אברהם יגל על הרמב"ם רמד

להרב כ"מ ז"ל וראיתי להמ"ל שהקשה על הרא"ש ז"ל דוקא חכם שעוקר הנדר משום דיש פתח או חרטה אבל קהל כשמתחרטי' ומתירים דוקא מכאן ולהבא ולא למפרע וכו' ולא ידעתי מה חילוק יש כיון דהא דחכם ע"י חרטה עוקר הנדר משום דחרט על מה שנדר וברצונו שלא נדר כלל גם הקהל נמי החרטה היא ברצונם שלא נדרו כלל וכ"ש לפי מ"ש הריב"ש סי' קפ"ה דטעם דקהל מתירין לעצמם דכשנדרו או החרימו כאלו התנו בשעת החרם שאם ירצו להתי' בין בטענה בין שלא בטענה אלא ברצון פשוט שיוכלו להתיר וכיון שהתנו כן בשעת הנדר בודאי נעקר מעיקרו ועיין להתוס' ז"ל בשבועות דף כ"ט ע"ב בד"ה כי ע"ש

פרק ז' הלכה ב' כגון הרחבה וכו' יש לדקדק אמאי לא כתב ג"כ חומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר דבאים נמי משירי הלשכה כמ"ש פ"ד מהלכות שקלים והתי"ט תי' משום דאיכא למ"ד דאין באים משירי הלשכה וכמ"ש הרא"ש ז"ל בנדרים דף י"א ע"ש ואינו מעלה ארוכה לדעת רבי' ז"ל גם מדקאמר הש"ס בכתובות דף ק"ג זוהי ששנינו חומת העיר באין משירי הלשכה משמע דמוסכם וליכא למ"ד דאין באין גם מסוגיא דפרק האיש מקדש דף נ"ד מוכח דהא דתנן חומת העיר באין משירי הלשכה הוא מוסכם ואין מי שחולק בזה דאל"כ מאי מקשה הגמ' משם דילמא ר"מ ס"ל כאידך דר"י דאף דאמר בירושלם לא אמר כלום דהכי עדיף מלהגיה דבריו דכמה סתמיות הועמדו דלא כר"מ והך מ"ד דירושלם לא נתקדש' משום דס"ל אין מועלין בשירי הלשכה ומעתה צריך לדחוק בדברי הרא"ש ז"ל דסבר דחומת ירושלם כאלו לא אתו משירי הלשכה ולעיק' הקושייא אפשר לומר דחומת העיר דמותר לישב דלא ניתנה למלאכי השרת כמ"ש רש"י פרק האיש מקדש דהנאתו מותרת לכך אינה תופס' אבל הא ק"ל דצריך להבין דמ"ש הר הבית ועזרות דהוא של הפקר מרחב' ומרחץ וכו' דהוו של שותתין א"ו דהאי תנא ס"ל כהך ברייתא דפ' ש"ד גזרות דק"ו ע"ב דקתני מזבח והעזרות באים מקדשי ב"ה חוץ לחומת העזרה באים משירי הלשכה זוהי ששנינו חומת העיר וכו' באים משירי הלשכה וכיון דהבור ועזרות שהם מב"ה הוו של הפקר אבל חוץ לעזרה שבאים משירים דיד כל ישראל בו הוו של שותפין וזהו דקתני עולי בבל לדוגמא דהם התנדבו לבנין הבית אך לרבי' ז"ל דפסק דהכל באים משירי הלשכה קשה ושו"ר לרבי' שכת' דכיון דזכות מועט הוא לא הוי רשות ע"ש

פרק ט' הלכה י"ח הנודר עיין מ"ש הראב"ד ז"ל ומ"ש מרן ז"ל ע"ש ולעד"ן דהראב"ד ז"ל לא גריס בגמ' אלא דאמר לאשתינא ממים דאתא מפרת אלא גריס קאמר רב יהודא אמר רב כל הנהרות וכו' וכן התוס' דבכורות דף מ"ד הביאו הך דרב הנודר ממי פרת ולא הביאו דנודר ממיא דאתי מפרת דכיון דקושייתו היא דאמאי נאסר בכל הנהרות אפי' חדקל ופישון וגיחון דהא אין נקראים פרת משום דס"ד לאו מפרת אתו ואהא השיב לו דכל הנהרות מפרת קא אתו כיון דנדר ממי פרת אף המשכה שלו נאסרת והוי ממש דומיא דהא דאמר רב כהנא הנודר ממערת שמיים אסור בכל הירדן ואפי' נשתנה כיון דהעיקר המעיין נתפס בנדר והמים הנמשכים ממנו כולו אסור דהא לא אמר מייא דאתו ממערת פמיים וזהו דקדוק לשוט שכתב דאמרי' לשם מעיין הנדור וכו' ולדעת רבי' אפשר לומר דפליג אדרב ולכך לא הביאו

הלכות נזירות

פרק ב' דין י"ט כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו וקשה דהאי טעמא לא איתמר בגמ' אלא למאן דאית ליה דשמואל אבל למאן דלית ליה דשמואל מדינא אסור לשתות משום דאין נפשו קנויה לו וכיון דרבי' פסק בה' עבדים דצריך ג"ש למאי צריך להאי טעמא ונראה דרבינו גרים דכ"ע לית להו דשמואל והוי סתמא דהש"ס מוסכם להלכה דקי"ל כר' ור"י דס"ל דצריך ג"ש כמבואר בהניז ין דל"ז דאינו ענין לכאן דהא לכ"ע בכאן לא הוי הפקר אלא פליגי בתקנתא דרביה וכן פי' רש"י ז"ל

פרק ה' הלכה ח' שכל אחד מהם בלאו אחד הוא וקשה דכל לאו יש בו שני דברים כמו נא ומבושל וכן שאור ודבש כבר כתבתי בפ"ח מהלכות ק"פ דכיון דהכא יש גילוי הוי כאלו כתי' לאו בכל אחד ואחד יע"ש ודלא כהל"מ ז"ל דהכריח מברייתא דקתני לוקה חמש דכבר כתב ז"ל בד"ה אמ' ר"פ דרבא מתרץ אפי' אכל כולם יחד אינו לוקה אלא אחת ועוד לפי דבריו תיקשי ליה מאי שנא מנא ומבושל וכמו שהק' הרב גופיה בהלכות מו"ל ע"ש אבל לפי מ"ש אהי שפיר ויש להכריח זה מדלא הביא הש"ס הך ברייתא אפלוגתא דאמוראים בשום מקום וליישבה לדעתם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה

גם יש להכריח מדפריך הש"ס בפ"ק דתמורה גבי לא תקטירו אימורי ב"מ למזבח דרבא ס"ל אינו לוקה אלא אחת משום דהוי לאו שבכללות מבריית' דקתני לוקה חמש ואוקמוה בתיובתא ולא הביאו הך ברייתא דלא קתני חמש לומר דאינו לוקה אלא אחת משום דהוי לאו שבכללות אלא ודאי פשיטא ליה להש"ס כיון דליכא גילוי גבי נזיר בודאי לוקה) חמש קאמר ולא פליג דבר אלא אלאו דמכל אשר יעשה דאינו מפורש אמנם דלפי' רש"י דלרבא ס"ל דאף אם עשה כולם אינו לוקה אלא אחת א"כ אמאי אוקמוה בתיובתא כיון דפשיטא ליה להש"ס דהך ברייתא הכי ס"ל דאף אם עשה כולם אינו לוק' אלא אחת וכמו שפי' בהדיא דרבא מתרץ לה כטעמיה הו"ל לומר אנא דאמרי כהך ברייתא דס"ל דאין לוקה אלאו שבכללות וסברת רכא הכא היא סברת אביי ולעד"ן דמכאן יצא לרבי' ז"ל דאף באיסור מפורש לאו שבכללות ות דהכא אף דהוו מפורשין איצטריך לגלויי דלקי אכל חד ודלא כהתוס' וכבר בהל' ק"פ פ"ח כתבתי דעתם ע"ש ודו"ק

פרק ו' הלכה ט"ו איני מביא על טומאתו אלא קרבן אחד עיין מ"ש מרן ז"ל והל"מ ז"ל וקשה לי לפי דבריו מאי מקשה הש"ס אמאי לא אוקמוה כרבי דילמא משום דלא דמי להנך דהוי טומאות מחולקות ומתחלה עלה בדעתי לומר דרבי' הוקשה לו מאי דאמר רבא בכריתות דף ח' גבי מאי דאוקמוה ברייתא בזב בעל ג' ראיות מק' רבא הו"ל למתנייה גבי חמשה שמביאין קרבן על טומאות הרבה ומאי קושייא כיון דטומאה אריכתה הוא לא הו"ל למיתנייה וכמו שהק' שם התו' ולכך מפרש רבי' דלרבא אתייא מתני' אף כרבו וכגון שנטמא בליל שמיני אחר טהרתו בשביעי וכו' וכיון דיצא לשעה ראויה לא הוי טומאה אריכתה ור"ח דלא מוקי לה כרבי משום דס"ל לילה לאו מחוסר זמן