אברהם יגל על הרמב"ם רלו

וכסברתם בתי' קמא ע"ש

ולפ"ז כיון דרבי' פסק דיש מעילה בשירים דפסק כר"י דהכי ס"ל כמ"ש מרן ז"ל לעיל בפ"ב דין ו' ע"ש אמטו להכי פסק כהך ברייתא דירושלמי דההיכל ועזרה באים משירי הלשכה ול"ק קושיית מרן כאן ובהכי ניחא ע"ש רבי' ז"ל פ"ח מה' מעילה דין ב' כשבונין במקדש ועזרות בונין בחול כדי שלא ישען עליו וימעול וכו' אף דכתב כאן דבאים משירי הלשכה כיון דפסק כר"י דיש מעילה בשירים ש"ד אך כל זה הוא לדעת מרן ז"ל אמנם כבר כתבתי שם בפ"ב דזה לא יתכן לדעת רבי' ועל הכל צ"ע

הלכות קידוש החדש

פרק ד' הלכה ב' על ג' סימנים מעברין וכו' על התקופה וכו' ואין חוששין לסימן אחר וכו' הוא בפ"ק דר"ה שלח ליה ר"ח לרבא כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עיברה להאי שתא ולא תיחוש לה ומשמע ליה לרבי' דהאי דקאמר ולא תיחוש לה הוא פירושו מסימן אחר וכן נמי משמע מהא דאמרי' בפ"ק דסנהדרין אין מעברין את השנה קודם ר"ה ופסקה רבי' לקמן ואם מפני הדחק מעברין אחר ר"ה מיד וכיון דבעי'. סי' אחר היכי שייך בה עיבור קודם. אדר דההוא זמן הוא דידעי' אי הגיע אביב ופירות אילן או. לא אלא ודאי מיירי בתקופה לחודה והך דקתני אין מעברין על התקופה הוא על תקופת תשרי וכמ"ש התוספות שם או אפשר דפליגי בהכי ואף על תקופת תשרי לחוד מעברין ורבי' פסק כאחרים דלית ליה הך דרשה דחג האסיף והוא דאי אית ליה למ"ל לומר מטעם ניסן ולא משום תשרי דקיימי ביה הנך תנאי דלעיל מניה ואין לומר דאתא לומר דאם נפלה בט"ו אין מעברין שנה אלא חדש דא"כ אף בתשרי נמי הכי הוי דהא ס"ל דלא חיישי' לאד"ו והא דלא ביאר רבי' דאם נפלה בט"ו מעברין לאדר הוא דזה דרכו בכל המקומות למינקט לישנא דגמ' ותו לא דהא קאמר ר"ה כי חזית דמשכא עד שיתסר בניסן והיינו ע"י עיבור אדר כמו שכתבו התוס' ועוד נראה דהא כתב רבי' לעיל בפ"ג דבניסן ותשרי אין מעברין לצורך וכיון דלעולם לפי החשבון דאדר הוי חסר וניסן מעובר הוי כאלו באו העדים והעידו על כך ולכך אין מעברין אדר וידחו המועדות ומשמע ליה דסוגיות פליגי או לא שמיע להו להנך אמוראיהא דאמרו בר"ה דאין מעברין החדש לצורך ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין

הלכה ג' וכן אם ראו ב"ד שעדיין לא הגיע האביב וכו' הוא בפ"ק דסנהדרין ת"ש על ג' דברים מעברין על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה ופירש"י אם לא בשלה התבואה מעברין ואית דמפרשי לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וק' דהא אף אם בשלה ביהודא מעברין והא דלא הקשה רש"י זל מהך דקאמר ועל פירות האילן משום דאזיל לשיטתיה דפי' דהוא קאי על הקרבת בכורים בעצרת ואדרבא הוי דומיא דידיה הך טעמא דאביב אמנם רבי' מפרש הך דעל פירות האילן הוא משום דאו מתקיים פי' אביב דקרא משמע דס"ל לאו מטעם הקרבה וא"כ מ"ש כדי שיהיה האביב מצוי להקריב וכו' ה"פ שיהיה מצוי בכל מקום עד שאפשר להקריב ממנו

הלכה ד' על ג' ארצות וכו' שם וכתב המפ' שיש ג' חילוקים ואם הגיע התקופה לי"ו בניסן והגיע האביב ופירות האילן מעברין מפני סי' התקופ' לחודיה ועז הוק' לו כיון דטעמא דמעברין על התקופה הוא מפני האביב הרי הגיע האביב ונ"ל דהתורה אמרה שמור את חדש האביב ואמרו רז"ל בפ"ק דסנהדרין שמור את חידוש האביב ירצה יהיה לך המועד הזה בחידוש הלבנה ומדקריא ליה רחמנא אביב לומר דטעמא הוא דליהוי אביב דהיינו דזהו זמן האביב לכל השנים וכיון דהתורה קפדה דליהוי זמן אביב בכל השנים בודאי דאף אם הגיע האביב במציאות אם הגיע התקופה לי"ו בניסן מעברין כיון דדרך זמן האביב בכל השנים התקופה נופלת בי"ד ולכך אף דאיכא אביב כיון דליכא אלא חדא מינייהו אימעיט מזמן האביב דכתיב בקרא וצריכין לעבר גם מ"ש דאם לא הגיע התקופת לי"ו ועדיין לא הגיע האביב או פרות האילן יראה לי דאין מעברין שהרי יש זמן לאביב להגיע וכו' לא ידעתי למה תלה הדבר בעצמו

הלכה ו' ולא מפני הטומאה וכו' אלא יעשו בטומאה וכו' ופי' המפ' כגון דהוו מחוסרי כפרה ולא תהיה להם כפרתם כי אב אחר הפסח והוא תמוה דא"כ מאי דחויה או הותרה דקאמר בגמ' דלא אמרי' דחויה או הותרה אלא בטומאת מת ומחוסרי כפרה ליכא אלא בטומאת זיבה והא ודאי לכ"ע נדחין לפסח שני ואי הוו רוב אין יכולין לעשותו כלל וראיתי שכן הק' המפרשים ז"ל אבל נ"ל דודאי אזיל ומודה דאיירי ברוב ט"מ ולא היה להם אפר פרה בודאי לעשות מפני זה קלקול המועדות לכ"ע כיון דהתורה התירה להן לעשותו בטומאה ולכך כתב דהיו נמי מחוסרי כפרה וכיון דרוב ט"מ אין יכולין לעשות פסח וכן פסק הרמב"ם ה"ל ק"פ והיינו טעמא כיון דהך פסח דעשו בראשון הוא בטומאה לא ידחו מתוס' כפרה לב' אפי' נטהרו וצם בראשון לא יעשו וכיון דעוקרים מצות פסח לגמרי מעברין קמ"ל דלא והיינו משום דהותרה טומאה בציבור והוו כמו שעושין בטהרה ושפיר ידחו לפסח ב' אמנם ר"י דס"ל דחויה א"כ עדיין בטומאתן הן עומדן ואין יכולין לעשותו כלל ולכך מעברין אמנם רבי' ודאי דס"ל כפי' רב האי גאון שהביא המפ' וחזר בו מפירושו אך הא קשה לי דאיך פסק דאין מעברין לכתחילה הא אמרי' בגמרא בפ"ק דסנהדרין דלמ"ד דחויה היא בצבור מעברין ופירש"י ז"ל כיון דבקושי התירו כל כמה דאפשר להדורי אטהרה מהדרינן ולכך מעברין וכיון דפס' פ"ד מהלכות כ"מ דדחויה היא איך פסק דאין מעברין וי"ל דס"ל לרבי' ז"ל דדוקא למ"ד מעברין דלא שייך לומר דדעתו היא כמ"ד הותרה דא"כ אמאי מעברין אבל. מאן דס"ל דחויה. אפשר דס"ל דאין מעברין והיינו דס"ל כיון דבקושי מותר לעשותו בטומאה אין לך קושי יותר מזה שאין לנו לקלקל המועדות בשביל זה וראיה לזה מהא דפריך בגמ' אי הכי ר"ש היינו ת"ק דמשמע דאי לאו הכי ל"ק ותיקשי לדידיה לס"ד דס"ל לר"ש אין מעברין לכתחילה הא מהך ברייתא מוכח דה"ל דחויה דאי הוסתרה לכ"ע לא בעי ציץ וכדמוכח ביומא ובפסחים אלא ודאי אף דס"ל דחויה אינו מוכרח דמעברין כנ"ל

הלכה ט' אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה שם ת"ר אין מעברין וכו' וכתב