אברהם יגל על הרמב"ם רלה

ונאבד וחזר ואמר' אפי' תימ' בש"ש ונגנב ע"י ליסטים הרי מוכח דלכ"ע ש"ש חייב בגניב' ואבדה ולכאור' הפך משנה ערוכה דהזהב דהקדשו' אינו משלם אלא ודאי דהאיך לא מיירי אלא מדין תורה

אלא שקשה לזה מאי מקשה בגמרא בתר הכי שם דשוכר הפועל לשמור הפרה דמשלם אמתני' דקתני אינו משלם לימא דההיא אחר התקנה ולכך משלם ולכאור' דזהו מה שהוק' לו להר' המחור בפ' הזהב דמפרש דקושיית הגמרא היא מלשמור הזרעים דהוי מקרקעות ודלא כפי' רש"י ז"ל ואם כן רבי' ז"ל מפרש נמי הכי אלא דלעד"ן דאין זה מוכרח וקושייא מעיקר' ליתא דהאי רומיא דמתניתין רב יוסף הוא דקא מרמה לרבה ורבה אזיל לשיטתיה דלית ליה הך שינוייא דר"א לעיל דהך שבועה תקנת חכמים אלא ס"ל דנשבעין ליטול שכרן ולכך נמי מתרץ בהא להפסד שכרן וכו' ור"י נמי לא ס"ד הך שינוייא דר"א ולכך הוצרך לשינויי' מידו אבל אנן דס"ל כר"א אה"נ דמתרצ' נמי הך קושייא בתריית' ובהך שינוייא דקנו מידו נמי מתרצא נמי קושייא קמייתא וכמ"ש המרדכי בפרק הזהב והב' תירוצים קיימי לדינא ולכך רבינו ז"ל בפ' כ' מהלכות שכירות הביא הך דקנו מידו והביא הך דר"א

ומעתה אפשר דכוונת הרב המאור ז"ל דמשמע ליה דהא דקתני לשמור את הפרה ותינוק וזרעים בחולין קא מיירי מדלא קתני תינוקות במאמרם בכל מקום גם הוקשה לו קושיית התוס' ז"ל דהק' דאיך מותר להקריב ממנו לעומר וכו' יע"ש ולכך מפרשה דבחולין מיירי ולא קשה אלא מזרעים וכו' ובהכי ניחא לי דרבינו בהלכות שבת פ"ו גבי השוכר לשמור את הפר' וכו' שכתב דאם היה שכיר חדש אחריות שבת עליו ולא הביא הך דקנו מידו והיינו משום דמפרש כפי' המאור דבחולין איירי ולא מקשה הגמ' אלא מזרעים וכיון שלא הביא הך חלוקה דזרעים לכך כתב הך דקנו מידו ודלא כהרב לח"מ שכתב בפ"ב דשכירות דסמך על מ"ש כאן יעו"ש

הלכה י"א הנותן השקל מן הקרש וכו' כתב מרן ז"ל משם הרע"ב ז"ל ונהנה שלא משכנו וכו' ולע"ד דבריו תמוהים דאמרינן במעילה די"ט דבמוציא מן הקדש להקדש אפליגו ר"ש ור"י אמתי מעל דר"ש ס"ל כיון דהביאו לעזרה מעל ופרש"י דנהנה שאין עוד אחריו' עליו ור"י ס"ל עד שיזרק הדם והתם איתמר שקל שקלו מן ההקדש והביא חטאתו מן ההקדש ועל כולם אמר ר"י דהלכת' כוותיה עד שיזרק הדם דנתכפר לו ואין לומר דוקא גבי חטאת אבל גבי שקלי' דאינו בא על חטא בעי' דנהנה דז"א דאמרי בעלמא לא לן אדם בירושלם ובידו עון דתמידין דשחרין מכפרין על של לילה ושל בין הערבים מכפרין על של יום דעולה מכפרת על עשה מקבעי כדאיתא בריש זבחים גם מ"ש דהקדש אינו יוצא מן הקדש כי אם ע"י שינוי א"כ תיקשי לר"ש דס"ל כיון דהביאו לעזרה מעל אף בלא שינוי והירושלמי דאמר דנהנה שלא משכנותו ארישא קאי דהתם ודאי כיון דמזיד הוא וכונתו לגזול שייך שפיר לומר דאדעתא שלא ימשכנוהו אבל הכא דאיירי בשוגג דסבר דחולין הם וכונתו לשקול שקלו מהו תיתי לומר דכונתו שלא ימשכנוהו והכי דייק לשון רבי' ז"ל דלא כתב שלא ימשכנוהו חלא ארישא ולא אסיפא גם בהך דסיפא כבר כתב רבי' ז"ל בה' מעילה משום שיש לו חלק בבהמה יעו"ש

גם מ"ש מרן ז"ל משם הרע"ב ז"ל דרישא נמי איירי בנקרבה לע"ד אינו מוכרח דלא קאי הירושלמי אלא למאי דמתני נקרבה ארישא דכן הק' אלו הגונב וכו' לא לשם בעלים הראשונים ולדידיה נקרבה כי היכי דתהוי ליה הנאה דלימעול כאמור אך למאן דתני נתרמה שפיר אית ליה הנאה כדמסיק משום דעד השתא לא ס"ד דהנאה הוא שלא למשכנו לכך תני נקרבה אף ארישא אך בתר דמסיק מה נהנה וקאמר משום דלא למשכנו למ"ד נתרמה לכך כתב רבי' גבי רישא נתרמה דנהנה שלא למשכנו דסובר רבי' ז"ל דהא דקאמר מה נהנה הוא קאי למאן דתני נתרמה דלמאן דתני נקרבה אין צורך להך הנאה דשלא למשכנו וכאמור אבל קשה לי במה שהקשה הירושלמי אלו הגונב וכו' שמא לא נתכפרה הראשונים ותי' במסויים כשל בית ר"ג שמתכוין לדוחפו לקופה ואח"כ הק' וחש לומר דנפל לשירים וכו' וקשה במה שתי' שדוחפו לקופה מה תי' לו בזה כיון דמקריבין בסתם הוי לבעלים הראשונים ומה תיקן בזה במה שדוחפו לקופה גם מה שייך להקשות וחש לומר לשירים נפל כיון דתירץ כבר שדוחפו לקופה ומ"ש הר' קרבן העדה דחישי' דהוי שירים לקופה הוא תמוה דע"כ לא אפליגו ר"ע ור"י אלא דוקא בשירים שלא נתרמו אבל הך דתרומה כ"ע מודו דיש בהם מעילה ונ"ל דט"ס נפל וכן צריך להיות כשתירץ לו מתכוין ודוחפו לקופה צריך לסיים שם ותורמו לשמו הנאמר אח"כ בירושלמי כי הכא מקומו ואח"כ מקשה הירושלמי אסיפא דקתני אם נקרבה מעל דשמא שקלו לא נתרם כלל ונפל לשירים ואהא תי' לו עוד הוא במסוים וכו' ר"ל אף הסיפא נמי איירי במסויים ומתכוין לדוחפו לקופה והשתא לא צריד להא דאמר ותורמו לשמו כי אם לתירוצא קמא כנ"ל

אמנם במאי דקאמר הירושלמי מאן דתני נקרבה הוא דלא כר"ש דס"ל מיד מקבל מעותיו כהנים זריזין הן וכו' ר"ל כיון דקנו הבהמה אף דלא נקרבה מעל משום דזריזין הן ובודאי יקריבוהו ואזיל לשיטתיה כל העומד ליזרק כזרוק דמי והוא מוסכם במאי דס"ל במעילה כיון דהביאו לעזרה מעל והיינו טעמא דכזרוק דמי וכאמור ומעתה אין צורך למ"ש רש"י וטעמא דר"ש משום דנפטר מאחריותו דהוא תימה דהא תנן כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן לא עלו לבעלים לשם חובה גם בהדיא דריש ר"ש במגילה גבי אין בין נדרים לנדבות וכו' קדריש ר"ש ונרצה לו לכפר עליו לומר שכן באחריותו עד שיזרק הדם אלא דגבי מעילה חשבינן כזרוק דלימעול וצ"ע אלא דלפ"ז למאי דתני נתרמה מעל דבודאי מעת שנתרמה קנה הבהמה לתמיד

פרק ד' הלכה ח' ההיכל והעזרות וכו' באין משירי הלשכה וכו' הנה התוס' בפ' האיש מקדש הק' ברייתות אהדדי דגמרא דידן וירושלמי ותי' דבריתא דקתני דבאים מב"ה ולא משירי הלשכה סבר דשירי הלשכה אין בו מעילה ולכך כיון דהיכל ועזרות קדושים יותר לכך באים מב"ה דיש בו מעילה וברייתא דקתני דבאים משירי לישכת סבר' דיש בו מעילה ע"ש ולא ידעתי איך נעלם מהם שכן הק' בירושלמי דפ"ר דשקלים ברייתות אהדדי ותי' דהך ברייתא ס' כר"מ ודחו דלא אמר ר"מ אלא בתוך שנתו והכא קיימינן בלאחר שנתו ע"ש והתימה דהתוס' שם מעבר לדף הביאו הך דירושלמי ומשמע מדבריהם דגמ' דידן מסכים לס' הירושלמי ואפשר לישב כונתם מדלא הק' גמ' דידן ברייתות אהדרי מוכרח דלא. ס"ל סברת הירושלמי ור"ע ס"ל אף לאחר שנתו יש בו מעילה