אברהם יגל על הרמב"ם רמט

דכרמך לגלויי שאינו לוקה אלא עד שיהיו שלשתן מוכרח לומר דקרא דשדך לאיסורא והיינו דכתב אסור. לזרוע הוא מאורייתא ואמטו להכי כתב רבי' בפ"י מהל' מ"א דאם אכל מהם כזית לוקה ולא קשה מה שהק' הל"מ ז"ל והניח בצ"ע

אך מה שהק' הרב ז"ל שם מגמ' דפ' מ"ב היא קושייא חזקה דכיון דר"י מודה בשני מינים דנאסרו משום כלאים א"כ אתייא הך קו"ח אפי' לר"י ומ"ש שם דר"י ס"ל כרב יהודא וכו' ע"ש אינו נוח לי דא"כ בפ' או"ב דקאמר כלאים כלאים לומר דאיכא תרי גווני כלאים חטה וחרצן ושעורה וחרצן לאפוקי מר"י והיינו כלאי זרעים וכלאי הכרם וכיון דר"י מודה בכלאי זרעים שהוא דרבנן דהם שני מינים ולכך לא נקט אלא כלאי הכרם דפליגי בזה לרבנן ב' מינים דהם חטה וחרצן או שעורה וחרצן לאפוק מר"י דבעי שלשה מינים אך אי פליגי אף בכלאי זרעים דבדרבנן ב' מינים ור"י שלשה מינים הו"ל למינקט אף בכלאי זרעים אלא ודאי דבכלאי זרעים לא פליגי ועיין מ"ש לעיל בפ"א דין א'

פרק י' הלכה י"ח לא ילבש אדם כלאים עראי אפילו ע"ג עשרה בגדים וכו' כן פי' רבינו בפיה"מ פ"ט דכלאים משנה ב' וכן פי' הרע"ב ז"ל וקשה כיון דמתניתין מיירי במלבוש בגד שלם מאי מקשה הש"ס דמנחות על מה דקתני בברייתא רמ"א דאם אין בו שיעור ראשו ורובו של קטן פטור מציצית וקתני וכן לענין כלאים ומקשה הגמ' והתנן אין עראי לכלאים משמע מזה דמדקתני אין עראי הוא לענין השיעור דאפילו אין בו שיעור אסור בכלאים ולפי' רבינו לא מקשה מידי ואפשר לידחק ולומר דאנה"נ דעת המקשה דקאי אף אשיעור משום דס"ד דאי קאי על לבישת עראי הו"ל לתנא לומר אין עראי בכלאים שלא ילבש דאפי' ע"ג עשרה בגדים אלא ודאי מתני' מילי מילי קתני אבל האמת דתירץ לו דקאי אסדין בצוצי' אתייא מתני' בפשטא דקאי אלבישה דומיא דלא ילבש אפי' על עשרה בגדים וניתן ליאמר זה דהיכי ס"ד לומר חידושא אפילו פחות משיעור דהא קי"ל אפי' חוט של פשתן בבגד שלם של צמר אוסר כדאמרינן בפ' המפלת ופסקו רבינו ז"ל לעיל בפ' זה דין ה' אלא ודאי לא קאי אלא אלבישת עראי דס"ל דהתורה לא אסרה אלא להתחמם בו ללובשו דרך קבע ולכך חידש התנא אפי' לבישת עראי נמי אסור כנ"ל ליישב דברי רבינו ועיין מ"ש בפ"ג מה' ציצית דין א' בס"ד

פרק י' הלכה ל"ב אפי' במקדש לוקה וצ"ע דהא ברייתא דתוספתא דכלאים קתני בהדיא כהן הדיוט וכ"ג בגדיהם אין בהם משום כלאים ואם יצאו במדינה חייבים ובמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטורים ואיך כתב ואפילו במקדש לוקה וכיון דברייתא קתני כהן גדול למה רבי' לא נקט אלא כהן הדיוט מדנקט אבנט הו"ל למינקט כ"ג דהו"ל כלאים חשן ואפוד וזו כוונת הראב"ד ז"ל ומה שתי' מרן ז"ל דלאו תדיר אפי' הכי כיון דרבי' מעתיק הו"ל להביאו וצ"ע

הלכות מתנות עניים

פרק ב' הלכה י"ח עני שנטל פאה וזרק וכו' או שנפל וכו' קונסין אותו ומעבירין אותו וכו' ואפילו מה שנטל וכו' הנה התוי"ט ז"ל הבין דהא דקאמר נטל ברישא אכולהו קאי דהיינו נטל ונפל ופירש והכריחו לזה מדקאמר קונסין אותו ומעבירין ממנו אף מה שנטל דאל"כ מה שייך קנס כיון דלא קנה אתא לאשמועינן ולעד"ן דקשיתיה לרבי' ז"ל דלא קתני דלא זכה וכל המחזיק זכה דומייא דמאי דתני במציע' אלא ודאי דבא לומר דמעבירין אותו שאין מניחין לו ליטול ואז ודאי לא הוי אלא מכח קנס ועיין להפר"ח בספר מים חיים ע"ש

פרק ד' הלכה ה' הרוח שפזרה את העומרים וכו' שיעור זה ד' קבין תבואה לכל בית כור הנה בפרק המקבל איבעו אי האי שיעורא למפולת יד או למפולת שוורים ועמדה בתיקו ורבינו ז"ל לא הזכיר מזה כלום וכתב מהרש"ל ז"ל דבעיא דגמ' היא דפשיטא ליה דמדת בית כור הוא קאי על מפולת שוורים אבל מבעי ליה אי הך מדה הוי במפולת שוורים מה דינא אם נאמר דמדת ד' קבין דקאמר ר"י הוא קאי על מפולת שוורים אבל מפולת יד הוי פחות מר' קבין או קאי על מפולת יד והוי מפולת שוורים יותר מד' קבין ולכך לדידן דסתם זריעה הוא במפולת יד לכך סתם רבינו ז"ל לחומרא

וראיתי למהרש"א ז"ל שם שדחה דבריו וכתב דאין זה אלא דברי נביאות ופי' הוא ז"ל דקאי על עיקר בית כור דאמרו רז"ל אם הוא מדתה במפולת שוורים ובכוונת רבינו ז"ל לא דבר כלום ואפשר לומר דסמך על מ"ש מהרש"ל דסתם לחומרא אך עדיין קשה דלענין מכירה הוי המע"ה ואין לו אלא שיעור מפולת שוורים כדין תיקו דממונא והו"ל לרבי' ז"ל לבאר בפרק כ"ז מהלכות מכירה כשהביא שם דין זה דבית כור ועוד לדבריו הו"ל להגמרא למיבעי אלישנא דמתני' דבית כור ולא אלישנא דר"י דלא קאמר אלא כור

ומורינו הרב בס' זרע יצחק הביא ברייתא ערוכה ידית כור שאמרו הוא מפול' יד ופסק' רבי' בהלכו' ערכין ולכך כתב דלא מבעי"ל לגמ' אלא ללישנ' דר"י דהוא אמורא אף דפשיטא ליה בלשון התנאי' ובכוונ' רבינו ז"ל כתב דקי"ל המע"ה ולכך במפולת שוורים לא יתן אלא פחות מד' קבין ע"ש ולע"ד הוא תמוה דאכתי אמאי לא ביאר רבינו ז"ל דין זה כדרכו בכל תיקו בהש"ס ועוד בלקט הוי ספיקו לחומרא כמבואר בגמ' בפרק הזרוע דף קל"ד ופסקו רבי' לקמן דין ט' ועוד כיון דחייב אדם לשנויי כלישנא דרביה מהיכא תיתי לספוקי כיון דלישנא דרביה פשוט דקאי במפולת יד וגם זה דוחק גדול דהאי דמבעי"ל בגמ' הוא קאי נמי על מימרא דר"י דלעיל מיניה. ואפשר לומד כיון דהך מימרא לאו כהלכתא לא חש לה וכל זה דוחק ועיין שם בשיטה מקובצת שפי' פי' אחר שאינו מעלה ארוכה לרבינו ז"ל. אשר על כן נלע"ד בהקד' מאי דאית' בירוש' פ"ז דפאה דבעו על מימרא דר"י דאמר ד' קבין לכור אם הוא כור או בית כור ופי' הוא דנסתפקו במאמר דר"א דאמר כור אם הוא קאי על שיעור המקום דאם הוא קאי על שיעור המקום הוי פירוש כור דקאמר הוא בית כור וימשך מזה דאף אם זרע שיעור בית כור במפול' שוורים ויש בו כמה כורין לא יתן אלא ד' קבין לכולם או פי' כור דקאמר הוא קאי על הזרע ואם כן אם זרעו במפולת יד או במפולת שוורים ליכא נפקותא בזה ואהאו תי' לו דאמרינן בהדיא בית כור ומפרש רבינו ז"ל דזהו מאי דמבעי"ל בגמרא דידן האי כור דקאמר ר"י הוא