עבודת הכהן צט

חזרה ה"נ י"ל דהך תוספתא ר"ע אמרה וקודם חזרה

אמנם בהא דכ' האחרונים לצדד בזה דאע"ג דניקב הושט אין שחיטתו מטהרתו. עכ"ז בספיקו לא שייך למימר דקם בחזקת א"ז. דלא שייך זה אלא בספק שהה וספק דרס דהוה בשחי' עצמה ממש. אבל ספק ניקב הושט שאינו אלא דבר דלא מהני לי' שחיטה בזה קם אחזק"כ דרוב בהמות ושטן נקוב וכמו שהובא לעיל (פ"א). בזה נלפענ"ד לברר דאין סברא זו מוכרחת כלל. וי"ל דבאמת הוה ספיקו כמו ס' שהה ודרס והוה ס' בשחי' ממש וכמו שיבואר

פרט ג

כתב הרשב"א ביבמות (לא) בחי' אהא דאמרי' שם בגמ' אשה בחזקת היתר לשוק עומדת ומספיקא דזרק גט לערוה ספק קרוב לה אל תוציאנה מהתירה הראשון יעוי"ש. והק' הרשב"א דהא אדרבה בחזקת א"א עומדת וכה"ג גבי בהמה אמרינן בחולין (ט) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו' וכ' ע"ז וז"ל דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה מאליה או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה דבר המכשירה. והלכך כיון שאתה בא לומר שנעשה בה מעשה המכשיר עליך הראי' ודכוותה הכא כיון שזו מתחלה צרה לערוה ואלו מת בעלה ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו וכשאתה בא לומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' כו' עכ"ל. ומד' הרשב"א הללו הוציאו האחרונים לסברתם דס' ניקב הושט אינו דומה לספק שהה ודרס והראשון בזה הוא החוו"ד (סי' ק"י) וז"ל ומזה אני אומר דלא הוה ספק בשחיטה אלא בספק שהה ודרס דבשהה ודרס הוה כאילו לא עשה בה מעשה השחי'. דלא זהו מעשה השחיטה דאמר רחמנא. משו"ה שחי' פסולה כיון דלא הביא ראיה דנעשה בה מעשה המכשיר וכמו"ש רשב"א משא"כ כשעשה בה ודאי מעשה השחיטה רק שיש ספק אם יש נקב בושט דאז לא מהני בה השחיטה. מ"מ כיון דודאי עשה בה מעשה המכשיר עליך הראי' דנעשה בה מעשה האוסרה דלעולם על המעשה החדש הראי' כו' עכ"ל. ואחריו נמשכו עוד כמה אחרונים לתפוס סברא זו כהחוו"ד

ולענ"ד נראה להביא ראיה דלא כהחוו"ד הנ"ל. מהא דכתובות (עה) בסוגיא דמומין דאמרינן שם דהיכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה למימר דהמום נולד בה אחר הקדושין ובשעת קדושין שלימה היתה דמוקמינן לה בחזקת שלימה יעוי"ש. והק' כתוס' שם בד"ה אבל דהא אית לן למימר בזה העמידנה בחזקת פנויה. וכי תימא אדרבה העמידנה בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה בה מום הרי מום לפניך דכה"ג חשבינן תר"ל גבי מקוה שנמדד כו' ותי' דחזקת פנויה לא חשיבה נגד חזקת הגוף עכ"ל. וכ"כ שם בסוגיא עוד כמה מהראשונים. הרי מבואר דאי לאו דחזקת פנויה לא חשיבה נגד חזקת הגוף הוה מוקמינן לה בחזקת פנויה למימר דכבר נולדו בה המומין קודם הקדושין ולא הועילו לה הקדושין. והא התם מעשה הקדושין להוציאם מחזקת פנויה הוה כמו מעשה השחי' להוציאה מחזקת אינה זבוחה דבהמה. ולסברת החוו"ד התם נמי הא מעשה הקדושין נעשו בודאי. רק שהספק הוא אם היו בה כבר המומין קודם הקדושין ולא הועילו לה הקדושין. ובזה הוה לן למימר דכיון דמעשה הקדושין היו בודאי עליך להביא ראי' שהיה בה בשעת קדושין דבר חדש שהם המומין באופן שלא הועילו הקדושין. ולא דמי למקוה שהביאו התוס' שם במקוה שנמדד ונמצא חסר דמספקינן שמא נעשה דבר חדש בשעת טבילה שכבר חסר המקוה אז. ז"א דהתם שפיר הוה ספק במכשיר ממש. דהספק הוא במקוה עצמה אם שלימה היתה או חסירה ודמי כמו בשחיטה ספק שהה ספק דרס. אבל גבי קדושין לענין מומין אין זה אלא דבר דלא מהני הקדושין. והשתא לדברי החוו"ד ודעימיה איך מדמו להו תוס' וראשונים להדדי. דהא לפי דברי הרשב"א ולפי מה שהבין החוו"ד החילוק מבואר ולא דמו כלל. א"ו דאין לחלוק בזה כלל בין דבר שמעכב את ההכשר מלהכשיר או ספק במכשיר עצמו וכאמור

מיהו יש לחלק דדוקא היכא דכבר בא המעשה חדש לפנינו כהא דמומין גבי קדושין דמומין לפנינו אלא דהספק הוא בקדימת הזמן אם עכשיו נולדו המומין או שכבר היו מקודם לכן בשעת הקדושין. בזה שפיר ס"ל לתוס' וראשונים דאין חילוק בין מעכב במכשיר לספק במכשיר עצמו אבל בהא דמיירי בי' הרשב"א שפיר אסברה לן לחלק בזה. דהתם מיירי בספק גירושין או קדושין בזרק ספק קרוב לו ספק קרוב לה דהתם הוה הספק אם היה כאן מעכב במכשיר כלל ושמא לא נתחדש כאן שום מעכב ואין כאן מעכב כלל. התם שפיר כתב הרשב"א דכיון במכשיר לפנינו עליך להביא ראי' אם היה כאן מעכב כלל ואין דומה לספק במכשיר עצמו. ודכוותה בספק ניקב הושט ושמא לא ניקב כלל ג"כ מיבעי לן למימר דכיון דהשחי' לפנינו עליך להביא ראיה אם ניקב ולא הועיל השחיטה. ולא דמי להיכא שנתחדש ודאי והספק הוא למפרע שמא נתחדש בשעה שמעכב

ובזה יש לדחות ד' החוו"ד שם במ"ש ליישב קושיית התבו"ש שהק' על הלבוש (סי' כ"ד) שכתב בנשמטה הגרגרת וא"י אם קו"ש או אחר שחי' דאם נעשה בה משמוש חזק תולין דנעשה אחר שחיטה כמו בריאה גבי משמוש ידא דטבחא ע"כ. וע"ז השיג התבו"ש (סי' כ"ד) דהא הכא הוה ספק בשחי'. ותי' החוו"ד דצדקו דברי הלבוש כיון דודאי עשה בה מעשה המכשיר רק שהיה ספק שמא היתה שמוטה מקודם ואין מועיל השחי' כספק ניקב הושט דמיא דלא הוה ספק בשחי' רק דבר דלא מהני ליה שחי' עכ"ד. ולהמבואר לא הועיל כלום דהך דלבוש דמי ממש למומין דקדושין. דאפילו את"ל גבי ספק ניקב הושט דהיינו דמספקינן שמא לא ניקב כלל אמרי' כיון דנשחט לפנינו נעשה המכשיר כהלכתו ושוב אין לנו להסתפק שמא ניקב מחמת חזקה דא"ז דכבר אזדא לה ואדרבה מכריעינן מכח חזקת כשרות דבהמה דרובן אין ושטן נקוב דלא ניקב כלל. עכ"ז בהך דקדושין גבי מומין הא חזינן דלא אמרי' הכי. אלא דמשום דהרי מום לפניך מספקינן שמא היה מקודם