עבודת הכהן ק

בשעה שמעכב הקדושין משום חזקת פנויה דידה דמיחשיב זה כמו ספק בקדושין עצמן. ה"נ בנשמטה גרגרת דמיא ממש להא ומספקינן שמא כבר נשמט בשעה שלא הועיל השחי'. ואכתי לא נפקא מחזקת איסור והוה כמו ספק בשחי' עצמה

מיהו בעיקר קו' התבו"ש על הלבוש נראה ליישב. דהנה עיקר הא דנקטינן דבספק בשחי' אין תולין ריעותא במידי דאיכא למתלי הוא מד' מהרי"ק (שורש לה) בנשמט אחד הסימנים וא"י אם קו"ש או אחר שחי' דהויא שחי' פסולה ואפי' זרק העוף מידו לא תלינן דמחמת פרכוס וזריקה נשמט ומובא בשו"ע יו"ד ורמ"א (סי' כ"ד). וכ' שם מהרי"ק ראיה לזה מהא דחולין (י) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפי' נתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי כו' אלמא דכל להוציא מידי חזקה אין תולין ולא מהני כ"א ברי לי כו' ע"כ

והנה לכאורה יהיה מזה סתירה ברורה להנחת האחרונים דס"ל דכל שאינו בשחי' עצמה כספק שהה ודרס אלא משום דלא מהני שחי' לאו ספק בשחי' הוא ואין לנו עסק עם חזקת א"ז רק דקיימא מלתא אחזק"כ דבהמה. א"כ קשה גבי הא דטבל ועלה כו' דהא התם הטבילה הוא המכשיר מן הטומאה והיה כהלכתו אלא שיש כאן מונע דכשהיה עליו דבר חוצץ לא מהני ליה טבילה וא"כ הכא אין הספק במכשיר אלא בגוף הטובל ואמאי לא מהני לתלות כמו בכל מקום דאיכא חזקה דמסייע להתלייה וה"נ הא ע"כ מיירי בחפפה קודם טבילה כמו"ש בתוס' שם וחי' רשב"א להדיא דאי בלא חפפה כלל אפי' לא היה עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה. וא"כ אית כאן חזקה שאין עליה דבר חוצץ ואמאי לא תלינן באופן שאין מנגד לה להתלי' שום חזקה אע"כ מוכח דגם ספק שאינו במכשיר עצמו. רק דלא מהני להכשיר ג"כ קם ליה בחזקת טומאה. וכיון דסו"ס לא הועילה הטבילה לטהר הוי זה כספק במכשיר

ועכ"ז נראה דלק"מ דנראה דהא דחציצה לענין טבילה הוא קלקול בטבילה עצמה כמו שהה ודרס בשחי'. דהא בעינן שיבוא כל גופו במים ושיהיה טבילה שלימה, ואם היה עליו דבר חוצץ לא היה טבילה שלימה אלא חסירה דהא במקום החציצה לא באו שם המים. וה"ז דומה ממש כמו בשחי' שלא שחט שיעור שחיטה שלימה דלא נשחטו רובן דודאי אין זה שחי' כלל מצד השחי' עצמה. וה"נ בטבילה. וכמו בשחי' כ"ז שלא שחט רוב הסימנים אין זה שחי' ה"נ בטבילה דכ"ז שלא טבל כל גופו במים לא מקריא טבילה דהויא טבילה חסירה דמה לי שהיתה המקוה חסירה או שהיה הטבילה חסירה שלא טבל אלא חצי גופו. אטו אם טבל חצי גופו נימא דהמכשיר היה כהלכתו ומצד מניעה אחרת לא מהני זה ודאי אינו

אלא דלפי"ז מ"מ קשה דאיך מדמה מהרי"ק הא דנשמטה בסימן וא"י אם קו"ש להא דטבל ועלה כו' דהא איכא למימר דדוקא בטבל ועלה כו' דהוה הספק במכשיר עצמה ונגד חזקת הטומאה ולא נפיק מחזקה כי אם בברי לי. משא"כ בשמוטת הסימן שאינו אלא דבר שאין מועיל השחי' והמכשיר היה כהלכתו שפיר תלינן במידי דאיכא למתלי ועכצ"ל כמו"ש לעיל להוכיח מסוגיא דמומין בקדושין. דדוקא בכה"ג דמיירי הרשב"א בחי' ליבמות (לא) בזרק לה גט או קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו דהספק הוא שמא לא היה גט כלל בזה אמרי' הך סברא דכיון דהמכשיר כהלכתו ולא הוה ספק אלא במידי דלא מהני להכשיר בזה אמרי' דעליך הראי' שנתחדש כאן מונע להמכשיר ושמא לא נתחדש כלל וה"ה בנקוהו"ש אי מספקינן שמא לא ניקב כלל. אבל בריעותא ברורה לפנינו והספק הוא בזמן כמו במומין לא אמרי' דעליך הראי' שלא נתחדשו המומין בשעה שהכשירו הקדושין וה"נ בשמוטת הסימן והספק בזמן קיימא בחזקת א"ז שהשחי' לא הועיל כמו גבי קדושין דקיימא בחזקת פנויה שלא הועילו הקדושין

אמנם כ"ז לשי' מהרי"ק דס"ל דהיכא דאיכא חזקה נגד חזקה וריעותא ברורה לפנינו ואיכא למתלי כמו שמורה חדא חזקה לא תלינן מחמת אידך חזקה ולמד זה מהא דטבל ועלה, אמנם בשו"ע יו"ד (סימן קצ"ט) פסק המחבר שם (סי' י"א) בחפפה קודם הטבילה אם נמצא עליה דבר חוצץ ונתעסקה באותו המין תולין וכדעת הרשב"א שהובא בטור שם יעוי"ש. ושם פסק הלבוש ג"כ כהמחבר. א"כ שפיר י"ל דהלבוש לשיטתיה. אזיל. וס"ל דאע"ג דהוה ספק במכשיר וכמוש"ל דבטבל ועלה ונמצא דבר חוצץ הוה ספק במכשיר ובעינן למימר דלא מפקינן מחזקת טומאה עד שיבורר. עכ"ז מבררת חזקת החפיפה ומסייעת להתלי' לתלות הריעותא שנעשה אח"כ. ועי' בחי' רשב"א ור"ן בפ"ק דחולין בשם רבינו יונה דבאיכא מידי למתלי להתירא ולאיסורא ליכא למתלי בי' דומה ממש כמו שכיח להתירא טפי מלאיסורא יעוי"ש. ועפי"ז לק"מ על הלבוש גבי שמוטת הסימן דאע"ג דס"ל דהוה ספק בשחי' מ"מ אזיל לשיטתיה דמהני תלי' לתלות הריעותא שנעשה אח"כ

וממוצא הדברים אנו למדין בנידו"ד לענין שאילתין שהובא לעיל (פ"א) שנמצא הושט נקוב ספק ניקב אח"ש ספק קו"ש ולא הועיל השחי'. בזה יש לדון גם לשי' האחרונים הנ"ל דבספק בנקוהו"ש שמא לא ניקב כלל דהיינו שהספק הוא מהו עכשיו משעה שנולדה הריעותא כגון בישב קוץ בושט שאנו דנין על שעה שנתחב הקוץ שמא ניקב מעבר לעבר לאו ספק בשחי' הוא משום דאינו אלא דלא מהני ליה שחיטה עכ"ז זהו דוקא בספק שמא לא ניקב כלל. אבל בנקב ודאי לפנינו והספק בזמן מתי ניקב זהו מפורש בתוס' וראשונים גבי מומין דקדושין דבכה"ג אין לחלק כלל מספק במכשיר עצמו והוה ספק בשחי'. וכיון דקיי"ל כמהרי"ק כמו"ש האחרונים ביו"ד (סי' כ"ד) דבכה"ג אין תולין להיתירא וכן קיי"ל כהרמב"ם דאפי' חפפה קודם טבילה אין תולין כמו"ש הש"ך שם ביו"ד (סי' קצ"ט) בשם הב"ח. ה"נ בנידו"ד אין תולין הנקב אע"ג דאיכא מידי למתלי בי': פרט ד

איברא דכד מעינינן בה שפיר נראה דלית לן למימר כי האי חילוקא כלל לחלק בין ספק הזמן