אברהם יגל על הרמב"ם רנב

ומסיק דס"ל כרבנן דכל שהוא משו' שבות לא גזרו עליו בין השמשות והוי בכלל אין מגביהין תרומות וכו' ולדעת התוס' אפי' בשבת חזי ליה ע"י מחשבה ואף מ"ש בכונת התוס' אינו מעלה ארוכה לזה דהכא מיירי דנטבל לתרומה לחודה

שוב ראיתי לה' שע"ה ז"ל בפ"ד מה' תרומות דין י"ו שהק' קושיא זאת על התוס' ונ"ל דלק"מ דהתוס' מפרשים דלא כפי' רש"י אלא דקאי על עיקר הקושיא דפריך תרומה אפשר דמיתשיל עלה ומשני דגזרו עליו משום שבות דאין נשחלין על נדרים בשבת ואף דאין מערבין אלא לדבר מצוה לא התירו למישאל אלא דיקא לצורך שבת כנזיר גם מה שהק' מהא דאמרו ביומא ד' פ"ג לרבי א"צ לעשר דאמאי הא אפשר לעשר ע"י מחשבה נ"ל דל"ק דכיון דעל כל פנים לא נתקן מטבל דהא לא מהני הך מחשבה להפריש את המעשר אינו מוסיף איסור על איסורו אך מ"ש על הרב בש"מ למס' ביצה היא קושיא חזקה ועוד ק"ל דהא לא מהני הפרשת מחשבה במעשר אלא לחד לישנא אליבא דיוסי ן' יהודא ולא קי"ל כוותיה ועוד ק"ל דהרב עצמו כתב בפ"ב על הא דאמר דביתהו דרב מקלפא ליה בסיכסי ואכיל וז"ל מיירי דנתקן מערב דאל"ה אסור שאינו יכול לתקנו בשבת ע"כ אך דעת התוס' לעולם תרומה בשבת מהנייא מחשבה וה"ה לחלה דמהנייא ע"י מחשבה ואם כן אם לשה מעי"ט מותר לאכול ממנה ע"י שנותן עיניו בצדה

אך אמנם עדיין ק' לי מהא דאמרו בירוש' פ"ק דביצה הלש עיסה ביו"ט מפריש וכו' לשה ביו"ט ושכח להפריש חלה אסור לטלטלה וא"צ לומר ליטול ממנה ע"כ ולפי מה שכתבתי אמאי אסור לטלטלה והא שרי אף לאכול ממנה ע"י מחשבה וכו' ואפשר לדעת התוס' דחלה הוי דומיא לתרומות מעשר דלא מהני בה מחשבה ואפי' תאמר כיון דעכשיו מדרבנן אפשר לדמותה לתרומה גדולה אבל תרומת מעשר אף דהיא מדרבנן כעין דאורייתא תקון מ"מ לא מהנייא אלא לדיעבד וזה דוחק וגם כל הפוסקם מסתמיות דבריהם הכי משמע להו דלא מהני הך מחשבה להפריש בשבת כיון דסוף סוף מתקן להו בשבת הוי מתקן ואין לחלק בין שתיקה לדיבור אשר ע"כ נראה ודאי דבי"ט אין לו תקנה וכמ"ש בירוש' ועיין בתוס' דפ"ה דחגיגה ד' ח' ע"א בד"ה משום במ"ש בס"ד יעו"ש

ובצפיתי צפיתי הר' קרית מלך רב ח"ב סי' ט' ושם ראיתי דעלה ונסתפק דאם שכח להפריש מעי"ט מהו לתקוני בשבת וכו' ובתוך התשובה הביא הרב זה הלשון של התוס' והק' ורצה לומר בכונת התוס' כמ"ש ודחה אותו מהך דבכורות וכו' ולע"ד אין כאן קושייא כלל דליוסי ן' יהודא ודאי לא קשייא להו דילמא דלית ליה הך דמתני' דאין מגביהין וכו' אמנם קשיא להו לרבנן ולאבא אלעזר ן' גמלא דקיימי בס"ס ובזה ניחא לי מ"ש התוס' ביבמות דף צ"ג ע"ב בד"ה אלא וז"ל ועוד י"ל דשרי לתרום וכו' כרי שלא יצטרך לטרוח בשבת דכל זה עונג וכו' ולכאורה ק' יתן עיניו בצד זה ויאכל בצד אחר כדי שלא יטרח ולא יעשה איסור לתרום שלא מן המוקף ואף דתימא דאסור בשבת כדעת הפוסקם לא יהא איסורו חמור יותר מלתרום בידים בשבת אלא ודאי משום דזה דוקא לא מהני אלא בתרומה אבל במעשר לא חשיב הפרשתו כי ה"ג והוי טבל ודלא כאיסי ן' יהודא ומלשון התוס' דבכורות הכי משמע דשם כתבו ב' מפרשים במחשבה ולא הקשו כי אם על פי' השני דהוא נותן עיניו בה בלא דיבור והיינו משום דפשיטא להו דדבור אסור בשבת ולא ידעתי אמאי לא ק"ל באמת על מ"ש התוס' בהדייא דבמעשרות לא מהנייא מחשבה דלא כתיב בהו ונחשב מהך דבכורות וכו' אך מה שדחק לפרש כונת התוס' דאפי' מחשבה לא מהנייא בשבת כן הוא האמת מהך דחלה שכתבתי אמנם מפשטא דספרא לא משמע הכי איך שיהיה לנדון דידן דחלה אסור לתקנת בשבת

עוד כתב דאף בחול לא שרי מחשבה כי אם כשמפריש בידים והכריח דבר זה מתוס' דחולין יעו"ש וכן כתב השע"ה ז"ל דתוס' דחולין פליגי אתוס' דגיטין וכו' ואני תמיה איך יצא דבר זה מפי קדושים דהא ודאי דע"כ לא כתבו התוס' דבודאי טבל מותר ע"י מחשבה כי אם דוקא בתרומה דכתי' בה ונחשב ולא במעשר כאמור וא"כ התם בחולין דקאמר פטור ממעשר מאי מק' הש"ס ודילמא נתן עיניו וכו' והא ודאי לא שרי זה כה"ג לקביעות מעשר וזה נראה לי להכריח מהא דכתבו התוס' וגבי דמאי אסור לתקן וכו' ואע"ג דשרי ליתן עיניו וכו' כדאמרי' בחולין וכו' ולכאורה קשה מה היה להם להביא סהדי דמרחקי והלא ממקומו הוא מוכרע דהא אפילו בודאי טבל מהני ע"י זה אלא ודאי דלית ראיה מכאן דדוקא תרומה הוא דמהני אבל לגבי מעשר לא מהני ולכך אין מעשרין וכו' ואהא כתבו דודאי הך דחולין לא מיירי אלא כה"ג דמשמע בדמאי הקילו ועוד דהא הריטב"א אית ליה בחולין כס' ר"ת דלא מהני אלא בדמאי ובפ"ב דקידושין ס"ל כס' התוספות דבודאי טבל מהני ע"י מחשבה כאמור

עוד הק' הרב ז"ל וז"ל וא"ת משום דפליגי רבנן דבעי אומד וכו' וא"כ מוכרח להיות דמאי דאחר שאכל אותו עלה ר"מ איך יכול לידע המשקל וכו' עכ"ל דמ"ש אליבא דרבנן לאו דוקא דהא תרומת מעשר דפליגי ביה לאו איהו מחוייב להפרישו אלא הלוי ואיהו מוזהר דלא להפריש מאומד אך במעשר דכ"ע מודו. דלא מהני מאומד ק' ולע"ד נראה דלק"מ דהא דבעי' במדה היינו בשעה שמפריש אינו מפריש אלא במדה אמנם ר"מ הכי עביד דמחשב בעיניו המדה דמהני במעשר והא מונח בצד זה ומפריש במדה כדמוכח במתני' דהלוקח יין דנותן עיניו בצד זה וכו' והיכי הוה במעשר אחר דשיעורו מפורש בכתוב אלא ודאי דזה לא מקרי אומד דהא מחשב בדעתו דעשרה דמונחם בצד זה כאלו מפורשים ומאי שנא ע"י דבור או ע"י מחשבה כיון דמהני לא ידעתי משקל דכתב הרב מאי עניינא הכא דהכא במניין הוא דהיינו אגודות ירק ור"מ נותן עיניו בשאר אגודות לקבוע עליהם מעשר ואכל עלה משאר אגודות ואין לומר דר"מ מעשר במשקל דהוא משובח דזה לא קשה ומוכרח לומר כמו שכתבתי משום דמחשבה לא מהנייא במעשר וכו' ולכך לא אוקמוה אלא בדמאי ומעתה תגדל התימא על מהרימ"ט דפירש דאיירי בודאי אף דהוא נגד התוספות דמעולם לא שמענו דזה מהני גבי מעשר ומה שהכריח לזה דלא תירץ לו בודאי איירי לא ידעתי כונתו דקושיית הגמ' הוא דמנ"ל לרבי דאיירי בודאי לימא דאיירי בדמאי ונתן עיניו וכו' ולכך מתרץ לו שפיר חזי מאן גברא וכו' ר"ל וידע שפיר דאכל בלא מעשר או דמיירי בודאי או דמיירי בלא נתן עיניו

אך הא קשה לי מאי דאמרי' בירוש' בפ"ז דדמאי אר"ז זאת אומרת טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו בשבת כיצד עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל