אברהם יגל על הרמב"ם רנא

כחול ואף דבחול מותר ליתן עיניו. היינו בשרשות בידו לעשות מה שירצה אבל בשבת החמירו שאינו עושה אלא ליתן עיניו לעשות שינוי מהחול אך אך לדעת התוס' ז"ל דס"ל דאף בשב' מותר ליתן עיניו לא ידעתי פי' הירוש' לדעתם

ואולם עדיין קשה אמאי לא הביא רבינו הך דינא דמדומע כלל אף דמשמע דרבנן פליגי אר"י דאין מעלין היינו דס"ל כרשב"א כיון דנותן עיניו סגי לא שרינן העלאה ואם כן הו"ל לפסוק כרשב"א ואפשר לומר דאיתא בירוש' פרק מפנין אית תני מטלטלין את תדימוע ואית תני אין מטלטלין ומשני כאן לתרומה טהורה וכאן לתרומה טמאה ועוד משני כאן שיש בו כדי להעלו' וכאן שאין בו כדי להעלו' ומ"ד מטלטלין ר"א היא דאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ע"כ הרי מפורש לתירוצא קמא דמיירי בטהורה לא הותר אלא טילטול הרי סתם ברייתא ס"ל דלא כר"י ולא כרשב"א דאל"כ לשמועינן רבותא דמותר באכילה דנותן עיניו ואף דמיירי שאין בו כדי להעלות הו"ל לאשמועינן ביש בו כדי להעלות היכא דנותן עיניו ומדתני סתמ' משמע אף דיש בו כדי להעלו' מותר בטלטול דוקא גם בתי' הב' דמוקי לה ביש בו להעלות וס"ל כר"א אמאי לא הותר אלא טלטול דוקא ורבינו מפרש דתרווייהו בתרומה טהורה ולא כמפרשים שפי' דמיירי בטמאה ע"ש

ועוד נראה לי עיקר דרבינו הוקשה לו במאי דתירץ הש"ס הוא דאמר כרשב"א דתניא. רשב"א אומר וכו' ואי הויא הך ברייתא דמייתי ליה בסמוך דפליגי בה ר"י ורשב"א הוה מייתי ליה המקשה לשון הברייתא ממש אלא מקשה ליה והא מופלג פליגי אלא ברייתא אחרת דקאי ארבנן דאמרי מטלטלין. את הדימוע כמו שהובא בירוש' ופירושו דוקא מטלטלין ופליג רשב"א דאף באכילה מותר וכאמור ולכך המקשה הביא ברייתא אחרת דפליג נמי על ר"י דס"ל דמעלין ובהכי ניחא לי מ"ש הרע"ב ז"ל בפיה"מ דר"י ס"ל כר"א וקשה דהך אוקמתא נדחית בגמ' אלא דס"ל דלפי האמת לא איפרק מחולשא דאפשר דס"ל כרבנן דלא מהני נותן עיניו כסברת רבינו ז"ל וכיון דבירושלמי אוקמוה כר"א לכך איהו נמי אוקמה כר"א

ושוב ראיתי לר"י הראשון בפרק נוטל שכתב וז"ל אע"ג דגבי טבל ודמאי אסור ליתן עיניו בשבת וכו' במדומע שרי רשב"א משום דבטל בק"א והו"ל חולין גמורים ואין צריך להרים אלא משום גזל כהן ורבנן פליגי עליה וס"ל כיון דאסרו חכמים לאכול עד שירים אסור ליתן עיניו דהו"ל מתקן בשבת וכ"ש להרים ור"י ס"ל דמעלין וכו' ע"ש בלשונו שהביאו הרב ערך השולחן. א"ח סימן רס"א ומה שהק' עליו דהא דמאי חזי לדידיה דאי בעי מפקר נכסיו כמו מטביל כלים ע"ש לק"מ דר"י. ס"ל דלא מהני הך טעמא דאי בעי מפקר נכסיה אלא. אם אכלו בדיעבד וכמבואר בברייתא בפסחים דף קי"א תניא אכלו דמאי יצא וע"ש בתוס' ז"ל והא דהני מתניתין יוצאין בדמאי הוא בדיעבד ודלא כר"י שנסתפק בזה כמו שהביאו התוספות ז"ל בפרק כל שעה ע"ש. אבל הך דטבילת כלים. חזי ליה לחולין אף לכתחילה הוה. איך שיהיה דר' ישעיה כתב בהדיא דרבנן פליגי ארשב"א וס"ל דלא מהני. אף במדומע הך דנותן עיניו ות"ל שזכית לכוין לדע' גדולים ודוק. וזה אשר כתב' במ"א בענון זה וז"ל ל י"ד סי שכ"ג סעיף א' אבל חלת א"י לא יאכל עד שיפרש וכו' נ"ל לאו דוקא עד שיפריש דה"ה אם נתן עיניו בצד זה ואכל מצד אחר מותר דהא מדמינן לה לתרומה ואף דאפשר לדמותה לתרומ' מעשר כיון דהשתא אינה אלא מדרבנן אפשר לדמותה לתרומה גדולה אך קשה דהא פסק הש"ע בא"ח סי' תק"ו עיסה שנילושה בעי"ט אסור להפריש חלתה ביו"ט ואמאי דמאי שנא מהא דאמרי' בפ' נוטל ר"י אומר אף מעלין את המדומע ואוקמוה בגמ' דכיון דאפשר ע"י תיקון כרשב"א מותר להפריש להפריש כיון דאפשר במחשבה יהא מותר ואין לומר כמ"ש התוס' בגיטין דל"א בד"ה במחשבה דוקא במדומע שכבר הוא מתוקן וכו' דלא כתבו כן אלא גבי טבל בתרומה ומעשר אבל חלה כיון דאיכא חלה דמפרישין אותה כיו"ט כגון אם לשה בי"ט בודאי קיל מטבל וכן נ"ל מהא דאמרי' בפ"ק דביצה ד' ט' לימא דשמואל פליגי אדאבוה דאמר שמואל וכו' ופי' רש"י וא"כ הך הפרשה לא כל כמינה כיון דאיכא תיקון בלאו הכי ולדעת התוס' אמאי ל"ק ליה אמתני' דאין מגביהין תרומות בי"ט כיון דאיכא תיקון בלא"ה והיינו ע"י מחשבה מגביהין אלא ודאי צ"ל דהיינו דוקא בחלה ובמדומע אבל לא בטבל וכו' וא"כ הדרא קושייא לדוכתא ואפשר לומר משום דלא קי"ל כר"י שא כרשב"א בפ' נוטל דאית ליה כיון דאיכא תיקון אחר בלא הגבהה אין מגביהין וכתירוץ הש"ס בביצה והא דלא קאמר שמואל כי אם חלת ח"ל משום חידושא אתא לאשמעינן דאף דלא קבע לה מקום בעיניו אך ודאי בי"ט שרי ליתן עיניו בצד זה ותוכל וכו' וכמ"ש התוס' דגיטין אמנם באמת לא ירדתי לסוף דעתם בזה דהא אמרי' בברייתא דלוקח יין מן הכותים בע"ש ולא קידש עליו היום מתנה עליו ואומר וכו' משמע אם קידש עליו היום אין לו תקנה וכן כתבו התוס' בגיטין ד' כ"ר ובסוכה יעו"ש ואם איתא אפי' בשבת יש לו תקנה ע"י מחשב' דשיי' בשולי החבי' התרומ' והמעשרות דהא ונחשב קאי נמי אף על המשקה דתירו' ויצה' וכן נמי אמר ר"י בפ' בכל מערבין מתנה אד' על הכלכלה כ"א לאכלה דמשמע דכל א' אסור לאכלה בכל אופן ואמאי והא שרי ע"י מחשבה וכן נמי אמרי' במס' דמאי אם היו לו תאני' טבל והוא בע"ש אומר וכו' משמ' דאין בו היתר אכילה בשבת ביאם בזה האופן וגם מהנך משניות דפ"ז הכי משמע. אע"כ נ"ל דכוונתם לומר דוקא תרומה משום דכתיב בהו ונחשב אבל מעשרות דלא כתיב בהו ונחשב לא מהני מחשבה ולכך בכל הני לה מהני לעש' כלל ע"י מחשבה כיון דע"כ צריך להפריש המעשרות ולכך צריך להתנות בע"ש משום משום קריאת שם בשבת אסור והכי נמי כוונת' במ"ש התם דוקא משו' דנתקן אבל תחילת תיקונו של טבל וכו' ר"ל דוקא התם כיון דניתקן כבר ואין בו איסור כי אם משום תרומה ואפשר ליתן עיניו בצד זה וכו' שרי אבל תחילת תיקונו של טבל לא שרינן להגביה תרומה משום אפשר במחשבה כיון דעל. כל פנים לא ניתקן משום מעשר וע"ש וזהו דקדוק התוס' דלא הק' כי אם על אין מגביהין תרומות וקשייא להו אמאי אין מגביהין אף דעל כל פנים לא ניתקן משום דלא שייך להפריש המעשר ע"י מחשבה מ"מ אמאי אין מפרישין התרומה וליתנה לכהן והא דכתבו התוספות בבכורות דנ"ט אמאי מגביהין תרומות ומעשרות כדי נסבה דהא ודאי. דוקא תרומה והא דאמרו שם אף מעשר ניטל באומד דקרי תרומה הוא דוקא אליבא דיוסי ן' יהודה לא כן אבא אלעזר ב"ג דמקשו עליה התוס' דקיימי רבנן כוותיה לית להו הכי. איך שיהיה לפי זה תרומה לחודה שריא להפרישה במחשבה וה"ה חלה שריא בי"ט כמ"ש

ואולם עדין אני נבוך בזה מהא דאמרי' בפ"ג דעירובין ר"ל ע"כ וליפרש עלה ממקום אחר וכו'