אברהם יגל על הרמב"ם רכה

דעגל הוא בשתי קדרות ואפי' הכי ס"ל כיון דאי בעי למיכל מכל קדרה שפיר דמי ולכך הוצרך לאוקמא בטרפה הוה לכך קאמר דפליגא דאמר אין מזמנין בי"ט שמא ירבה בשבילו דהיינו בקדרה אחרת דאילו בקדרה אחת לא חיישי' כלל וכ"כ הרא"ש ז"ל ולא מהני מה שטועם מכל קדרה כיון דחד טעמא הוא ועוד גבי נכרי לא מהני הך טעימא משא"כ בני חילא אף בכמה תנורים שרי דהוי כמו שכר אפייה כמ"ש התוס' ז"ל

שם עיסת הכלבים וכו' עיין להל"מ ז"ל שכתב למאן דס"ל הואיל מעלינן ליה דרגא ומותר לגמרי וכו' וק' דזה אינו אלא ז"ל דס"ל למאן דס"ל הואיל אין בו כי אם איסור דרבנן אך לרבי' דס"ל דאסור מדאוריית' א"כ גם דנחתי' דרגא במעורב יהיה הדין בו שאין לוקין עליו אבל איסורא דאורייתא מיהא אית ביה והאיך ע"י הואיל מעלינן שני הדרגות ומותר אף מדרבנן כיון דהם אמרו דאין סומכין על הואיל לכתחילה ועיין מ"ש בפ"ו. וכן ראיתי הדבר מבואר בהריטב"א ז"ל הובא בש"מ שכתב וז"ל וא"ת אף דנימא הואיל ליכא למשרי אלא בדיעבד אבל לכתחילה איסורא מיהא איכא וכו' ובשלמא לר"מ דשרי מדאורייתא לאפות לנכרים ניחא וכו' אבל לרי"ה דאסור מדאורייתא היכי שרינן לכתחי' משום הואיל וכו' הרי מבואר אף דאית לן הואיל ומעורב וא"ה אסור דלא בהל"מ ז"ל. גם הא דמשמע מדבריו דלמאן דלית ליה הואיל היכא דמעורב אין בו בי"א איסור דרבנן ושכן דעת מוהרמ"א בס' משחא דרבותא יעו"ש זה אינו דר"י דלית ליה הואיל מק' לר"א מקרא דלא תעשה כל מלאכה אפילו מעורב כמבואר בברייתא בפרק אלו עוברין

אשר ע"כ נ"ל לרבי' ז"ל דגבי אפיית חלה אוכלבים כ"ע מודו דאמרינן הואיל ומותר לכתחי' כיון דבידו לעשות הכל ולבצוע מכל חדא וחדא לכהן או לכלבים אלא ע"י הואיל לא הטריחוהו חכמים כמ"ש התוס' בפ' אלו עוברין משם רשב"א יעו"ש ולא פליגי אלא באופה לחול דליכא חדא דחזייא לדידיה וכן אמרו בהדייא שם בפ' אלו עוברין. והש"ס דמק' הכא הוא משום דס"ל כרמי בר חמא שם דמרמי להו להדדי וליכא חילוק ביניהם וקם ליה ר"ח כר"י דלית ליה הואיל וכל חדא חזייא ליה ולכך איצטריך ליה לשנויי דמפייס בנבילה אבל למאן דס"ל הואיל וכל חדא חזיא כר"א אנה"נ מותר לאפות לכתחי' כאמור

פרק ב' הלכה א' אם היתה עומדת לאכילה וכו' כתב ה"ה ז"ל לאפוקי לחרישה וכו' אבל נולד מן הטרפה מותר מפני שהוא מוכן אגב אמו לכלבים והק' בס' חמד משה סי' תצ"ח הך סוגיא לא אתייא אלא לר"ע דס"ל אפי' נפש בהמה במשמע ולכך מותר לשוחטה לכלבים אך אנן דקל" כרי"ה לא הוי מוכן אגב אמו עכ"ל יעו"ש וליתא דרב יוסף דקאמר הוי מוכן אגב אמו לכלבים איהו גופיה אוקי להך דשמעון התמני עגל טרפה הוי ואוקמוה בגמרא דס"ל כרי"ה ולעיקר הקו' כבר כתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בהך שמעתא גבי פלוגתא דר"ע ורי"ה דראוייה כשהיא חייה להשליכה לכלבים וגם הרשב"א בס' עבודת הקדש כ"כ ע"ש ורבי' דכתב לאכילה הוא כולל גם אכילת כלבים ורש"י ז"ל בביצה ד"ו כתב עגל שנולד מן הטרפה ביו"ט מותר דלא אשכחן מאן דאסר ע"ש ולא זכר הא דתני בירושלמי פ' אין צדין ה' ד' דקאמר התם עגל שנולד מן הטרפה ביו"ט מותר

הלכה ח מצודות וכו' עיין לה"ה ז"ל ועיין להפר"ח ז"ל ומ"ש המ"ק ז"ל דת"ק ס"ל ספק מוכן מותר ומיירי שנפרסו בי"ט ליתא דא"כ הו"ל לרשב"א לומר אם נפרסו מעי"ט ובא ומצאן מקולקלין כיון דת"ק לא איירי בהכי ועוד מנ"ל לאפלוגי דאף ת"ק מודה בהכי גם מ"ש דרש"י דכתב ומצאן מקולקלין לאפוקי ת"ק דאף שלא מצאן מותר לא ראה דרש"י פי' בת"ק דספק אסור ונ"ל כיון דתני אלא א"כ יודע שניצודו מעיו"ט ובמה יודע משום שנתקלקלו מעי"ט כמ"ש בירושלמי ולכך לא הביאו הך דר"א וראיתי בכ"י להר' משה שלום ז"ל שכתב דרבי' מפרש דהא דמסיק הש"ס דרשב"א ס"ל דספק אסור הוא אליבא דלוי דס"ל דר"ג מתיר אף באכילה אבל לרב דס"ל דוקא בטלטול הוא דמתיר רשב"ג אה"נ דרשב"א ס"ל כר"ג ורישא דאסור איירי באכילה וסיפא דמתיר איירי בטלטול וכיון דס"ל כת"ק דמתני' דס"ל דספק אסור לכך לא הביאו הך דרשב"א וליתא דבהא דנתקלקלו דרשב"א ליכא מאן דפליג עליה

הלכה ט' בית שהוא מלא פירות דמוכנין וכו' וקשה הא ודאי מוקצה הוא כמו שהק' התוס' ומה שתי' דאתיא כר"ש לא אתי לדינא כיון דפסקי כר"י ומה שתי' ה"ה משם הרשב"א זל לא יתכן דא"ה גבי סכך סוכה בפלוגתא דר"י ור"ש אוקמוה בגמ' בסוכה רעועה ואפי"ה פליג ר"י ואסר משום דס"ל אף ברעועה לא אסיק אדעתיה דנפיל וכפי' רש"י לשם ונ"ל דמיירי בהתנה לכשתפול יוטל ממנה דכיון שהיא רעועה מהני תנאי אף לר"י וכ"כ ה"ה ז"ל בפ' כ"ה מה' שבת דין י' משם הרמב"ן והרשב"א דמהני תנאי בנר שהודלק לאחר שכבה משום שסופה לכבות אף לר"י במוקצה מחמת איסור יעו"ש ונראה דזה מוכרח מהגמ' גבי סוכה דאוקי' רב מנשייא הך דתני ואם התנה הכל לפי תנאה אסוכה דעלמא וההיא ודאי חידושא לר"י דלר"ש לא איצטריך ושוב ראיתי להרשב"א ז"ל גופיה בס' עבודת הקדש שער ב' סי' ו' וז"ל היתה סוכתו רעועה והתנה עליה מותר שהרי עשויה לכך ע"ש ושמחתי ולעד"ן שכן כונת רבי' ז"ל במה שכתב בית שהוא מלא פירות מוכנין דלכאורה שפת יתר מי לא ידע שסתם פירות הן מוכנין לאכילה אלא ודאי מ"ש מוכנין הוא לאפוקי מוקצה ע"ד אופן שיהיה ולא שייך זה כי אם אופן שכתב הרשב"א ז"ל ודלא כס' הרמב"ן ז"ל ומעתה מ"ש מר"ן ז"ל לקמן דין י"ד צ"ע

שם העומד על המוקצה בעי"ט בשביעית וכו' משנה בפ' המביא דל"ד ופי' רש"י כגון גרוגרות וצמוקין דאחזו ולא אחזו יעו"ש ונ"ל דה"פ דיש בהם דלא אחזו ולכך צריך שירצום הך דאחזו לאכלם למחר דאי לאו הכי חיישינן שמא יקח מהך דלא אחזו ב"ה ואחזו למחר וכיון דאיתחזק איסורא לא סמכינן אברירא ומעתה הא דכ' רש"י ז"ל כדאמרי' באין צדין לאו חד גוונא הוא אלא כעין קאמר דההוא גוונא דאין צדין לא שייכא כלל להכא דכיון דאמר מכאן אני אוכל למחר גלי דעתיה דראויים אליו ושוב ראיתי שהפר"ח סי' תצ"ה ס"ד דחה פי' רש"י כמ"ש ומה שתי' המ"ק ז"ל לא הבנתיו דכיון דאחזו ולא אחזו ראויים אליו ולכך הכינם למחר מאי נ"מ אם מצא מתייבשים לגמרי ולקח מהם מה הפסיד כיון דאף דאחזו יכול לאכול מהם אין כאן מוקצה כלל והיכי שייך לומר הך דמתייבשים לגמרי הוו לא חזו כלל ב"ה והך דאחזו ולא אחיו דהזמינם עדיין עומדין בליחות' כמו שהיו ב"ה אלא ודאי מהך דאחזו ולא אחזו יש מהם