אברהם יגל על הרמב"ם רלא

כר"ע ולדעת רש"י מוכרחים אנו לומר דג' מחלוקו' בדבר ולישנא קמא ס"ל דמתני' דאף בחקיק' עושה כלי וללישנ' בתרא ס"ל דהכי פי' דוקא בחקיקה הוא דעושה אותה כלי אך לסברת הרב דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ס"ל דאף בחקיקה עושה אותה כלי מאי בינייהו ועוד דמאי ס"ד דאביי להק' דילמא דכונת ר"י דאמר ראב"ץ היא ומתני' נמי כהאי גוונא איירי אלא ודאי דס"ד דהך פלוגתא דראב"ץ ות"ק מיירי קודם צירוף וכו' כמש"ל

הלכה י"ח לפי שהוא טהור מן התורה עיין להרב המגיד ז"ל שתמה על הרמ"ך והרשב"א ז"ל בקושייתם על רבינו ז"ל ונ"ל דהם מפרשי' דרב ביבי דקאמ' ישהה כפי' רש"י דאתי לידי תקל' וישתמש בהן תרומה וזה ודאי לא שייך אלא גבי כהנים וכבר אמרו דכהנים זריזים הם ולא גזרו רבנן ואמאי הביא טעם אחר ובאמת דרבינו מפרש שמא ישהה בטומאתו משום דברגל צריכים ליטהר הם וכליהם ולכך כתב דוקא שהוא טמא מן התורה אבל בטומאה דרבנן לא חיישינן לה כיון דרוב העולם משתמשין בהם בטומאתן

והנה לענין כלים חדשים נסתפק ה"ה והמסקנ' שלו דאין מטבילין אבל הב"י ס"ל דמטבילין ע"ש וראיתי להיש"ש שתמה עליו איך לא ראה לפסק הרמב"ם בה' שבת שכתב דאף כלים חדשים אסורי' גם על ה"ה הק' כיון דהרמב"ם תפס טעם מתקן מאי מספק"ל גבי יו"ט יע"ש ואני תמיה על תמיהתו דאמאי לא הקשה על הרב המגיד ז"ל גופיה דסותר דבריו דבהלכות שבת פשיטא ליה דאסור ובהלכות יו"ט מספק"ל אלא ודאי משום דבשבת פסק רבינו דאף בטומאה דרבנן אסור להטביל שכתב סתם ולא חילק כמו שחילק בי"ט וגם כתב משיקין בכלי אבן ולא כתב בכלי עץ משמע דאף בטומא' דרבנן אסור להטביל וכן הוכיחו התוס' בפ"ב דביצה די"ח ע"ב בד"ה ושוין יע"ש לכך פשיטא ליה דאסור אמנם בהלכו' יו"ט שכתב דבטומא' דרבנן מטבילין לכך מספק"ל והיינו משום דשבת חמיר וכן הוא ברייתא שם בפלוגתא דר"מ וחכמים וכיון שכן לא קשה מידי על הרב"י ז"ל

והא דפס' בה' שבת טעמ' דמתקן ובה י"ט טעמ' דשמ' ישהה נ"ל דהוק"ל כיון דמסד' הש"ס הביא בריית' מפורש' כרב ביבי אמאי בתר הכי הביא דברי רבא דהוא הפך הברייתא ולומר דרבא לא שמיע ליה הך בריית' הו"ל להזכיר דברי רבא קודם דברי רב ביבי ולהביא בתר הכו סייעתא מהך ברייתא לרב ביבי שכן דרך הש"ס בכל דוכתא דמביא מעיקרא פלוגתא דאמוראי ולבתר מסייע לחד מנייהו מהברייתא ועוד דאמאי הבריית' נקטה יו"ט ולא שבת. אשר ע"כ נראה לרבי' דטעמא דשמא ישהה לא שייך אלא ביו"ט והטעם הוא דבי"ט חייב כל אדם לטהר הוא וכליו גזרו רבנן שמא ישהה לטהר כליו ברגל ויכנס הרגל בעודו טמא וכיון שכן רב ביבי דנתן טעם שמא ישהה אף בשבת שהוא קאי על מתני' הוא משום דגזר שבת אטו י"ט ולכך הביא דברי רבא לומר דבשבת לאו משום גזרת י"ט אלא טעמא אחרינא משום מתקן ולכך אפילו טומאה דרבנן החמירו בו אך לטעמא דרב ביבי דגזרו שבת אטו יו"ט לא איירי אלא באב הטומא' והא דקתני מתני' משיקין בכלי אבן לאו למימרא דבכלי עץ אין מטבילין כיון דהוי ולד הטומאה אלא משום דאין מטמאין בידים וניחא השתא הא דקאמר בגמרא איבעית אימא רבנן ומיירו בשבת היינו כרבא דלרב ביבי אין לחלק בין שבת ליו"ט כיון דחד טעמא נינהו

הלכה כ' לא ישקלו במאזנים וכו' מריהטת לשונו ירח' דהיינו שאין מחלקין במשקל שאין משגיחין וכו' ולא ביאר אופן חלוקתן דאם לקחו שליש ורביע בשותפות איך יעשו כיון שאין משגיחין במאזנים והנראה דס"ל לרבינו כעובדא דר"ח ור"ש וכר"י דפסק ר"י כוותיה דמותר לחלוק מנה כנגד מנה בלא משקולות וסמך על מ"ש בפ"א בהלכות בכורות דמותר לחלוק מנה כנגד מנה ומה שהק' הרב ברכ"י בסימן ת"ק דזהו הפך סוגיית הגמרא דס"ל דאיירי במכירה ותי' משום דלאו הלכתא הוא משמואל וכו' ע"ש ליתא דשמואל מודה דאיירי במכירה אבל יש לחלק בין בכור ליום טוב וכבר כתבתי שם דאביי לשיטתיה אזיל דס"ל דאיירי במכירה אבל רבא ס"ל דאיירי בחלוקה יע"ש ולפי זה שפיר פסק ר"י כר"י דמתני' דבכורות הוייא סייעתיה אך קשה כיון דשמואל ס"ל אף לשומרו מן העכברים אסור אם כן כ"ש מנה כנגד מנה אסור ונ"ל כיון דמיירי בתלויי' כדרך מכירה ולכך הניח שם הבשר לשומרו מן העכברים לפי שאין יכולין לעלות שם א"כ מוכרח שכף האחרת יש בה איזה דבר כבד שלא להניח הכף השנית שיש בה בשר לירד מפני כובד הבשר שיש בה והוי ממש דרך מכיר' דאומרי' דיודע הוא משקל מה שמונח בכף האחרת ולכך אסור

הלכה כ"א אפי' כלי מיוחד למדה ימלאנו וכו' והיינו כאוקמתא דרבא כמ"ש הרב המגיד ז"ל אבל בפיה"מ כתב אוקמתא דשמואל ואחריו נמשך הרע"ב ז"ל והתיו"ט ז"ל כתב דלא עביד כעובדין דחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח וכו' אע"ג דמיוחד למדה יע"ש והוא סותר דבריו דמעיקרא קא מפרש לא ימלאנו אם הוא מיותר למדה וצ"ע. וראיתי להרב שלטי הגבורים שכתב וז"ל ומיימון אוסר בכלי המיוח' נהירא להרא"ש ז"ל והוא פלא דרבינו כתב בהפך והטור שכתב משם הרמב"ם ז"ל כבר כתב הב"י שצ"ל הרמב"ן כמ"ש הרא"ש ועיין להכ"מ ז"ל

פרק ה' הלכה י"ג כרגלי מי שהופקד אצלו וכו' פסק כרב וכן פסק הרא"ש אבל הרי"ף פסק כשמואל ונ"ל להכריע דהלכה כרב מדאמרינן בפרק משילין מתניתין דקתני השואל כלי מערב יום טוב הרי אלו כרגליו ופריך בגמרא פשיטא ומשני לא צריכא דלא מסרו אלא בי"וט ואי אמרת גבי פקדון כרגל המפקיד ואפילו קבל עליו נטירתא מאי מקשה פשיטא אדרבא אצטריך לומר דדוקא גבי שואל דמחייב באונסין והוי כשלו לכך הוי כרגליו לאפוקי פקדון דלא מחייב הוי כרגלי המפקיד אלא ודאי ס"ל לגמרא דהלכה כרב דאף פקדון כרגלי הנפקד ובהכי ניחא מאי דק"ל מאי קמ"ל ר"י כיון דפסק בקונה מחברו או רועה אע"פ שלא מסרו אלא בי"ט הרי הוא כרגלי הקונ' או הרועה ממילא שמעינן גבי שואל אעפ"י שלא מסרו אלא בי"ט הוי כרגליו אלא ודאי להורות דנ"מ בשאר הפקדון כרגלי הנפקד כרב

ואין להקשו' דלסבר' רב דאזלי' בתר הנפק' אמאי קאמ' ר' דוסא אף שלא מסרו לו אלא בי"ט הוי כרגלי הקונ' או הרועה דכיון דקנה שבית' אצל המוכר הוי כפקדון ג"כ המשאיל הוי איהו נפקד דכב' תי' כגמ' דהוי כמי שהשאילו ביתו כיון דנתרצו שניהם מעי"ט למוסרו לו

פרק ו' הלכה א' שק"ו הוא לשבת אינו מבשל כ"ש לחול ע"כ דע דגרסינן