר דזה היה בדעתו בתחי' ועוד איך פסק הרמב"ם קבע בשוליה לא ישתה מפיה דמשקין מעורבין כיון דהוא רוצה להפריש בסוף אמרינן הוברר. הדבר וכו' וכוונתו היא ישתה ממנה ולכשישייר הוי מעשר ועוד כנראה דנעלם מעיני הרב ירוש' דתרומות וכו' דשם נאמר על מתני' דאומר תרומ' הכרי בתוכו טעמא דרבנן דכתב ונחשב וכו' מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים יע"ש ועיין להר"ש ז"ל

איך שיהיה העולה מן המדב'ר ודאי. בעינן ק"מ לכ"ע ואם כן היכי אמרו בירושלמי כיצד הוא עושה נותן עיניו בצד מקצתו ואוכל את השאר והא ודאי זה לא מהני אלא בתרומה דכתיב ביה ונחשב אבל. לא במעשר ואפשר לומר כיון דמאתמול קרא לו שם כדין המעשר מהני דההוא אמר הך קריאת שם דעבדינן לה אתמול להוי זה הצד וזה מוכרח דהא קביעות מקום הוי כמו הפרשה ואין מפרישין בשבת אלא ודאי דוקא הכא כיון דמאתמול קרא לה שם לית לן בה. האמנ' אחר העיון נראה דלאו מלתא כלל דהא כתבו הר"ש והתוס' על הך דהלוקח יין דלכך לא קבע מקום משום דאיירי בבין השמשות דאין מעשרין את הודאי והכא נמי איירי מתני' דהיו לו תאנים של בכה"ג דאל"ה אמאי לא קבע לו מקו' ואם כן היכי קאמר הירושלמי דקובע לו מקום והא אפי' בין השמשו' אינו יכול לקבוע ועוד קשה לי לדעתם היכי קתני מתני' היו לו תאנים אומר מעשר וכו' ואמאי מהני זה אי למחר מפריש הא כתבו התוס' ז"ל ביומא דאין מפרישין לודאי אפי' קרא שם עלה מע"ש ואי לאכלם הא בעינן קביעות מקום ולזה י"ל דהך מתני' יהיה כסתם משנה דהלוקח דלא בעי קביעות מקום כי אם גבי חילול דס"ל יש ברירה וכו' אך מההיא דירושלמי קשה דקאמר כיצד הוא עושה משמע דס"ל דבעינן קביעות מקום והיכי שרי להפריש בשבת ואין לומר דוקא הכא משום דהוא קובע בעיניו שרי בשבת אך התם דאיירי שאמר בצפונו וכו' אסיר ואם כן הך תאני' ככ"ע ע"י דנותן