אברהם יגל על הרמב"ם רכט

ויכול לאפותה כיון שיכול לטבול דכיון דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל אף לגבי טבילה כמ"ש הפוסקים גם מה שהקשה כיון דטביל פשיטא דטהור הוא לא ראה מ"ש רש"י משם השאלתות אר"א דבעי הערב שמש ולכך אף דטבל אסיר לאפותה וכ"כ הראב"ד ז"ל פ"ז מהלכות תרומו' גם כתב דזהו דעת הרי"ף וכ"כ הרז"ה והמלחמו' ז"ל דצריך טהרה גמורה דהיינו הערב שמש ונמצא שאינ' לבו ביום ודוק

הלכה י' ואם אי אפשר לאפות וכו' כתר ה"ה ז"ל אפילו נפל מעי"ט וכו' ע"ש וקשה דזה הוי דלא כמאן דאף לר"י דוקא באי אפשר לעשותו מערב יו"ט כמבואר בפרק אין צדין דף כ"ח ועוד דמי הכריחו לומר דמעשה דר"ח דאמר ביו"ט לאו דוקא הפך דעת הרשב"א ז"ל ואפשר דמיירי בטרוד מעי"ט כמ"ש רש"י ז"ל שם אך קשה לפי מ"ש ה"ה ז"ל דדעת רבינו לפסוק דלא כר"י במכשירין אלא כרבנן כמ"ש בפ"ד דין ט' איך פסק כאן אם אי אפשר לאפות מותר והא לא אתיא אלא כר"י כמ"ש רש"י ז"ל שם והוא מוכרח מדאמר ר"ח דכ"ח שם גריפ' תנור וכרים באנו למחלוקת הרי מבואר דלרבנן אסור אפילו לא אפשר דר"י לא התיר אם אפשר וי"ל דהתם בתנור חדשה ואסור מדאורייתא משום מכה בפטיש וכיון שהוא מלאכה אסרו רבנן אבל הכא מיירי באיסור טלטול. ולכך שרינן משום אוכל נפש כמ"ש התוס' ז"ל

הלכה י"ד כגון שריקד מאחורי הנפה וכו' וכן כתב הרי"ף ז"ל עיין מה שהקשה הרא"ש על רבינו וכתב דלדעת הרי"ף יהיה פי' הגמרא אנא ריפתא מעליא בעינא ובשינוי אגבא דמהולתא אין הפת עולה יפה אבל שינוי אגבא דפתורא בעי והרב ק"ן הקשה משם מהרש"ל ז"ל דאם כן הו"ל לר"י לומר לאשתו שתעשה שינוי אחר ותי' הרב ז"ל דר"י לא בעי שינוי כלל ומ"ש שינוי דפתורא בעי משום דקי"ל כר"א ע"ש וליתא דהרא"ש כתב דלא פליגי ועוד הוה ליה לומר אבל שינוי דפתור' בעי כיון דקאי אפסק ולא אר"י ועיקר הקושיא ליתא דכונת הרא"ש ז"ל דאמר לה ריפת' מעלי' בעי' ואגבא דמהולתא אין הפת עולה יפה ולכך עביד שינוי אחר אגבא דפתורא כדי שתוכל להניף במהולתא כדרכה שיהא הפת יפה ולכך הביא הרי"ף זל הך דר"י ללמדנו דאגבא דמהולתא לא מהני ולכך הקשה על רבי' שהביאהו להלכה. ולעד"ן דהרי"ף ורבינו מפרשי כוונת ר"י דאמר ריפתא מעליא בעינן הוא לומר שלא תתעצל במלאכה מפני שאינו כדרכו ויהיה הפת מעופש בסובין שלו לכך הזהיר אותה שתניף אותו הרבה כדי שתהא הפת ייפה ומ"ש הרב המגיד ז"ל נסמך על מעשה דר"א משו' דמעשה דר"י כבר פרישוהו הפוסקי' פפייס דלא בעי שינוי ולכך הכריח ממעש' דבעי שינוי אם כן מעשה דר"י נמי בעי שינוי והיינו דכתב ונכתב בהלכו' לומר דאף הרי"ף ז"ל בעי שינוי הפך הפוסקי' בעי שינוי ועיין להרמ"ל ז"ל יע"ש

פרק ד' הלכה ו' אין מעשנין וכו' כתב הרב המגיד ז"ל ומוכח בגמרא אפי' נתגמר הכלי אינו כופהו על הבגדים ע"כ והנרא' דהוכיח כן מהגמרא מתרי לישני דאמימר לל"ק מק' מהכיבוי וס"ל דליכא איסור באולודי ריחא ול"ב מקשה מאולודי ריחא ומתרץ רב אשי מידי דהוה בשרא אגומרי משמע דללישנא בתרא אולודי ריחא אסור ולא הותר כי אם באוכל נפש מידי דהוה בשרא אגומרי ופסקי' כלישנ' בתרא וא"כ לכפות כסא על הבגדים אסור כיון דאינו אוכל נפש אך מדברי רבינו שכתב מפני שהוא מכבה ולא כתב נמי טעמא דמוליד ריחא משמע דאית ליה דליכא איסור באולודי ריחא וזהו בעצמו ההכרח של רב יאודה שחידש זה הדין ע"ג חרס מותר מדקאמר רב הונא ור"ן משום מכבה ומשום מבעיר ולא אמרו משום אולידי ריח' ונ"ל גם כן דזהו דעת הרי"ף והרא"ש שהביאו הך דר"י ע"ג חרס מותר מוכח דפסקו דליכא איסור באולידי ריח' דאל"כ אמאי הביאו הך דר"י כיון דפסקו כרבא ואפשר דוקא התם משום דלא מכוין אבל כופה כסא דמכוין אסו' אך דלפ"ז אין הוכחה מהגמרא וצ"ע ועיין במ"א סוף סימן רנ"ג ס"ק מ"א וסימן שי"ד וסי' תקי"א ס"יא וסי' תרנ"ח

הלכה ח' שפוד שנרצף וכו' ק"ל דלא הביא רבי' הך דינא דשפוד שצלו בו בשר אסור כיון דליכא מאן דפליג עליה ונ"ל דס"ל כמ"ש התוס' ז"ל שם שהקשו מהא דאמר שמואל דהלכה כר"ש ותי' דשאני הכא כיון דתורת כלי עליו ולכאורה דבריהם תמוהים כיון דס"ל כר"ש דאין מוקצה מנ"מ דאין תורת כלי עליו וכבר הק' זה מהר"ם ז"ל וע"ש מה שתי' דמיירי שתיקן שפוד לצורך שעה ביו"ט ע"ש ולא נוח לי דהול"ל שפוד שתיקנו בי"ט וצלו בשר ועוד דברייתא מפורשת בפרק המביא דף ל"ד דאין מתקנין את השפוד ולא מחדדין אותו ואפשר דמיירי בדיעבד ועוד כיון דמיירי בשל עץ לא שייך למימ' מידי דהוה אקוץ בר"ה דבשלמא אם של מתכות הוי גחלת ונכוה הדורך אותו ועוד העיקר חסר מן הספר. . אשר ע"כ נ"ל דכוונת התוס' פשוטה דמעיקרא הקשו לרבינא ותי' דקאי אשמואל ואחר כך הקשו אשמואל גופיה ותי' דשמואל ס"ל כיון דנימאס הו"ל מוקצה מחמת מיאוס וס"ל דאין תורת כלי עליו דס"ל כר"א דהלכה כר"ש חוץ ממחמ' מיאוס והיינו דכתבו בתירוצם ולהכי אוסר שמואל לא כתבו רבינא משום דקאי אתירוצם דלעיל דכתבו דרבינא אשמואל קאי ומעתה כיון דפסק רבינו כרבינא דס"ל הלכה כר"ש לבר מוקצה מחמת איסור א"כ שפוד שצלו בו בשר מותר ודוק

הלכה ח' שני כלים וכו' מפני שהוא כמתקן כלי כתב הרב המגיד שהמפרשים העלו כהאי פי' דרבי' יע"ש. ולע"ד נראה דרבינו לשיטתיה אזיל שפי' בפ"ב דעדויות גבי ליפיסין אירוניות שעושין שני כלים מודווגות ואחר בישולן מחלק אותן לשנים וכו' יע"ש וכיון דמייתי בגמ' ללישנ' בתרא הך פלוגת' דעדויו' משמע דבחד גוונא איירי במתני' ניחא לי איך רבי' הביא הך מתני' להלכה דהא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ודאי הוי דינא דמתני' דלא כהלכתא דהא סתם לן תנא בפ"ד דכלים דאין מקבלים טומאה אלא משיצרפו ופסקו רבי' בהל' כלים יע"ש וכיון דקודם בישולן בכבשן אינו נעשה כלי לטומאה איך פסק רבינו כאן מפני שהוא כמתקן כלי אמנם רבינו ז"ל לשיטתיה אזיל דמפרש הך פלוגתא דראב"ץ ורבנן הוא אחר ציריף ודלא כפי' רש"י ולכך הוי מוסכם להלכה דאף דאית לן משיצרפו הוי כלי היינו למעוטי קודם צירוף אך אם אחר הצירוף עדיין יש מלאכה אחרת לא מהני צירוף לעשותן כלי והשתא ניחא לי נמי מה שהביא הרא"ש ז"ל הך מתני' בפסקיו והיינו משום דס"ל כהרמב"ם ז"ל וראיתי להרב ק"ן בתוס' על הרא"ש ז"ל שהקשה קושיא זאת ותירץ דכיון דסתם תנא בבחירת' כוותיה ע"כ ור"ל דכ"ע אית להו דלא בעו צירוף והיינו כפי' רש"י ולע"ד לא יישב כלום דעדיין איכ' למימר