אברהם יגל על הרמב"ם רלב

בפ' אלו עוברין איתיביה רבה לר"ח לדידך דלית לך הואיל איך אופין מי"וט לשבת א"ל משום עירובי תבשילין ומשום ע"ת שרינן איסורא דאורייתא א"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט ומדרבנן הוא דאסיר משום גזרה וכו' הרי מבואר דרבה ור"ח פליגי בהכי דרב' ס"ל מדאוריית' שבת אין נעשין ביו"ט דאזיל לטעמיה דאית ליה הכנה בפ"ק דביצה אבל ר"ח לית ליה הכנ' ולכך ס"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשין בי ט וא"כ רב אשי דקאמ' כדי שלא יאמרו אופין מי"ט לחול ס"ל כר"ח דלית ליה הכנה ומדאוריית' צרכי שבת נעשין בי"ט ואם כן קשה על רבינו כיון דפסק כרבה פ"א די"ט דס"ל הכנה והא דאופין ביו"ט משום הואיל מוכרח צ"ל דמדאורייתא אין צרכי שבת נעשין בי"ט א"כ איך פסק הא דר"א דס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט ונ"ל דס"ל לרבינו כדעת התוס' דביצה ד"ד ע"ב שכתבו וז"ל תימה הואיל והכנה דאורייתא איך אופין מי"ט לשבת וכו' דרבה אזיל לטעמי' דס"ל הואיל וכו' ואף לדידן ניחא דדבר האפוי ומבושל לא חשיב הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היה בעולם ופי' דהא דכתבו ואפי' לדידן דהשתא דלית לן אורחים ע"ש והוא דחוק דאטו אורחים שקלת מעלמא ומהר"מ פי' לדידן דלית לן הואיל ע"ש והוא תמוה דכבר אוקמוה במסקנא בפרק אלו עוברין דמ"ח דר"א ור"י פליגי בפלוגת' דרבה ור"ח וקם ליה רבה כר"א והתם פסקו כר"א וכן מבוא' בתוס' שם דמ"ו ע'"א ע"ש ואיך כתבו כאן לדידן דלא קי"ל כרבה גם מ"ש דקושייתם היא קושיית הגמרא וכן במהר"ם שיף ע"ש ליתא דקושית הש"ס קאי על איסור המלאכה ולכך אמרו ע"י הואיל אינו לוקה ובאמת הוא אסור ולכך הקשה איך אופין לכתחילה כיון דאסור משום הכנה ואהא חידשו דמועיל טעם הואיל אף לגבי איסור הכנה ואהא כתבו לדידן דקי"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט כרב אשי דטעם ע"ת משום גזרה מי"ט לחול אבל מיו"ט לשבת שפיר אופין ומבשלין והיינו דס"ל כר"ח בהא דצרכי שבת נעשין ביו"ט והא אסור מטעה הכנה ולכך תירצו דאין איסור הכנה אלא בביצה דוקא וכו'. ושוב ראיתי להב"י ז"ל סי' תקי"ט שפי' כן בדעת התוס' ז"ל ותהלות לאל שכיונתי לדעתו. אך כתב דרבינו לא ס"ל כהתוס' אלא ס"ל דרבה קיבלה מניה דר"ח דצרכי שבת נעשין בי"וט ע"ש

וראיתי להרב יש"ש שתפס על הרב"י ז"ל חנם דמה שהק' דלא שייך לומר דקיבלה מניה דר"ח דעדיין עומדין במחלוקתם אינה השגה דלאו הא בהא תליא גם מ"ש דר"ח לית ליה הכנה מלבד דאפש' דקבל' מניה מרבה כי היכי דלא תיקשי רב אדרב מ"מ לדידן דאית לן הכנה אפ"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט באפייה ובישול כיון דלאו בר הכנה כיון דאין בהם אלא תיקון בעלמא וראיה לזה דרב אשי דס"ל הכנה כמבואר שם דט"ל אפ"ה ס"ל הכא דצרכי שבת נעשין בי"ט משום דוקא עירוב דהוא דבר חדש כמו ביצה כמ"ש התוס' ז"ל שם דל"ח ע"ש ומ"ש דר"א בא לומר על תקנת העירוב ור"ל דלא התירו כפשוטו וכו' אינו נראה כיון דפי' דאין אופין דמתני' הוא מדאורייתא דמיירי באין שהות איך יתכן להתירו ואף ע"י ע"ת אין להתירו כיון דלוקה עליו ולזה אפשר לומר דהוי בגמר התבשיל שהוא בחול וכמ"ש הסמ"ג לסברת ריב"א ע"ש. אך לפ"ז איך יתכן לומר ק"ו כלל כיון דלא התירו כי אם ע"י עירוב וגם לא יתכן טעם כדי שיברור מנה וכו' כיון דמתני' איירי בדאורייתא אלא ודאי דלכל הפירושים פי' דמתנ' הוא מדרבנן אלא פליגי אי אמרינן צרכי שבת נעשין בי"ט או לא ובאמת פשטה דשמעתא הכי מוכחה דכיון דאית לן דצרכי שבת נעשין. בי"ט לכך דחקו אמוראי להמציא טעם לעירוב ובר מן דין איך יתכן לומר דאיסור הכנה משכחת לה באין שהות דא"כ ל"ל הכנה כלל כיון דאין שהות הוי לוקה מן התור' ודוחק לומר דהוי לאו ועשה. אשר ע"כ נראה עיקר כדעת רבינו דסוגיא דפרק יו"ט אזלא כמ"ד צרכי שבת נעשין בי"ט והכי נקטינן

אך עדיין ק"ל דכיון דקי"ל כרבה דאית ליה הואיל אם כן מן התורה מותר איך אמר ר"א תקנת העירוב גזרה אטו מיו"ט לחול כיון דאינו אלא מדרבנן ואפשר לומר דע"י הואיל אינו לוקה משום דהו"ל התרא' ספק אבל לעולם אסור מדאורייתא אך אחר העיון נראה דזה ליתא דא"כ מה שהקשה רבה לר"ח וכי מפני עירוב שרינן איסורא דאורייתא ותיקשי ליה לדידיה אלא ודאי דרבה ס"ל דלא הוי אלא מדרבנן ורב אשי ע"כ ס"ל דהוי דאורייתא ורבינו פסק כוותיה והכי דייק לשונו של רבי' דגבי מי"ט לחול כתב ולא הותרה מלאכה שהיא לצורך אכילה אלא וכו' וגבי מי"ט לשבת כתב ואיסו' זה מדרבנן וכן ראיתי להרב מ"ק ז"ל דקפ"ג שכתב דרבי' ז"ל ס"ל דאסור מדאורייתא יע"ש

אמנם עדיין יש לנו לבאר דמהיכא ס"ד לומר דאף דאית לן הואיל עדיין איסורה דאוריית' הפך סברת רבה ונ"ל מהאי ברייתא דקתני ת"ר אין אופין מי"ט לשבת וכ"ש מי"ט לחול כמו שהביא' הרא"ש בפ"ב דביצה והשתא היכי אתייא הך ברייתא דקתני ח"ר כיון דלדע' רבה אין חילוק כין יו"ט לשב' לחול דבשניהם אינו לוקה ואסורים מדרבנן מאי עדיפות יש מי"ט לשבת מיו"ט לחול ולומר דהך ברייתא ס"ל דלוקה וצרכי שבת נעשים בי"ט דחיקא ליה לרב אשי דנעמיד סתם ברייתא דלא כהלכתא דכבר פסקינן הלכה כר"א בפ' אלו עוברין דס"ל להתנא דאף דס"ל הואיל דוקא לענין מלקות אבל איסורא מדאורייתא מיהא איכא

אך עדיין קשה מהא דר"א דס"ל דאופה ואח"כ קור' שם משום הואיל דכל חדא חזיא ליה דכיון דהואיל אינו מועיל אלא למלקות איך אופה לכתחילה וכן קשה הא דאמרינן בביצה דכ"א גבי מאי דאמה ר"ח דאפשר למפלגה הק' לו מעיסת הכלבים דקאמר נאפית בי"ט והא אפשר למפלגה ותי' לו משום הואיל וכו' ועדיין קשה איך אופה לכתחילה ועוד תיקשי ליה מר"ח גופיה דאסר לאפות העיסה משום דאפשר למפלגה כיון דמותר ע"י הואיל וכל חדא חזיא ליה ונ"ל דוקא התם דשרינן לכתחי' משום דכל חדא חזיא ליה דמצי למשקל מכל חדא פורתא כדפי' רש"י בפסחי' דמ"ח ולכך ה"נ גבי כלבים דשדי להו מכל חדא פורת' ולכך אפי' לכתחי' מותר משא"כ בחציה של גוי דליכא למימר הכי ולכך לא שרינן לאפותו לכתחילה ע"י הואיל ואמטו להכי לא הקשה לו אלא מהך דרב חסדא דלית ליה הואיל כלל

ועוד נ"ל דלאו כל אפייא שוין דע"כ לא ס"ל לרבי' דאף בהואיל איכא איסורא דאורייתא אלא באופה לחול וכיוצא דאינו לוקה משום הואיל ומקלעי אורחים היינו טעמא משום דאין בידו ולכך אמרינן הואיל לפוטרו ממלקות משום דהוי התראת ספק והיינו דאיכא איסורא אבל הואיל דר"א דכל חדא חזייא ליה דבידו לבצוע מכל חדא אפילו איסורא אין בו וכן גבי עיסת הכלבים דבידו לפייס בנבלה כיון דהיא מצוייה