עבודת הכהן צג

שהבהמה נעשית בו נבלה כגון ברוב הנשאר שאם לא היה שוחט כלל זה המיעוט הראשון והיה מהפך הסימן לצדדיו והיה שוחט זה הרוב הנשאר היה שחיטתו כשירה אם כן עתה ששחט המיעוט הראשון לא מעלה ולא מוריד וכשירה או נאמר כיון דבזה המיעוט נקיבתו במשהו מזיק בו השהייה כמו ברוב הנשאר כו' עכ"ל. ועפ"י דברי רבינו ירוחם הללו נראה לבאר גם דברי הרא"ש עפ"י ביאורו דבלתי ספק יען הר"י היה תלמיד הרא"ש וכל דבריו בנוים עפ"י ד' הרא"ש וכמו"ש ג"כ מג"א (סי' תקנ"ט סק"ח). יש להבין ד' הרא"ש עפ"י מ"ש הר"י בזה. ומדבריו אנו למדין דעיקר הספק הוא דשמא הא דאמר רחמנא דשהייה פוסל אינו פוסל אלא היכא דליכא שיעור שחיטה במה שנשאר אחר השהייה לשחוט. דענין השהייה הוא שמפסיק בשחיטה באופן דמה ששחט עד השהייה אינו מצטרף עם מה ששוחט אחר השהייה שיהיו ביחד שיעור שחיטה בשלימות. ומשו"ה בין סימן לסימן בבהמה כיון דהשהייה מפסקת בהשחיטה וסימן הראשון ששחט עד השהייה אין מצטרף עם סי' השני ששוחט אחר השהייה משו"ה פסול דהא ליכא שיעור שחיטה במה ששוחט אחר השהייה דהא בעינן רוב ב' סימנים בבהמה והכא ליכא אלא סימן א' וממילא הויא נבלה דהא בסי' א' לא מתכשרא משא"כ במיעו"ק דושט דאע"ג דהשהיה מפסקת, ומיעוט זה ששחט עד השהייה אינו מצטרף עם מה ששוחט אח"כ. עכ"ז הא גם במה שנשאר אחר השהייה. ג"כ יש בו שיעור שחיטה שתתכשר הבהמה בו לבד מיעוט הראשון דהא נשאר עוד רוב הסימן. ובזה לא אמר רחמנא דפוסל השהייה והוה כאילו לא שהה כלל. וזמ"ש בדבר שהבהמה נעשית בו נבלה כגון ברוב הנשאר שאם לא היה שוחט כו'. כלומר דהכל תלוי אם מה ששחט עד השהייה אם היה כשר גם אם לא היה שוחטו רק שהיה שוחט השאר. דאחר רוב סי' אם לא היה שוחטו ושחט השאר דהיינו סי' השני היתה הבהמה נעשית בו נבלה משו"ה גם אם שחטו ושהה אח"כ פסול. אבל במיעו"ק דושט דגם אם לא שחטו כלל והי' שוחט רק הרוב הנשאר כשדה ולא מתנבלת בהכי בזה לא. גמירי דתפסול שהייה והוה כאלו לא היה כאן שהייה כלל

ואשכחנא פתרי בזה במה שהקשינו לעיל דהא מה דידעינן לרש"י מסברא דכיון דשהה אזיל ליה מיעו"ק וניקב הושט וטריפה. ידעינן כל זה נ"כ לר"ת מהלכה ואיך אפשר דכשר לגמרי ועכ"פ טריפה מיהת הוי וככל מ"ש בזה לעיל. ולהמבואר א"ש דכיון דמיעו"ק דושט דמשום דגם בלא הך מיעוט יש שיעור הכשר שחי' ואינו מעכב בשחיטה לא קפיד רחמנא בכה"ג אשהייה. ממילא הוה דינו כאילו לא שהה כלל ויכול גם להשלים אח"כ שיהא רוב עם המיעוט וכשר לגמרי

ועפי"ז נבוא לביאור ד' הרא"ש. דמש"ש ואע"ג דמיטרפא בניקב הושט כו'. ירצה לשלול וליישב קו' רש"י דמה מקום לבעיא זו אמיעו"ק דושט דהא פשיטא דנבלה היא כמו"ש רש"י והובא דבריו לעיל (פ"ג) שכ' דלמיעו"ק דושט לא איצטריך דכיון דשהה אזיל לים מעשה קמא והוה ניקב הושט וטריפה. וכתבנו בביאור דבריו דלפי"ז ממילא כל שהטריפות בסימנים אין מועיל לו שחי' וה"נ לר"ת אע"ג דלית לים מסברא ואיצטריך ליה הללמ"מ. מ"מ השתא דאית לן הללמ"מ אמרי' בזה ככל מה דס"ל לרש"י מסברא דעכ"פ טריפה הויא וממילא שוב הויא נבלה. דגם הר"ת והרא"ש באמת ס"ל ככל הנך ראשונים שהובא לעיל (פ"א) דס"ל דנקוהו"ש נבלה. אלא דס"ל כמו"ש לעיל לשי' רש"י דמחיים הוא טריפה והללמ"מ שאין שחי' מועיל בסימן שנטרף. וא"כ מה מקום לבעיא זו דמ"ש משהה בין סי' לסי' דאמרינן דאזיל ליה מעשה קמא והויא פסוקת הסימן דג"כ אינו אלא טרפה מחיים כמו"ש הש"ך בנקוה"כ (סי' ל"ג) בשם הב"ח ואין לו הכשר שחיטה וה"נ במיעו"ק דושט. וע"ז תי' דלמא לא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלה ביה. ורצונו בזה לחלק דלא דמי מיע"ק דושט לבין סי' לסי' וכמו שחילק רבינו ירוחם בזה שכ' גם כהרא"ש וז"ל דשמא אין השהייה פוסלת השחיטה אלא בדבר שנעשית בו הבהמה נבלה וכ' אח"כ לפרש דבריו דבמיעו"ק דושט יש הכשר שחיטה בלא המיעוט ואינו מעכב לשיעור ההכשר משא"כ אחר רוב סי' בבהמה דכשהשהייה גורע ומחסר להנשחט אין לה הכשר עוד להבהמה דבסי' א' לא מתכשרא ומתנבלת וזמ"ש במידי דמנבלה בי' דהיינו אחר רוב הסימן כו'

ואע"ג דלפי"ז גם במחצה הסי' שוב אין כאן הכשר שחיטה במחצה שנשאר עכ"ז כ' הרא"ש בין סי' לסי' כלפי מ"ש ברישא להק' במ"ש ואע"ג דמיטרפא כו' שרצונו בזה דמ"ש מיעו"ק דושט מאחר רוב הסימן וכמו"ש לעיל בביאורו. משו"ה כ' גם בתירוצו אחר רוב הסי' וה"ה למחצה. ואין להק' דלפי"ז שפיר משכחת לה שהייה בעוף בשחט מחצה והתוס' כ' שם (ל') ד"ה החליד להר"ת דאת"ל כשר אין שהייה לעוף מה"ת אלא מדרבנן. ז"א דהא גם בעוף יש הכשר בסי' השני. ואע"ג דכ' תוס' בחולין (ט) ד"ה כולהו לענין שמוטת הסי' דלא מהני ליה שחי' לבה"ג דאפי' בעוף בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה יעוי"ש. גם זה לק"מ דהכא אנו דנין על קודם השחיטה כמו"ש רבינו ירוחם לענין מיעו"ק דושט שכ' שם אילו לא היה שוחטו להמיעוט והיה מהפך הסי' לצדדיו כו'. וה"נ כשבא לשחוט יש הכשר שחיטה בסי' השני גם בלא סי' הראשון, ומעתה ראינו לברר שי' הרשב"א בזה ויבואר בפרט שיבוא בעז"ה: פרט ו

כתב הרשב"א בחי' לחולין (כ) אהא דאמר זעירי נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה נבלה ואמר רבא אי קשי' לי הא קשיא לי וכי מתה עומד ומולק ועיי"ש היטיב בפירש"י וכתב ע"ז הרשב"א וז"ל נ"ל דה"ק נבלה ומטמאה במשא כו' והיינו דאמר רבא וכי מתה עומד ומולק ואי זעירי נבלה מעשה נבלה, קאמר אבל אינה מטמאה עד שתמות מאי קושיא דהא כל שחיטה נמי הכי הוא דנקוהו"ש נבלה כו' וא"כ תיקשי וכי מתה עומד ושוחט כו' ולשון שפירש"י צ"ע עכ"ל. ובחי' ר"פ א"ט (מב) כתב עוד בזה וז"ל וקשיא לי שחי' דמכשר רחמנא היכי משכחת לה וכי מתה עומד ושוחט וכדאקשי רבא בפ"ק לדברי זעירי וכי מתה כו' וכיון דאסיקנא דברוב