אברהם יגל על הרמב"ם רנ

מפולת יד והוי כאלו קאמ' בהדיא בית כור וליכא נפקות' בין מקום לכור דאידי ואידי הוי חד שיעורא או קאי על מפולת שוורים ובזה נפ"מ בין מקום לכור ולא פשטוה: וכיון דבירושלמי נפשטה הבעייא כמאמר ר"י גופיה בהדיא בית כור לכך פסק רבינו ז"ל כוותיה וכתב בלשונו לכל בית כור ודוק

הלכה י"א ואפילו שכרו ליטול חצי הקציר וכו' עיין מ"ש מרן דאיפסיקא הילכתא כר"י בפ"ק דמציע' ע"ש אבל איכא למידק כיון דאוקמוה בגמ' דס"ל לר"י עשו שאינו זוכה כזוכה אמאי לא הביאו רבינו כמו שהביא זה הטעם גבי בכורות פ"ט מהלכות בכורים ולעד"ן דס"ל לרבינו דע"כ לא אוקמוה בגמרא הכי אלא אליבא דשמואל דס"ל דטעם מציאת קטן לאביו משום מריצה ואם כן משעת הגבהת הקטן את המציאה היא לאביו וכיון שכן גבי לקט דליבא למימר הכי דאבוה עשיר הוא מוכרח לומר דעשו וכו' אבל לר"י דס"ל לשם דטעם מתניתין משום איבה והקטן זוכה לעצמו ואביו: מיניה קזכי לק"מ דלעולם דס"ל לר"י דזכי מדרבנן ואביו מיניה קזכי ולכך מותר ללקט וא"ת דאף לשמואל נמי איכא למימר הכי דע"כ לא קאמר הך טעמא דמריצה אלא לס' רבנן אך לר"י מודה דס"ל משום איבה דז"א דוקא לר"י דס"ל דאף בגדול דזכי מדאורייתא תיקנו היכא דסמוך דהוי לאביו א"כ כ"ש גבי קטן דהוי מדרבנן דהיכא דסמוך הוי לאביו וכיון שכן לא מיקרי שתי תקנות דהך תקנה דקטן ממילא אתי וכ"כ בש"מ שם וכן כתב מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה אי וכו' אבל לשמואל דס"ל דבגדול לא תיקנו כלל כיון דזכי דאורייתא א"כ גבי קטן הוו שתי תקנות וכמ"ש התוס' ע"ש וא"ת דעדיין קשה מנ"ל לגמ' להקשות על שמואל נימא דלר"י דס"ל משום. איבה מודה שמואל דאף בגדול תיקנו בסמוך וכיון שכן גבי קטן ליכא שתי תקנו' כמו ר"י י"ל דא"כ מנ"ל דרבנן פליגי אר"י כלל כיון דאף ר"י ס"ל דבגדול נמי תיקנו אם כן הוי גדול דמתני' דומיא דידיה דמיירי בסמוך אלא ודאי משום דס"ל לשמואל דבגדול כ"ע מודו דלא תיקנו אף בסמוך א"כ מוכרח דגדול דמתני' אפילו סמוך משום דגדול ממש אם כן קטן דומיא דידיה אפילו אינו סמוך משום דקטן ממש ואין לומר משום רבנן דברייתא דלקט דפליגי אר"י ז"א דאפשר דס"ל דאף בגדול הוי ידו כיד אביו ופליגי אסתמיות ובודאי זו היא דוחק ועי"ל שעדיין לא אסיק אדעתייהו הך ברייתא דר"י דס"ל משום איבה אבל בתר דידעינן הך סברא דר' יוחנן דתיקון משום איבה א"כ הוי ר"י כפשוטו וכאמור ודוק

הלכות תרומות

פרק א' הלכה כ"ו יראה לי שהוא הדין במעשרות וכו' ואע"ג דאמרינן בגיטין דס"ה הכא במאי עסיקינן במעשר בזה"ז דרבנן התם איירי במעשר שני שהוא בר הבאה לירושלים ולכך בזה"ז שאינו בר הבאה לירושלים ומדאורייתא אין בו חיוב לכך גזרו רבנן אבל שאר מעשרות דאין להם שייכות בארץ ס"ד דאף בזה"ז מחוייבים מדאורייתא לכך חידש לנו דאינם מחוייבים אלא מדרבנן בתרומה ועיין במרן ז"ל עיין להרב מחנה אפרים ז"ל

פרק ג' הלכה ד' אין תורמין וכו' עיין להראב"ד ומרן ז"ל וראיתי להרב ח"ן ז"ל בפירושו כ"י לפ' זרעים שהק' על הראב"ד ומרן ז"ל דקי"ל דהמרבה בתרומה ה"ז תרומה וכן מוכח מרש"י ז"ל בעירובין דל"ז ע"ב יע"ש ולא ידעתי אמאי לא הביא מגמ' דמנחות דנ"ד דמבואר דמרבה בתרומה יע"ש. ולעד"ן דלק"מ דהתם. דוקא במתכוין להרבות כיון דהתרומ' אינה מחוייב' במעשרו' דהא בידו לעשו' כל גרנו תרומה אי לאו דכתיב ראשית דמשמע ולאו כל ראשית אבל היכא דאין דעתו לעשות תרומה אלא כדי החיוב אם הוסיף אינה תרומה כמבואר בדברי רבינו בסמוך דין ה'. אך על מרן ז"ל קשה וכמו שהק' המ"ל ז"ל גם מה שהק' מרן ז"ל על הר"ש ז"ל לק"מ דכבר כתבו התוס' בבכורות. דנ"ח ע"ב בד"ה בשם דכיון דכוונתו לאמוד בעין יפה לא הוי מרבה יע"ש והא דלא הביא רבינו ז"ל דין מחשבה משמע ליה דמחשבה היא מאומר וכפי' רש"י. בפ"ב דבכורות בפי' הב' והיינו משום דלא איתמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה כי אם במדומע כמבואר בפר' נוטל משום דכבר הוא מתוקן כמ"ש התוס' שם גם הך דפ"ק דחולין דקאמר ודילמא נתן עיניו בצד זה כבר אוקמוה התוס' דאיירי בדמאי והיינו משים דס"ל דבודאי לא מהני הך תקנה דנותן. עיניו וכו' ומפרשים ע"י מחשב' היינו היינו אומד הדעת ואין להק' מתוס' דבכורו' דס"ל דנותן עיניו מהני אף בודאי ואפי"ה כתבו הך דחולין מיירי בדמאי כבר כתבתי במקום אחר דלא מהני אלא בתרומה אבל במעשר דלא כתיב ונחשב לא מהני. אך קשה דאמאי לא פסק רבינו דבדמאי מהני דנותן עיניו וי"ל. דס"ל דכל וה מדעת המקשה דילמא דמיירי בדמאי וס"ל דמהני בנותן עינו כאבא בן גמלא והכריחו זה משום דלא מצינו בשום דוכת' במתני' דדמאי לומר הך תקנה דנותן עיניו והא דקאמר בירוש' בפ"ד דדמאי אר"ז דנותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר לא להפריש קאמר ועיין מ"ש בפ"ט מה' מעשר דין ח'

ושוב ראיתי הדבר מפורש בירוש' דפ"ב דערלה גבי פלוגתא דר"י ורשב"א גבי מדומע דס"ד לומר דר"י עביד לה בסוף דהיינו דמאי ולכך מעלין ורשב"א ס"ל כתחי' הפרשה דהיינו טבל גמור ולכך אין מעלין ודחי ליה ולא מודה רשב"א ז"ל שאסור לעשות כן בודאי ר"ל והתם דמתיר רשב"א מיירי בת"מ של דמאי ומאי כדין שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול ר"ל כיון דרשב"א מיירי בדמאי מפני מה לא התי' העלא' ומשני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ומעתה הך דתנינן בפ"ז דדמאי דמותר להפריש בשבת היינו משום דע"י תנאי הוא ולכך לא הוי כמתקן וכמ"ש רבינו ז"ל הרי מבואר דבודאי לא מהני נותן עיניו וכו' והא דקאמ' כשם שתרומה גדולה ניטלת במחשבה לאו היינו נותן עיניו אלא דהיינו מפריש בשתיקה דהיא במחשבתו כפי' רש"י ז"ל בפי' הב' וכבר הביאו רבי' לקמן פ"ד דין י"ו ע"ש והרב כ"מ כתב שם כפירש"י והתוס' ר"ל כפי' הב'

ומעתה הא דפשיטא להו להתוס' דחולין דהוכיחו דמיירי בדמאי מדשרי ליתן עיניו וכו' הוא מירושלמי הנז'

אמנם הדבר הקשה הוא לדעת התוס' ז"ל דגיטין ובכורות מה יענו להירוש' הזה דפי' מחשב' ע"י נותן עיניו ובשלמא לפי' רש"י ז"ל אפשר לפרש דהא דמקשה הירושל' ולא מודי רשב"א שאסור לעשו' כן בודאי אשבת קאי ור"ל דלדידך דאמרת דרשב"א עביד כתחילת הפרשה ולכך אסור בהעלא' והא מודה רשב"א שאסור ליתן עיניו בשבת דהו"ל תיקון גמור א"ו דכ"ע בסוף הפרשת ודלא הותר בהעלאה משום שלא יעשה בשבת