אברהם יגל על הרמב"ם רכח

דהכיסוי אינו מעכב אכילה והוי מצוה כפני עצמה ולא מקרי צורך אוכל נפש כנ"ל

ובזה ניחא לי מה שסק' הב"י בא"ח סי' תקי"ט על המרדכי ז"ל שכתב האי דינא דלא לצורך אוכל נפש שרי לטלטל המוקצה וראייתו מהך דאמרינן פוחת לכתחילה ונוטל כאמור והק' הב"י ז"ל דאמאי לא ישחוט לכתחילה ויכסנו באפר כירה שהוסק בי"וט ע"ש שהניח' בצ"ע ולכאורה אין תמיהתו תמיהא כיון דהכיסוי אינו מעכב אכילה לא הוי צורך אוכל נפש וכן הק' הכנה"ג והרב ט"ז ע"ש ועם האמור ניחא דהרב ז"ל ידע הך ראיה דא"ח שהביא מן הגמ' שכתבה בי"ד היא מהך דפוחת כאמור ולכך מק' שפיר על המרדכי ז"ל דלדידיה דס"ל דהכיסוי מעכב אכילה כמו שהביא לשונו בי"ד סימן הנז' איך הביא האי דצורך אוכל נפש שרי לטלטל המוקצה דא"כ אמאי לא ישחוט לכתחילה וכו' והיא היא ראיית א"ח ודוק

הלכה ח' והלש עיסה מערב יו"ט אין מפרישין אותה בי"ט עיין בהראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו לומר כיון דקי"ל כשמואל דאוכל והולך שוב אין תיקון בהעלאתו ומותר להפריש עכ"ל וק"ל מהא דאמרי' בשבת דקמ"ג גבי הא דאמר ר"י מעלין את המדומע באחד ומאה מקשה הגמ' והא קמתקן ומשני דס"ל כרשב"א דאמ' נותן עיניו בצד זה ואוכ' בצד אחר והד' פריך והא מיפלג פליגי ומשני דר"י עדיפה מדרשב"א דר"י ס"ל כיון דכבר מתוקן ע"י שנותן עיניו הך העלאה לא הוי תיקון אבל רשב"א ס"ל כיון דכבר מתוקן הוי בכלל אין מגביהי משום דהוי טרחא שלא לצורך וכיון דלא קי"ל כר"י אלא כסתם מתני' דלא התירה לעלות את המדומע והיינו משום דס"ל כרשב"א א"כ הכא נמי אף דקי"ל כשמואל דאוכל והולך אפי"ה אין מפרישין כס' רשב"א דסתם לן תנא כותיה ואין לומר דת"ק דמתני' ס"ל דאפי' ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אסור בשבת ודלא כרשב"א דאפושי פלוגתא לא מפשינן ועוד דהרי כתבו התוספות בגיטין דל"א ע"א בד"ה במחשבה דאף בתחילת תיקון של טבל מותר ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר בשבת יעו"ש ונראה לחלק דשאני התם הא דנותן עיניו כיון דלא הוי מתוקן ע"י זה אלא לדידיה דידע לאיזה צד נתן עיניו וקבע התרומה אבל לאחריני דלא ידעי לאיזה צד הוקבע' התרומה לא הוי מתוקן לכך אסור להעלוהו כיון דע"י העלאתו מתקנו גם לאחריני אבל הך דאוכל והולך כיון דבלא העלאתו הוי מתוקן לכ"ע לכך לא הוי העלאתו תיקון כלל ושרי ולע"ד נראה דזה מוכרח מהגמ' דהק' הש"ס לימא דפליג שמואל אדאכוה ור"ל כיון דס"ל דאוכל והולך אמאי אינו מפריש הא לא הוי תיקון ולכאורה ק' דמאי קושייא הא אשכחן בשבת דאית ליה לרשב"א אף דנותן עיניו בצד זה ומותר לאכול אפי"ה אסור להעלותו אלא ודאי דדוקא התם דמתקנו אצל אחרים דלא ידעי היכן הוקבעה התרומה לכך אסור להעלותו אבל הכא דכבר מתוקן גם לאחריני בלא העלאתו לא הוי העלאתו תיקון ושרי להעלותו

ובהכי ניחא מה שהק' ה' שע"ה בפ"ד דתרומות דין י"ו לדעת המק' דהק' לימא פליגא דשמואל אדאבוה וס"ל כיון דאוכל והולך שרי להפריש אף בתחי' תיקונו א"כ אמאי אין מגביהין תרומות בשבת כיון דאפשר ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כמ"ש התוס' בגיטין דל"א ע"ש ועם האמור ל"ק מדי דדוקא התם הוא משום הא דנותן עיניו אינו ניתקן בזה אלא לבעליו וכשמעלהו מתקנו אף לכ"ע לכך אין מגביהין אמנם הכא כיון הא דאוכל והולך מותר לכ"ע לכך לא הוי העלאתו תיקון כלל אמנם דעת רבי' הוא כיון דאמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שהיא אסורה לזרים משמע דדינא הכי הוי לכ"ע ומפרש רבי' דהא דקאמר מי לא מודה וכו' הוא משום דהו"ל מקדש ביו"ט ולכך אף דאוכל והולך ולא חשיבה הפרשתה תיקון מ"מ אסור להפריש ומשום איסור מקדיש נגעו בה כמבואר בדבריו פכ"ג מה' שבת| ע"ש והא דאמר ר"י דמעלין את המדומע בא' ומאה התם דוקא משום דלא הוי קריאת שם ממש דמעיקרא תרומה והשתא תרומ' משא"כ הכא דמעיקרא הויא חולין והשתא תרומה הוי מקרי' ממש כמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות וכיון שכן לכך פסק כאבוה דשמואל דאף דמותר לאכול והולך מ"מ אין מפרישין ממנה חלה ביו"ט

ודע דמסתמיות דברי רבינו נראה דאף חלת ח"ל דינא כמו חלת א"י דאין יכול לאפות כיון דאין יכול לאוכלה הכהן בו ביום כמ"ש המרדכי ז"ל שהביאו הב"י שם סי' תק"ו והיינו משום דאף דקי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כיון דאין יכול להפריש היום כי אם למחר אין יכול לאפות היום חלקו של כהן ול"ד למ"ש ר"א גבי אופה עיסה בטומאה בפסח משום דכל חדא וחדא חזייא ליה ע"י שיבצע מכל חדא לכהן דדוקא התם משום דאנוס הוא דנטמאת העיסה בפסח ומשום דעובר על ב"י וב"י התירו לו הך הערמ' אבל הכא נקרא פושע דהו"ל למידק כיון דאורחיה בהכי להפריש בלישה לא התירו לו הך הערמה כמ"ש בביצה די"ו הערמה חמורה ממזיד ע"ש ודלא כמ"א ז"ל שכתב דאם שכח מותר לאפו' דהמרדכי עסיק אף בשכח ע"ש. אך אמנם אם אפה כל הפת מערב יו"ט ושכח להפריש אוכל והולך ואח"כ מפריש למחר לכ"ע כמ"ש מור"ם ז"ל ומעתה מ"ש המרדכי בפ' אלו עוברין וז"ל ומצות האפויות מעי"ט ושכח ולא הפריש חלה אין לסמוך מוך על שיורי המצה להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש וכו' צ"ע דאמאי לא יניח ההפרשה למחר ואפשר משום קנס כמ"ש המ"א ז"ל ודוחק ועוד דסותר דבריו בפ"ק דביצה שכתב וז"ל אם אפאה מעיו"ט ולא הפריש ממנה חלה מצי לאוכלה ביו"ט כשמואל ע"ש וצ"ל דיש טעות סופר בדבריו כדמשמע מסיום דבריו

אך מ"ש אם היתה העיסה טמאה לא יבשל אלא שורפה לא מיירי אלא בעיסת א"י אבל בח"ל יכול לאפותה וליתנה לקטן או לגדול שטבל לקריו וכמ"ש ה"ה ז"ל והתוס' והרא"ש כתבו תקנה אחרת לבטלה ברוב כדמוכח בפרק עד כמה ע"ש ונ"ל דה"ה ז"ל נימוקו עמו שלא כתב הך תקנת' דאזיל בשיטה הרי"ף שלא כתבה דכבר כתבתי במקו' אחר דהתם איירי בחולין טהורין ותרומה טהורה ולכך אין איסור בתערובתן ואף דאכיל לה בטומאה אין בכך כלום אבל הכא דיש איסור בתערובתן ודאי מבטלין לכתחילה כדאמרינן בריש ביצה ודקדק בלשונו לגדול שטבל למעוטי דלא אמרינן דשרי לאפותה משום דיכול לטבול דכיון דמחוסר מעשה לא שרינן עד דטביל ודכותה אמרינן אין שוחטין וזורקין ע"פ על ט"ש מהאי טעמא והר"ן הביא ראייה מפתח אהל מועד ע"ש והא דכתב הרא"ש ז"ל בפרק אלו עוברין אם יש כהן גדול שיכול לטבול מותר לאפותה לאו למימרא אע"פ שלא טבל אלא כיון דיכול לטבול אמרינן ליה טבול ויאפה אותה כמבואר בסוף לשונו דכתב לא חמיר בתר דטביל מטמ' מת ודלא כהב"ח שכת' דכוונתו אף דלא טבל