אברהם יגל על הרמב"ם רל

דלכך סתם לן תנא בפ"ד דכלים לומר דחזר בו מהך סתם דתני בבחירת' דבשני סדרים יש סדר וליכא למימר כיון דאיכא תרי סתמי וכו' דז"א דמ"ל חד סתמא מ"ל תרי סתמי וכמ"ש בקדושין דנ"ד ואף למ"ש התם הואיל ותנן בבחירתא כותיה אין לו ענין להכא דהכא הוא להפך מהתם דהתם הסתם הוא בס' זרעים וכיון דתנן בבחירתא אזלינן בתריה משום דיש סדר לא כן הכא דהוא להפך ועוד דמה יענה להרמב"ם ז"ל שפסק הך משנה דכלים יעו"ש ואפשר לומר דכיון דהרא"ש סתם דבריו ממילא משמע דלית ליה כהרמב"ם ולכך לא הקשה כי אם להרא"ש ז"ל אך אמנם עדיין קשה איך פסק הרמב"ם האי דינא דאין פוחתין כיון דהוא מחלוקת בעדויות והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ובשלמא לדעת הק"ן ז"ל בחי' על הרא"ש לא קשה דלא הוי סתם ואח"כ מחלוקת אלא ללישנא בתרא דאתי מתני' לומר דוקא בחקיקה ולא קודם כפירש"י וזה לא הוי אלא כראב"ץ אך ללישנא קמא דבא לומר דאף בחקיקה מהני ולא בעי צרוף לא משמע דלא אתיא ככ"ע אלא שייך שפיר דאתייא לכ"ע ולכך תני אין פותתין משום דתני לכ"ע ופסק כלישנא קמא משום דהוי לכ"ע אבל הרמב"ם ז"ל דפסק כלישנא בתרא ולכך פי' מתני' כגוונא דאירוניות וכמש"ל קשה ומה גם דפסק הרב ז"ל בפ"ח מה' משכב ומושב כת"ק משום דכיון דנתבשל הוי כלי וכסתם מתני' דכלים וכן כתב בפי' המשנה יעו"ש ואף דהו"ל אח"כ חילוק לא מהני כיון דנתבשל. אשע"כ נראה לי דכונת רבי' ז"ל דעד כאן לא נחלקו התנאים שא לענין טומאה אבל לענין יו"ט כ"ע מודו דאסור אף דאינו כלי מ"מ מתקן מנא הוא לקבולי פשיטי כמ"ש בגמ' וזהו דנקט רבינו מפני שהוא כמתקן כלי והא דאמרו בגמ' מתני' כר"ע או כראב"ץ הוא משום דתני במתני' טעמא מפני שהוא עושה כלי ועשית כלי לא הוי אלא בצירוף ולכך ליכא לאוקמא אלא כר"ע ולע"ד נראה דלזה נתכוון הרא"ש ז"ל ולכך שינה מלשון המשנה שלא כדרכו בכל המקומות אך מלשון הטור והש"ע לא משמע הכי שכ' בעידו רך כדי לעשותו כלי ואפשר לחלק והוא מבואר דפי' דבריו דכונתו לעשות כלי אח"כ דהיינו אחר צירוף ומ"מ אינו נעשה כלי בהך חקיקה אבל מפני שהוא עושה כלי משמע דבהך חקיקה עושה הכלי ונכון

אך לע"ד קשה דלפי מאי שפי' הרמב"ם האי פוחתין הוא מיירי לאחר בישול דדומיא דאלפסין אירוניות א"כ מאי מקשה שם בגמ' בלישנא בתרא למאי חזו ואצטריך לאוקמא לקבולי פשיטי והא כיון דמיירי לאחר בישול שפיר חזי למלתיה ואפשר לישב בדוחק דהש"ס הבין דמיירי בשעדיין הוא לח כאוקמתא קמייתא והמתרץ לפי שיטתו השיב לו והרמב"ם דהכריחו לפרש לאחר בישול הוא משום דסתם לן תנא דאין מקבלין טומאה אלא לאחר צירוף א"כ הך פלוגתא דתני בבחירתא הוי דלא כהלכתא וזה אינו דהלכות פסוקות הן לכך פי' דמיירי לאחר צירוף ובישול וק"ל

וראיתי להגהות מיי' שכ' משם ר"י אלפסי דלא קי"ל כהך מתני' דאין פוחתין משום דבין ללישנא קמא דר"י בין ללישנא בתרא אתייא כיחידאה וכו' ע"כ והוא תמוה דללישנא קמא ודאי דהילכתא כסתם מתני' דאין פוחתין משום דהמחלוקת בברייתא ואינה משנה וכמו שכ' הר"ש בפ"ד דכלים גם ללישנא בתרא אף דאתי כיחידאה פסקי' כסתם משנה וכמו שהביא הרי"פ והרא"ש ז"ל בפ' כיצד מברכין הך סתם דבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ואע"ג דמוקמי' כר"י לגבי רבנן וכ"כ הגהות מיי' בפ"ח מהלכות ברכות יעו"ש ואיברא במה שנקט בדבריו דאתי כיחידאה אע"ג דבר פלוגתיה הוא יחידאה נמי כיון דאין הלכה כר"מ לגבי ר"י הו"ל כיחידאה לגביה וכה הראוני להיש"ש בפסקיו לביצה שכ' דהכי מסקינן כיון דללישנא קמא לא פליג עליה אלא ר"י פסקי' כותיה דר"מ דסתמא כותיה ולא ידעתי דמה יענה לסתמ' דפ"ד דכלים דלא כותיה ואף דס"ל דאף בתרי סדרי אין סדר מ"מ אזלינן לגבי ר"מ ור"י כיון דלא מוכחינן מסתם ואפשר דס"ל כמ"ש הק"ן דכיון דהך תנאים דבחירתא אתו כותיה דר"ע לכן פסקי' כותיה ואף דסתם לן תנא בתר הכי כר"י לא משגיחינן ביה כיון דאין סדר אבל כל זה חסר מן הספר. גם מ"ש וללישנא בתרא דמוקי כראב"ץ אינו יחידאה וכו' דת"ק ס"ל אפי' בלא פחיתה הוי מנא וכ"ש דפחיתה הוי מנא ע"כ ולא יכולתי להולמו דאם כן אמאי אוקי בגמרא כראב"ץ ולא ככ"ע ואם מפני לשון המשנה דנקט אין פוחתין דמשמ' ליה דאין איסור אלא בפחיתה א"כ איך הביאו הפוסקים האי לישנא כיון דקי"ל כת"ק וכדפס' הרמב"ם ז"ל בפ"ר מהלכות משכב ונ"ל דכוונתו רצויה כמ"ש לעיל דודאי לא דקדק הש"ס דאתי כראב"ץ אלא מלשון מפני שהוא עושה כלי דמשמע ליה דהוא גמר עשיית הכלי ולכך לא מתוקם אלא כראב"ץ אבל להרמב"ם שכתב מפני שהוא כמתקן כלי אין במשמעותו גמר עשיית הכלי אבל סוף הוא מתקנו ולכ"ע אסיר אבל זה לא יתכן לסברת הרי"ף דהביא המשנה כצורתה ואפשר דפסק כל"ק וס"ל דאין סדר למשנה וכמש"ל

ושוב ראיתי להרב שע"ה ז"ל שכתב כדברי ושמחתי אבל מ"ש שם דהכריחו לרבי' משום דגירסתו ר"י וכו' אינו נראה דסוף סוף הו"ל למיפלג אטעמ' וטעם רבינו ברור דלא מטבילת כלים דאסור גם מחלוקת ת"ק ורשב"ג בברייתא הכי משמע דת"ק ס"ל דאסור משום מתקן מנא ורשב"ג התיר באלפסין משום כבוד יו"ט וכו' ואי ת"ק הוא משום עשיית כלי א"כ מאי סברתי' דרשב"ג דמתיר והא לא מצינו דמתיר מלאכה גמורה משום י"ט כיון דאפש' לעשותו מערב יו"ט אלא ודאי לכ"ע אין כאן מלאכה דאורייתא והיינו משום דאיירי אחר צירוף כבשן וכפי' רבינו ס"ל ללישנא בתרא וללישנא קמא ס"ל להני תנאי כר"י דבעי צירוף והשתא פסק רבינו הך ברייתא דמודו כ"ע

גם ראיתי שהקשה הרב על רבינו מה שהקש' לעיל ותי' דתלמודא ס"ל דמיירי קודם צירוף והכריח הדבר מהא דפליג רשב"ג וכו' כמ"ש מהר"ב בש"מ משם הרא"ה ז"ל וכו' ולא ידעתי איך לא ראה מ"ש הרב משנ הריטב"א דפי' דפליגי אף אחר צירוף ומ"מ כיון דאינו עשוי הנר אלא לקבל השמן דהוא תשמיש מועט וכו' אסור דאינו עיקר ביו"ט עוד הכריח דאי לאחר צירוף מאי קמ"ל מתני' וכו' ולפי מ"ש הרב דמתני' איירי באיסו' עשיית כלי ממש דאסור דאורייתא אין כאן הכרח גם מ"ש דלא"ד מתני' נמי איירי בקודם צירוף וא"ה קאמר ראב"ץ היא דע"כ כיון דמטהר ס"ל כר"ע דבעי גמר מלאכ' וכו' יע"ש. דבריו תמוהים דאף דנימא דר"ע נמי הכי ס"ל דאף דחקקן קודם צירוף לא נעשה כלי כיון דצריך לחלקן אחר צירוף זהו גמר מלאכתן מ"מ כיון דמתני' לא איירי בהאי גוונא כלל אלא דאיירי בשאר כלי' דחקיקתן זהו גמר מלאכתן מה לו להביא הך דראב"ץ כלל ומוכרחים אנו לומר דס"ל כר"ע בפשיטות חול"ל