אברהם יגל על הרמב"ם רמח

בפסחים הנז' דגם קדשים ל"א אי בעי מתשיל דכתיב בהו לה' איך אמרי' כאן דנאמן בקדשים משום דאי בעו מתשיל ונ"ל דכונת הגמ' היא לאו למימרא דעכשיו נאמן משום דאי בעי מתשיל אלא לומר דמה לו לשקר כיון דבידו לאיתשולי למ"ל למימר מעיקרא דנפל בו מום קבוע ילך ויתשיל והוה אכיל בהיתרא ובהכי אשכחנא פתרי להך אוקמתא דגמ' דפלוגתא דר"א ור"י דמ"ס לא אמרי' ראי בעי מתשיל ומ"ס אמרי' דאי בעי מתשיל א"כ לר"י איך מתירין חמץ של גבוה בפסח אלא עם האמור ניחא דפלוגתייהו היא דר"י ס"ל דודאי האי גברא דמגרש קושטא הוא דאם כונתו לקנוניא משום דניחם על ההקדש למ"ל למיעבד מעשה קשה דגרושין כיון דשייך לאיתשולי ילך ויתשיל אמנם ר"א ס"ל כב"ש דלא מהנייא ליה שאלה דהקדש טעות הוי הקדש

ובהכי נמי ניחא הא דאמרי'. בפסחים דפלוגתא דר"א ור"י שם דאי בעי מתשיל דר"א ס"ל אמרי' אי בעי מיתשל וכו' ור"י ס"ל ל"א אי בעי מיתשל והוא הפך מסקנא דהכא אלא ודאי דהכא מיירי דעושה מעשה דשאלה וכאמור אבל התם מיירי מי אמרי' כיון דאי בעי מיתשיל והוי שלו עובר ואידך ס"ל כיון דחמץ הוא לעולם לא אסיק אדעתיה למשאל אמנם הך סוגייא הפסחים לא ס"ל דפלוגתא דר"א ור"י כהך סוגייא דערכין דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה ור"א ס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש דא"כ איך ס"ל לר"א דאמרי' דאי בעי מתשיל אלא דפליגי דר"א ס"ל ניחא ליה לגרש טפי משאלה דיעיז פניו ולומר ניחמתי על הקדשי ור"י ס"ל להפך ועוד אפשר לומר דהך סוגייא ס"ל כר"א דפליגי בברייתא וכמ"ש מרן ז"ל ואדהכי פסק רבי' כר"א עיין לה"ה ז"ל פ"ח מהלכות אישות שכת' משום דסתמא דגמ' כר"א ועיין לה' ל"מ ז"ל שם

פרק ה' הלכה ח אין מקדישין וכו' ואם עבר והקדיש בהמה וכו' עיין מ"ש הראב"ד ומרן ז"ל ואחר המחילה לא ידעתי דאמאי לא תיקנו דיפדה אותו בד' זוזי דודאי ניחא ליה יותר מהפסד כולם ג"כ קשה לי מאי מקשה הגמ' בפ"ק דעז די"ג ע"א על הך ברייתא דקתני איזהו עיקור מנשר פרסותיה דשאני התם דליכא תקנה אחריתי אבל הכא דאפשר ליה בפדיון לכך תקנו דנועל דלת משום דבידו לפדותו גם מאי מקשה הגמ' שם ונשחטיה וכו' ואפשר לו' כיון דלא רצה לפדותו כמו שאמרו לו וכמו כן לא רצת לישתל עליו קנסוהו להכניסו לכיפה שוב אין בידו לחזור מדיבורו. אבל קשה כיון דכוונתם לקנוס אותו על מה שעבר על דברי חכמים שאמרו אין מקדישין איך התירו על ידי פדיון מה הועילו בתקנתם. והתוס' תירצו דהתם במקרקעי ופי' מאי דקאמר במקרקעי נמי דמשמע דאיירי נמי במטלטלין ולא התירו לו לא מקרקעו כמבואר בדבריהם בבכורות ע"ש ולעד"ן דאין זה במשמעות הגמ' דאמר ליה אחיל עלייהו וכו' ולישתרו לך דכיון ששאל לו על הנכסים כולם מקרקעי ומטלטלי לא הו"ל לסתום ולישתרו דבודאי על מה ששאל התירו לו ע"י פדיון. ולי ההדיוט נ"ל דהך מעשה דרב יהודה מיירי בהחרים כל נכסיו כדמשמע מריהטת לשונו דקאמר אחרימינהו לניכסיה וכיון שכן התירו לו משום תקנת גברא דהוי עני כמשמעו וכיון דמילתא דלא שכיחא היא לא קנסו בה רבנן וזה אפשר בדברי רבינו שכתב מותר לפדות ההקדשות וכו' ר"ל שהקדיש כל נכסיו ולא כתב מותר לפדות הקדש וכו' ועוד אפשר לו' דהקדשות שהוקדשו בזמן חבית דלא כתב בזמן הזה אלא על הפדיון ולא על ההקדשות ועיין בתמורה דכ"א ועיין בפ"ב מה' מע"ב דין ב'

הלכות כלאים

פרק א' הלכה א' לוקה שנאמר שדך לא תזרע כלאים אבל רש"י ז"ל כתב דכלאי זרעים הוא מדרבנן והק' המ"ל דבקידושין כתב דהוא מדאורייתא ע"ש ולעד"ן דס"ל לרש"י ז"ל דלר"י דס"ל דבעינן שלשתן ביחד בכל מקום קאמ' אף בשדה דלהכי בעו בירוש' דלמ"ל תרי קראי שדך וכרמך כיון דלא מקרי כלאים כי אם בשלשתן ודלא כהתוס' ז"ל דהוכיחו מהיתוש' דס"ל כלאי זרעים דאורייתא דלכך מקשה הירוש' כיון דמיחייב כלאי זרעים ת"ל דחייב משו' כלאי זרעים דא"כ לא קשה כלל דאיצטרי' לאסור בהנאה דכלאי זרעים מותרים אף באכילה כדתנן בריש מס' כלאים והרב ע"י ז"ל בקדושין תירץ למ"ל לכותבו בלאו בפני עצמו דהו"ל לכוללם בלאו אחד שדך וכרמך לא תזרע כלאים פן תקדש ר"ל מדקאמר פן תקדש המלאה הזרע ותבואת הכרם ידעי' דלא קאי אלא אכרמך ולא אשדך ובאמת דלא ראה דבריהם בפ' מעשר בהמה דדחוי פי' זה ע"ש אך לס' רש"י ז"ל לק"מ דכיון דלא שייך כלאים לר"י אלא בשלשתן מכח הקבלה דלא ידעי מהיכא נפ"ל כמ"ש רש"י ז"ל בקדושין א"כ הו"ל לומר שדך לא תזרע פן תקדש וכו' ולכך תירצו למילקי שתים ובהכי נמי ניחא הך דפ' אותו ואת בנו דלא מצי לאוקמי הך דהזורע כלאים לוקה דמיירי בבת אחת ולוקה תרתי לאפוקי מר"י דאינו לוקה אלא אחת דכבר הוכיחו בירוש' דלוקה שתים. כאמור ועיין להתוס' בבכורות

ומעתה לא קשה מ"ש התוס' על הר"ש זל בסוגייא דבכורות ומקידושין דסברי דגן ודגן מדאורייתא דהתם אליבא דרבנן אך לדידן דקי"ל כר"י כדמסיק הלכתא בגמ' לכך כתב דכלאי זרעים מדרבנן כי היכי דלא ליפליגו אכל סתם דמתניתין דמס' כלאים אך הא ק"ל דמלשון רש"י דבכורות דכתב וז"ל דגן ודגן כלאי זרעים מדרבנן דגן ותירוש כלאי הכרם מדאורייתא ולר"י הו"ל לומר דגן ודגן ותירוש ואפשר לדחוק דקאי אדגן ודגן דכתב לעיל מינה ושם דגן קאמר

הלכה ו' ומותר לזרוע עיין מ"ש מרן ז"ל והניחה בצ"ע ונעלם ממנו דרבי' ז"ל כתבו בפ"ה דין ז' ועיין מ"ש שם בס"ד

פרק ה' הלכה ז' אסור לזרוע ירקות וכת' מרן בשם הר"ן ז"ל דרבי' איירי אף במין אחד קדש נ"ל משים דכתב ונאסרו שתיהם ולא. כתב נאסרו שלשתן ומה שכתב רבי' והגפנים טעות סופר וצ"ל התבואה או הירקות והגפנים ועוד מדכ' אעפ"י. שאינו לוקה ולא כתב שאינו לוקה על כלאי הכרם מבואר. דאף אזרעים אינו לוקה עליהם והיינו משום דאיירי במין אחד או תבואה או ירק וכן כתב מרן בב"י סי' רצ"ו ע"ש ועיין מ"ש מרן ז"ל כאן והנה ממשמעות דברי רבי' אף דאינו לוקה אסור מדאורייתא וכ"כ מרן ז"ל לקמן בפ"ח ע"ש ולכך האריך בלשונו וכתב ושורפין את שתיהם שנאמר פן תקדש וכו' שלא כתב כן בזה הפרק אלא קידש ונ"ל כיון דקרא מלא הוא שדך לא תזרע כלאים קאי אף אחטה וחרצן כמ"ש בגמ' בפ' או"ב אלא דגילה לנו קרא אחר