עבודת הכהן צו

א ש גבוי ושוב הוה זה ספק בשחיטה. ובס' בשחיטה אין תולין בחתול וכה"ג כמו"ש בפרמ"ג בשפ"ד (סי' כ"ד סקכ"ח) וקמו עליו מערערים דבחנם אסר. דבתשו' הגרעק"א (סי' קצח) מצדד דנקובת הושט שחיטתו מטהרתו מידי נבילה וכמוש"כ כן להדיא במהרש"א בכורות (כ) בתוס' ד"ה חלב פוטר. והביא ראיה מתוספתא (פ"ב דחולין) שמבואר שם דניקב הושט ואח"כ שחט שניהם שחיטתו מטהרתו. וכן מבואר ברא"ש (פ"ב דחולין סי' ו'). והגרעק"א תמה באמת על השו"ע (סי' ל"ג) שפסק דנקוהו"ש הוה נבילה. וכן תמה בפרמ"ג (סי' ל"ג סק"ה). ועוד דאפי' לדעת השו"ע כבר כתב החוו"ד (סי' ק"י) דאע"ג דנקוהו"ש הוה נבילה מ"מ זהו בודאי ניקב הושט משום דלא מהני לי' שחיטה א"כ לא היה כאן שחי'. אבל בספק ניקב הושט לאו ספק בשחיטה מקרי וקם ארובא דרוב בהמות כשרות הן. ולא הוה ספק בשחי' אלא כגון ספק שהה ספק דרס וכדומה דהספק הוא בהשחי' עצמה אבל בדבר שאינו בשחיטה עצמה רק דמעכב השחי' שלא תועיל זה לאו ספק בשחי' הוא וכ' אלי הרב הנ"ל לחוות דעתי מה שנלענ"ד בזה. והאריך קצת בפרט זה להחזיק בדעתו להחמיר. וזהו מה שהשבתי לו אז בענין זה

הנה בדבר השאלה שבא לפני פר"מ ני' בושט כו' ונטה להחמיר וקמו עליו מערערים כו' והאריך קצת בזה בדברים נכונים. והי' ראוי לפלפל עמו בגוף דבריו במכתבו. אפס מפני יראת האריכות מנעתי עצמי לפלפל עמו על כל פרט ופרט מדבריו. ולא אדבר בזה רק מה שנלפענ"ד בגוף דין זה ובתוך מערכת הדברים ימצא פר"מ ג"כ תשו' על כל דברי פלפולו בזה ובריש מילין אומר כי איך שיהיה אתפלא מאד שלא הזכיר מעלתו במכתבו לא בדברי כבוד תורתו ולא בשם דברי החולקים עליו מפרט אחד בעובדא דא אשר הוא עיקר גדול לדבר מזה. והוא דהא באמת על גוף הנקב אין אנו יודעין אם הי' כי אם מה שהגיד האיש. ויש לדון בזה באמת אודות גוף נאמנותו אם להאמין לו כלל. ומזה לא נמצא כלל במכתב מעכ"ת נ"י. וזהו מה שנלפענ"ד בדין זה

הנה לפי המבואר בפוסקים דניקב הושט הוה נבילה ואין שחיטתו מטהרתו כמו"ש הרמב"ם (פ"ג מה' שחי') וכ"פ בשו"ע יו"ד (סימן ל"ג) וכ"כ רש"י להדיא בחולין (לב) ד"ה ויש. א"כ לפ"ז הוה זה בחזקת א"ז. ופשיטא דעד אחד נאמן לאסור. דהא חזקת איסור מסייע לי'. ובזה אפי' במכחישו עד אחר נאמן לאוסרו כמבואר באחרונים ביו"ד (סי' א') גבי שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן. עיי"ש בט"ז (סקכ"ג) ובש"ך שם בשם רש"ל וב"ח ובן לב. א"כ מהימן העד שהיה נקוב וקם. בחזקת א"ז והוה נבילה. ואף שיש לתלות בחתול ודמי לבא זאב ונטל ב"מ דתלינן בזאב ואפי' שלא במקום שיניו כמבואר בחולין (ט). ושו"ע יו"ד (סי' ל"ו) וכן במשמוש ידא דטבחא בחולין (מט) ושו"ע שם. מ"מ כבר מבואר בד' הש"ך (סי' ל"ג סקט"ז) דבכל כה"ג אין תולין. שכ' שם דהא דמבואר בשו"ע שם במצא גרגרת שנפסקה וא"י אם מחיים ויש לתלות מחמת השחיטה נעשה ששחט בב' וג' מקומות כשר. דזה מיירי דוקא ביש הוכחה ע"ז דאל"כ אין תולין. וכמו"ש האגור הובא שם בש"ך בנמצא טבעת על הסכין שהוא בכלל כל ספק בשחי' פסול. אף די"ל ג"כ דע"י גלגול הגרגרת נעשה וכן החליט בפרמ"ג (סי' כ"ד) דבספק בשחי' אף אם יש לתלות אין תולין ולפי"ז ה"נ אין לתלות בחתול

אך יש להקל ע"פ מ"ש האחרונים וחידשו לומר דספק ניקב הושט לאו ספק בשחיטה הוא. דאע"ג דאי ניקב הושט הוה נבילה מ"מ בספק קם לי' ארובא דרוב בהמות כשרות הן ולא הוה ספק בשחי' אלא ספק בשחי' עצמה כגון ספק שהה ודרס. אבל דבר שאינו בשחי' עצמה רק דמעכב דלא מהני ליה השחיטה כגון ניקב הושט לאו ספק בשחי' מקרי. כ"כ רבים מן האחרונים. וכ"כ בחוו"ד (סימן ק"י) ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סימן כ"ה כ"ו) ושו"ת ברית אברהם (סימן כ"ב) ושו"ת הגרעק"א (סימן קס"ז) ובס' ש"ש (ש"ה פ"ו) ושו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סימן כ"ג) ושו"ת משיבת נפש (סימן מ"ח וסימן ס"ב) ובס' בית מאיר ליו"ד (סימן כ"ד) וקרוב לזה בנוב"י קמא חיו"ד (סימן ז') וכל הגאונים הללו בשי' אחת אזלי דספק ניקב הושט לאו ספק בשחיטה הוא. ולסברא זו הוה ספק ניקב הושט ככל ספק בטרפות דעלמא. וא"כ לפ"ז אין כאן חזקת איסור ואדרבה בחזקת היתר עומדת ואין עד אחד נאמן נגד החזקה כמבואר בש"ס גיטין (ס"ה) ותוס' ורא"ש שם וכ"פ בשו"ע ביו"ד (סימן קכ"ז). ואף לשי' רש"י ור"ת שם דבדבר שהוא בידו לאוסרו נאמן לאוסרו אפי' נגד החזקה. וכן להרא"ש שם דהיכא דהוא בעלים על הדבר דהיינו שמסרו בידו לשומרו וכיוצא בזה נאמן ע"א נגד חזקה לאוסרו. מ"מ הכא בנידו"ד הא לא שייך זה. דלשי' רש"י ותוס' דהוא מטעם מגו שהיה יכול לאוסרו בעצמו אין זה שייך אלא כגון גבי ניסוך היין שהיה יכול לנסך היין או לטמא הטהרות בפועל ומשו"ה מהימן אם מעיד עליו שנאסר. וכה"ג במ"ש המרדכי בפ"ק דחולין דמשו"ה שוחט נאמן לשחוט אע"ג דהוה נגד חזקת איסור דאינו זבוח. משום דבידו לשחוט כהוגן ולכן מהימן ששחט שפיר. משא"כ בטרפות שלא היה בבהמה אין בידו להטריפו בשעה שהוא בידו דהיינו לאחר שחיטה. וכן לשי' הרא"ש אינו בעלים ע"ז. ולכן ודאי דלא מהימן שהיה הושט נקוב. מיהו כבר כתב הש"ך שם (סימן קכ"ז ס"ק ט"ו) בשם כמה מהראשונים והעלה כן לדינא שכן נראה עיקר דע"א נאמן לאסור ואע"ג דאתחזק התירא ואין בידו כלל אם הבעלים אין מכחישין אותו ושותקין משום דאין יודעין בירור הדבר. אמנם לדינא בנידו"ד אע"ג דלפמ"ש לעיל שי' האחרונים דס' ניקב הושט לאו ספק בשחי' הוא ראוי היה לתלות הנקב בחתול כמו בשאר טרפות דעלמא וכדתלינן בזאב וכמ"ש המערערים דמעכ"ת. עכ"ז נלפענ"ד דבנידו"ד קשה לתלות במידי דאיכא למתלי. ולהקל בספד"א וכמו שיבואר

פרט ב

כבר נודע מחלוקת הראשונים בספק השקול בטרפות אי אזלינן לקולא או לחומרא. דשי' רבינו יונה והרשב"א שהובא בר"ן פ"ק דחולין. דכל ספק השקול בטרפות לחומרא ועיי"ש במש"ש ולא תיקשי לך הא דאמרינן בפ' א"ט (מ"ג) אי נקיבה לה ריאה במקום