אברהם יגל על הרמב"ם רמ

איך שיהיה דלא פליגי רש"י והתוס' אלא בספק אבל בודאי כ"ע מודו דלוקה אף שאין בו אלא עד אחד ע"כ נ"ל דרבי' חידושא אתא לאשמועין דאף אם התרו בו משום זונה לקי ולא אמרי' דלא האמינה תורה עד אחד אלא גבי טומאה אבל גבי זונה בעי' ב' עדים ולכך כ' דהכא כיון דאיכא רגלים. לדבר הרי הוחזקה בו והיינו דכ' הך דינא גבי דמלקין אחזקה ואולם במה שפסק רבי' כלישנא קמא דאף באונס יש בו משום זונה צ"ל כמ"ש ה"ה ז"ל משום הך דר"ע דלא אתי אלא כל"ק אבל הראב"ד ז"ל ס"ל דאתי אף כל"ב כדעת התוספות ל והרא"ש כאמור

פרק י"ג הלכה י"ב כשישתחרר העבד צריך וכו' בפני ג' וכו' ראיתי להע"י בפ"ג דקידושין דס"ב ע"כ דהק' לשיטת רבי' ז"ל דא"כ מאי מקשה הש"ס שם גבי האומר לשפחתו הרי את מקודשת לאחר שאשתחרר וכו' דכיון דכבר תירץ לו דגבי טבילת גר דבעי' ג' לאו בידו ותי' דהא דקאמ' הוא לכתחילה יעו"ש וראיתי למורינו הרב בס' זרע יצחק שכ' ממשמעות ה"ה דכתב זאת הסברא להרמב"ן ע"פ שיטתו משמע דלהרמב"ם אפי' דיעבד וכו' יעו"ש ואני הדיוט תמיהא לי איך לא ראה מ"ש הרמב"ם גבי גר דלכתחי' הוא דבעי' ג' אבל בדיעבד הבנים כשירים וישראלים גמורים הם וזאת היא סבר' הרי"ף ויחסה ה"ה להרמב"ם ז"ל והרמב"ן לא חלק עליהם אלא בקבלת מצות אבל אם קבל מצוה הבנים כשרים וכן היא דעת התוס' ז"ל וא"כ מ"ש ה"ה כפי שיטתו הוא לאפוקי י"ח על הרמב"ם דאפי' לכתחילה לא בעי אבל ודאי דעת הרמב"ם הוא דלא בעי ג' כי אם לכתחילה ולא דיעבד גם בעיקר התירוץ של הרב ע"י הוא תמוה דהא גבי גר נמי הוא דוקא לכתחילה ולא דיעבד וא"כ מאי משני הש"ס לאו בידו אלא ודאי כיון דבשעת הקידושין דעתה להתגייר כדת וכהלכה ולהזמינם עת הטבילה לכך מקרי לאו בידו וכ"כ ה' החידושין יעו"ש הכא נמי כיון דלכתחי' בעי' ג' ודאי כונתו עליהם ולעיקר הקושיא נ"ל דלק"מ דדוקא התם גבי גר דכיון דבעי קבלת מצות ושכרם ועבירות ועונשם ודאי בעי חכמים והיינו ב"ד של שלשה וכמ"ש רבי' הלכך אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה אבל גבי עבד דכבר קיבל עליו המצות בג' הדיוטות סגי והם מצויים בכל מקום וכדמוכח בשבת דמ"ו וכ"כ הנמוקי בפ' האשה רבה ועיין לה' שער המלך בפרק זה

הלכה י"ג פרק י"ז מצות עשק על כ"ג וכו' עיין להמ"ל בד"ה וא"ת וכתב בסוף לשונו ובר מן דין עכ"ל דהא דקאמר החיו לכם היינו לאחר שיגדילו דהא דקאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד הוא תקנת חכמים וכו' והק' מהרח"ם בס' נשמת חיים דקרא קאמר וכל אשה יודעת איש הרוגו ול"ק מדי היינו כשבאו ל משה אבל מעיקרא כששבו אותם כונתם להטביל אותם מיד ואהא קאמר דזה אינו דהא דמטבילין הוא תקנת חכמים אלא מוכרח כשיגדילו

הלכה י"א מי שנתאלמנה מאנשים הרבה וכו' אינו לוקה אלא אחת וכו' משמע מדברי רבי' דאם ג' אלמנות מג' בני אדם לוקה על כל אחת כיון דהם גופין מוחלקין וכן מבואר שם בגמ' דקידושין יעו"ש אכל יש לדקדק דמנ"ל לומר גבי חייבי לאוין גופין מחולקין דדוקא גבי כריתות הוא דאמרי מהרימ"ט ז"ל ומה שתירץ הרב שע"ה דילפינן משפחת חרופה אינו נוח לי דמה לשפחה חרופה שכן חייב קרבן ולא ראה שכן הק' התוס' בכריתות ד"ט ע"ב על מה דאמרו בחולין שחטה ואח"כ שחט בניה לוקה שמונים ומשמע להו אף בהתראה אחת והיינו משום דגופין מוחלקין ולא תירצו משום דאתייא משפחה ימעריות משו' דמה להנך דמחייבו קרבן אבל חייבי לאוין גרידא מנלן וכן משמע מהא דפ' ג"ה דק"ב גבי הא דאמר ר"י אבל אבר מן החי ובשר מן החי לוקה שתים דאוקמה ר"י התם דאכל משני בהמות ע"ש ואם איתא מ"ש דאכל אמ"ה ובשר מן החי אפי' אכל אבר מן החי משתי בהמות חייב שתים דגופין מוחלקין אלא ודאי דגבי לאוין לא אמרי' גופין מוחלקין וכן משמע מהא דאמר ר"י בריש כריתות גבי חלב שור וכשב ועז אצטריך עז לחלק לחייב על כל מין ומין דאי לאו הכי אינו חייב ולא אמרי' גופין מוחלקין דלא ילפי' מחייבי כריתות

והנראה לי בזה ליישב הסוגיות ולומר דזה תלוי במחלוקת ר"י ור"ע בכריתות גבי שוחט ה' זבחים בחוץ דלר"י ילפינן ק"ו ממעילה דאפי' ב' תמחויין מחלקין כ"ש שני גופין כמבואר בכריתות שם וס"ל דלא קיבלה ר"י מר"ע הך תשובה וכיון דלר"י ילפינן מק"ו דמעילה ובמעילה ליכא כרת אלא לאו לכך ילפי' מניה כל חייבי לאוין דאמרי' בהו. גופין מחולקין דהתם נמי אם אכל במזיד מג' תמחויין לוקה על. כל אחת ואחת וליכא למפרך דמה למעילה שכן בשוגג חייב קרבן דבמזיד מיהא ליכא פרכא דהא פסקא דר"י דחייב על כל זבח ממעילה אתי ככ"ע אף לרבי יצחק דס"ל חייבי כריתות לאו בני מלקות נינהו כמבואר בריש כריתות ואפי' הכי ליכא למיפרך מה למעילה שכן יש בה מלקות וכו' ואפשר דסומכוס. דמחייב תרתי ואוקמוה הגמ' דס"ל גופין מוחלקין כדאמרינן בכריתות דע"ו ס"ל כר"י דילפינן ממעילה גבי ה' זבחים ששחטן בחוץ וס"ל דלא קיבלה מניה הך תשובה דר"ע ומניה ילפינן לדעלמא דאפי' בחייבי לאוין אמרי' גופין מוחלקין ואפשר דס"ל לגמ' דאף רבנן דסומכוס הכי ס"ל ולא פליגי אלא בסיפא משום דחד מעשה הוא ול"ק מה שהק' התוס' דכריתות ע"ש ואולם נ"ל להגיה בדבריהם וקושייתם היא מרישא דקאמר שחט ב' בניה ואח"כ אמה סופג מ' וכבר נתבאר בתוס' והביאה רש"י ז"ל דסומכוס פליג עלה וס"ל סופג שמונים וכמ"ש התוס' שם ואהא הק' שפיר דמנ"ל דגופין מוחלקין והא דלא הק' מסיפא מלתא אגב ארחייהו שמעינן דסומכוס פליג ארישא. המורם מכל זה דדבר זה אם אמרינן בחייבי לאוין גופין מוחלקין היא פלוגתא דר"י ור"ע והשתא הגמ' דקידושין ס"ל כר"י ור"ג דס"ל דילפי' ממעילה דודאי ר"ג דהיה שם הודה לר"י בזה ולכך העמידו התנא דקאמר אלמנה אלמנה אינו חייב וכו' לא מיירי של ג' בני אדם וסוגייא דפ' ג"ה גבי תבר מן החי ס"ל כד"ע דלא ילפינן ממעילה ולא אמרי' גבי חייבי לאוין גופין מוחלקין

אך לדעת רבי' דפסק כר"ע דלא ילפי' ממעילה א"כ מנ"ל בחייבי לאוין דאמרי' גופין מוחלקין ובשלמא באותו ואת בנו דפסק דחייב שמונים אפשר דלא ס"ל כהתוס' ז"ל דמיירי בהתראה אחת אמנם מאי דמשמע מדברי רבי' גבי אלמנה דחייב על כל אחת צ"ע ואפשר דס"ל לרבי דהגמ' דקידושין קים לה דאיכא שום גילוי דאמרי' מוחלקין אף בחייבי. לאוין ומעתה מה שפסק גבי אר"ב החייב שמונים הוא אף בהתראה אחת