אברהם יגל על הרמב"ם רכו

שמתייבשים לגמרי ועוד לפי דבריו לא אתייא הך ברייתא דאין צדין אלא כר"א דאית ליה ברירה וא"כ הו"ל לאוקמה דיש בהם דלא חזו כלל אלא ודאי דאין בהם דלא חזו כלל ואין בהם דין ברירה ובזה נדחה מ"ש על מה שהק' הפר"ח על הרע"ב שפי' כפרש"י ז"ל

גם מה שהק' על הפר"ח דיש מהן שמתאחרות וכו' לק"מ דודאי לא הכין כי אם הממהרין להתייבש שגם עכשיו ראויים אליו לאכילה ולכך אמר דמותר לאכול המתייבש ע"י ברירה דאמרינן הוברר שזו הזמינם והיינו כמ"ש אך מ"ש משום דמטלטל ושביק זה לא אתי אלא לתי' קמא אבל לפי תירוץ שני א"נ זמנין דמשתכחי כלהו כחושים ומימנע משמחת יו"ט משמע דאף מטלטל ושביק שרי. ונ"ל עיקר כמ"ש כיון דידוע לנו דיש מוקצה גמור לא סמכינן אברירה ותבלין מצאתי לזה מהא דא דאמרי' בביצה דל"ב ע"ב והוא דצייריה מאתמול ופי' רש"י דעושה בו סימן ומנתקו לצד אחר דמשמע מפי' דצריך לעשות בו סימן ומנתקו לצד אחר ולא כתב עושה בו סי' שמנתקו לצד אחר אלא ודאי אף שמנתקו לצד אחר לא מהני דאיכא גוש אחר בלעדיו ולכך צריך לעשות בו סימן וסימן לחודיה לא מהני דחופר בי"ט ואם איתא ל"ל סימן כיון דנתקו לצד אחר סמכינן אברירה דאמרי' זהו שניתקן אלא ודאי לא סמכינן אברירה כיון דאיתחזק מוקצה לפנינו ועוד אפשר כמ"ש התוספות משום דדחייה בידיים החמירו בו

ועל מה שכ' רבי' האי דינא בי"ט ולא בשבח כמו שהוזכר במשנה כ' ה"ה ז"ל משום דקי"ל דאין מוקצה בשבת והק' הל"מ ז"ל דבגרוגרות וצימוקים מודה ר"ש ותי' משום דאיירי אף בשאר מוקצה ע"ש ולא ידעתי פירושו דהא ודאי לא שייך לומ'. בשביעית להורות בשאר שבוע אסור לאכול משום דקבע למעשר אפי' אכילת עראי אלא דוקא בגרוגרות וצימוקים דאף דלא נגמרה מלאכתו שבת קובעת ואין בעולם מוקצה שחייב במעשר אלא אוצר של תבואה ופירות שעומדין לסחורה והתם ודאי כ"ע מודו דיש ברירה כמ"ש מ"א והפר"ח ורמ"א ע"ע והתם כבר הוקבע למעשר

ולולי דברי ה"ה ז"ל נ"ל דרבי' ז"ל חידושא אתא לאשמועינן דאף גבי יו"ט נמי דוקא בשביעית דאין בו מעשר אבל בשאר שבוע לא יאכל עד שיעשר משום דאכילת יו"ט יש בו מצות עונג כשבת ולכך קבעה אכילתו אף אכילת עראי ואף בדבר שלא נגמרה מלאכתו כמ"ש בפ"ו מה' אלו די"ו כשם שמצוה לענג שבת ולכבדו כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל י"ט נאמר בהם מקרא קודש והוא מהמכילתא פ' בא מקרא קדש כבדהו במאכל ומשתה וכסות נקיה והש"ס מלא על גדותיו דהתירו איסור דרבנן דלא אתי למימנע משמחת יו"ט אמנם ר"א לשיטתיה אזיל דס"ל דשמחת יו"ט רשות ולכך לא קבע משנתו כי אם בשבת וכל זה נעלם מה' צל"ח בשיטתו למס' ביצה שכתב דב יו"ט לא כתיב עונג ולכך אין אכילתו קובעת ומכח זה יצא לידון בדבר חדש דאמירה דידיה דאומר מכאן אני אוכל קובע דלא גרע מחול ע"ש וליתא דכבר כתבתי בה' מעשר פ"ה דכ"ג דזה הדין לא היה בעולם גם בזה נדחה מ"ש הרב ז"ל משם הרב פני יהושע על מ"ש רש"י ז"ל ד"ה פצעילי תמרה איירי בי"ט משום דאי בשבת לא אפשר לאכול משום דקבע למעשר משא"כ ביו"ט ולפי מ"ש אינו מוכרח אלא העיקר הא דכתב רש"י ביו"ט כדי להקשות בין לסברת רב נחמן דמחלק דמחלק בין יו"ט לשבת בין לשאר אמוראי דלא מחלקי ועיין במהרש"א שם ודוק

הלכה י' גוי שהביא וכו' אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו וכו' מבואר מדבריו דאינו אסור אלא ביו"ט ראשון אבל בשני מותר ולכאורה קשה כיון דפסק בפ"ו מהלכות שבת דטעם המתנ' משום שלא יאמר א"כ אף בשני אסור וכדעת התוס' בפרק אין צדין ע"ש ונ"ל דס"ל לרבינו דלא גזרינן מי"ט ראשון לשני כיון דמותר ממ"נ ועיקר הוכחת התוס' מלשון כדי שיעשו שעה הראויה לעשיה לא שמיע ליה לרבי' ז"ל וכן פסק הרשב"א ז"ל בס' עבודת הקודש אף שלא הכריע בשתי הסברו' יע"ש וכ"כ ה"ה בפ"א ועיין להרב לח"מ שם וכן הכרע הב"י ז"ל סי' ועיין להרב ק"ן בחי' להרא"ש ז"ל

ומ"ש רבי' והבא לישראל זה מחוץ לתחום מותר וכו' לכאור' שפת יתר דבחוץ לתחום עסיק אלא לומר דבמינו במחובר אסור לישראל אחר ומכאן יש ראיה לה"ה ז"ל שכתב בריש פ"ב מהלכות שבת דרבי' ס"ל אף לישראל אחר ע"ש

הלכה י"ב כלים שנשברו בי"ט אין מסיקין בהם וכו' כתב ה"ה אם עושין מעין מלאכתן ראשונה מסיקין וכו' ע"ש ונ"ל דזה מוכרח מהגמרא בשהק' בפרק המביא דל"ב ברייתות תני חדא אין מסיקין בשברי כלי' ותני אידך מסיקין ותי' הא ר"י הא ר"ש ואמאי לא תירצו כולהו ר"י הא בעושין מלאכתן ראשונה הא באין עושין אלא ודאי בעושין מלאכתן ראשונה לא מקרי שבר כלי כיון דס"ל דניטל בשבת כמבואר בשבת דקכ"ד הרי הוא תורת כלי עליו אלא דאפשר לדחות דאף לדינא הוי כמו כלי שלם מ"מ בלשון המשנה מתקרי שבר כלי וכמ"ש במשנה דשבת כל הכלים ושבריהן ניטלין דכיון דנפרד מאביו שבר מתקרי והש"ס דחיקא ליה לאוקמי. בהכי משום דמסיקין דומיא דאין מסיקין לכך אוקמה בתרי תנאי ובזה נדחה מ"ש המ"א סימן תק"א ס"ג דיצא לידון בדבר חדש דכלי אף שהוא בריא ונשבר בי"ט שרי לר"ש מדלא אוקמי בגמ' כולה כר"ש וכו' ע"ש ולפי האמור ליתא דלכך נמי לא אוקמה כאן בנשבר ביו"ט כאן בנשב' בעי"ט ועוד דהחוש ימאן זה דבכלי עץ ליתא להך סברא אלא בכלי חרס ועוד דאפשר דהש"ס קים ליה כמ"ד חלוק ר"ש אף בבריא גם ראיתי לו שם שכתב קורא בריאה שנשברה לכ"ע אסור וכו' ואתמהה דהא בריש ביצה קאמר הש"ס דקי"ל כר"י ביו"ט משום דסתם לן כוותיה בההיא דקורא שנשברה כמ"ש התוס' ז"ל שם ומה שהביא ראייה מדלא קאמ' כמ"ש הנז' מוכרח דדוקא התם דהעמיד המשנה כמ"ד מודה ר"ש ולכך הק' למ"ד חלוק היכי אתייא מתני' כר"ש ע"ש אך סתמה דהש"ס אפשר דס"ל כמ"ד חלוק וכו'

אך אמנם מ"ש ה"ה ז"ל בעושין מלאכתן הראשונה וכו' ק"ל כיון דהרי"ף ורבי' פסקו כסתם מתני' דכל הכלים דאף באין עושין מלאכתן ראשונה הוי כלי אמאי הצריך כאן למלאכתן ראשונ' דוקא הכא דתלוי בכלי כיון דעדיין עושין מלאכתן לא הוי נולד וכן מבואר בירושלמי דקאמר אם יש בו תואר כלי מותר

הלכה י"ד נוטלין וכו' כתב מרן ז"ל הא דלא הביא רבי' ז"ל הך דאם התנה משו' דלר"י לא מהני תנאי עכ"ל הנה מפשט לשונו נראה הא דאמרינן דלר"י לא מהני תנאי היינו דוקא בבריאה אבל ברעועה אית לר"י דמהני בה תנאי ובאמ' כן הוא מוכרח מהסוגיא והוא דאם אמרי' דלב"י מהני תנאי ברעועה