עבודת הכהן צא

נבלה ממילא וסיים עלה שכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן יעוי"ש. וכעין זה כ' הש"ך ביו"ד (סימן לג) בנקוה"כ לדעת הרמב"ם דנקוה"ג טרפה מחיים אלא שאין מועיל לו שחי'. ופי' תוס' חולין (כ) ד"ה אלימא שהק' כמה קו' על רש"י דס"ל דנעקר הסימן ממקומו טרפה. ובס' מגיני שלמה שם בחי' יישב כל קו' התוס' בהנחה זו. דרש"י ס"ל דגמירי מהלל"מ דאין שחי' מועיל בסי' שנטרף

וארווח לן בהא שי' רש"י שכ' דעיקור תנינא בפ' השוחט שחט את הושט ופסק את הגרגרת והק' תוס' דזה אינו שייך לה' שחי' דזה פסול מפני שלא שחטו והוכרחו לפרש לרש"י בשוחט בסכין פגומה. שוב הוק' להו דלבה"ג למה אינו מונה עיקור דרש"י בשוחט בסכין פגום ותי' דאין כאן שחי' שאינו אלא חונק יעו"ש. והשתא לפ"ז הדק"ל לרש"י דאיך פי' עיקור בשוחט בסכין פגום דהא אין כאן שחיטה אלא חונק. אך להמבואר א"ש. דודאי גם לרש"י שמוטה בכלל עיקור כדמוכח בחולין (י) בסוגיא דשמוטה וכן לקמן (כ) גבי עיקור סימנים וכן בסוגיא דסימנים שנדלדלו לקמן (מד) עיי"ש בכל המקומות בפירש"י שם יראה הרואה דגם לרש"י שמוטה בכלל עיקור. והא דפי' הכא עיקור מהא דתנן שחט את הושט ופסק את הגרגרת זה א"ש כפשוטו. לפי מ"ש לעיל (פ"א) והוכחתי דהש"ס הבין בד' ר' ישבב שם דפסוקת הגרגרת ונקוהו"ש לא מהני להו שחי' וטעמא משום דאתרע מקום שחי' דידהו כמ"ש רש"י שם גבי אוקימתא דרבא שם. ופירושו דכשהטרפו' בסימני' לא מהני להו שחי' וכיון דלרש"י שמוטה טרפה כמ"ש רש"י להדיא שם (י) בברייתא דנמצא הגרגרת שמוטה. משו"ה שפיר פי' דעיקור מבואר פסול דידי' במתני' דר' ישבב דשם מבואר דכשהטריפות בסימן לא מהני לי' שחי'. ושם עיקור כולל הכל דבין נעקר ממקום חיבורו ובין נפסק באמצע ובין ניקב הושט נאמרה בזה הללמ"מ דלא מהני להו שחי' כיון שהטרפות בסימנים. וזהו עצמו דין עיקור דחשיב בה' הלכות שחי'

אמנם מעתה צ"ב דמ"ט לא ניחא להו להתוס' לפרש הכי ולכאורה יש להוכיח מזה דפליגי על עיקר דין זה וס"ל דאף כשהטרפות בסימנים הוי ככל טרפות ומהני לה שחי' ולית לן הללמ"מ בזה. וסוגיא דר' ישבב גבי פסק הגרגרת דמסקינן דהוה נבלה לא מיירי לדידהו אלא בפסוה"ג ומשום דכמנחא בדיקולא. ונלפענ"ד ליישב דס"ל דנהי דזה אמת דכל שהטרפות בסימן גמירי מהללמ"מ שאין שחיטה מועיל. עכ"ז שמואל דאמר צריך לידע כו' ואם אינו יודע אסור לאכול משחי'. פ"כ לא מיירי מהלכה זו. דמדאמר אסור לאכול כו' לא מיירי אלא לגדור שלא יאכיל לנו איסור בשגגה. ובדליכא מכשול אכילת איסור רק מכשול בענין טומאה וטהרה מזה לא מיירי שמואל. וא"כ כיון דע"כ מיירי בשיודע דיני הטרפות דאל"כ פשיטא שיאכיל לנו איסור ולימא שמואל צריך שידע דיני הטרפות. וא"כ הא ע"כ לא מיירי הכא מטרפות בסימנים דלא מהני להו שחי' לטהרם מידי נבילה. דכיון שיודע שהיא טרפה ודאי לא יאכיל לנו אף אם ישחטנה. וזמש"ש בתוס' דפשיטא דלא מהני שחי' שכבר נטרף. והיינו דהא שפיר יודע דלא מהני השחי' לטרפה לענין אכילה. ואי משום דיש לחוש לענין טומאה מזה הא לא מיירי שמואל. וע"כ דמיירי הכא ממידי דלאו טרפה רק ע"י השחי' נאסרת באכילה וזה לא מיירי אלא או בשוחט בסכין פגום לרש"י או שוחט בסי' שנשמט לבה"ג דלאו טרפה. מיהו יתכן לומר לרש"י ז"ל דס"ל דשמואל מיירי גם ממכשול טומאת נבילה ומזהירו שידע שאין שחי' מועיל בסי' שנטרף לטהרה מידי נבלה מהללמ"מ וכמ"ש גם הפר"ח לדעת בה"ג וכמו שהובא לעיל

ועם המבואר א"ש הא דתני בחולין (י) במצא גרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחי' כו' ואמרו כל ספק בשחי' פסול ועמד בזה הגאון תו"ח בחי' שם דלשי' בה"ג לפי' התוס' שאין מועיל בו שחי' א"ש הא דקרי לה ספק בשחי'. אבל לרש"י לפי מה שפי' התוס' דשמוטה הוה טרפה ומועיל בו שחיטה אמאי קרי לי' ספק בשחי'. ונדחק שם התו"ח בזה. ולהמבואר א"ש ומעיקרא לק"מ. דכשהטרפות בסימן לכו"ע שחי' פסולה היא מהללמ"מ אלא דלא מסתבר להו לתוס' דשמואל מיירי בהכי וכמו"ש

ומיושב בזה ג"כ מ"ש רש"י בכ"מ גבי נקוהו"ש לשון טרפה שעמדו בזה באמת איזה אחרונים ורצו לדייק מלישנא דטרפה דהפי' הוא דשחי' מטהרתו וז"א דהא בגמ' שם (כט) גבי שחט גוי סי' א' ג"כ איתא לשון טרפות. והא פסוה"ג ודאי דלכו"ע אין שחי' מטהרתו כמבואר להדיא שם (לב). אף גם רש"י כתב להדיא שם בסוגיא דר' ישבב דגם נקוהו"ש נבלה. אבל האמת בזה דמחיים אינו אלא חלישות דטרפה דאפי' פסוה"ג כתב ג"כ הש"ך ביו"ד (סי' ל"ג) בשם הב"ח דמחיים אינו אלא טרפה רק שאין שחי' מועלת בו והסכים לזה הש"ך שם יעוי"ש. וה"נ בנקוהו"ש גמירי מהלל"מ דאין שחי' מועיל בסי' שנטרף. ואשכחנא פתרי ג"כ בזה שכ' רש"י בבעיא דשהה במיעו"ס דלמיעו"ק דושט לא איצטריך דכיון דשהה אזיל לי' מעשה קמא והוה נקוהו"ש וטרפה שעמדנו בזה לעיל דאכתי איצטריך לענין לטהרה מידי נבלה. ולהמבואר א"ש דהא ממילא כיון דהיא טרפה הללמ"מ דאין שחיטה מועיל כשהטריפות בסימנים

ואחרי כל המבואר מעתה נבוא לביאור ד' הרא"ש גבי בעי' דשהה במיעו"ס שעמדנו בזה לעיל (פ"ב) בהקדם לחקור בעיקר הספק בזה דמסקינן לשי' ר"ת אי גמירי שהייה במיעו"ק דושט ומזה יהיה לבאר

פרט ד

איכא לעיונא בהך בעיא דשהה במיעו"ס לשי' ר"ת דמפרש לה אמיעו"ק דושט ומפרש לה הרא"ש לפי הבנת האחרונים לחלק בין אחר רוב הסי' דמנבלה בי' ובין אחר מיעו"ק דושט דמיטרפא בי' דסו"ס מה הפרש יש לענין הלל"מ דשהייה פוסל בין אחר רוב הסי' או מיעוט הושט. וראוי לנו לעמוד על עומק הסברא בזה. בשלמא לשי' רש"י דמפרש בעיא זו אמיעוט בתרא משום דלמיעו"ק דושט לא איצטריך דממ"נ כיון דשהה אזיל לי' מעשה קמא והוה ניקב הושט וטרפה וכמו שהובא לעיל לא תיקשי לן דא"כ אמאי איצטריך עיקר דין השהייה מהללמ"מ גם לבין סימן לסימן. ואמאי לא נימא ג"כ דבלא הללמ"מ כיון דשהה אזיל לי' מעשה קמא והוה פסוה"ג או פסוקת הושט