עבודת הכהן ט

פתיחה פתח דבר יאיר אור לנתיבה מכתב ידידות, נכבדות מדובר בו מאת הרב הגאון המפורסם לתהלה סוע"ה, אוצר התורה והיראה המדע והתבונה חכם הרזים ופאר הזמן כקש"ת מו"ר אבא יוסף הכהן טריווש מווילנא אחי הגאון המחבר

לכבוד צורי וקוני אמרתי הנני, אשקטה במכוני להתתעורר ממעוני, בכל כחי ואוני) אל עבודת הכהן, בפאר לכהן, עם אחי חביבי ידידי יחידי איש סודי בחיי בעודי, הרב הגאון סוע"ה עמקן בהלכה חכם ושלם וסופר ויר"ה אוצה"ט כ"מ הלל דוד הכהן טריוויש הי"ו, אבד"ק ווילקי בחבל קאוונא, בעהמ"ח ספר היקר ונגש הכהן

אחי נועם את קולך שמעתי מתהלך בגן עצי עדן מכתבך הנעים לי על דברת ספרך השני בשם "עבודת הכהן" הנדפס עתה בווארשא, תעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים, עלץ לבי בראותי כי רמה קרנך לעלות בגרם המעלות אשר עד כה עזרך ה', בזכות אלוקי אבינו עוזר לנו. הוא אבינו הרב החריף הצדיק המפורסם בתורתו וצדקתו כקש"ת מוה' עוזר כ"צ זצללה"ה. ואתו עמו במחצתו בג"ע העליון עזרתו מקדש. היא אמנו הצדקנית חייענא זללה"ה. אשר הקריבו את חייהם בעדנו. לגדלנו לנהלנו על מי מנוחות מבוע התורה ומה גם כי אותך אחי הצעיר מיני לימים. עתה, האח. תגלנה עצמותי בראותי כי גדלו והצליחו ועשו פרי קדש הלולים גם עמך עד כי זכית להוציא אור הדפוס תעלומות חכמת התורה בספר שני

אי לזאת, אמרתי כבד אכבדך אחי. ואת ספרך זה השני, ואהיה כהנא מסייע כהנא בעבודת הכהן לחבר את האוהל והי' אחד בראש דברך אמת. ומפתח שפתיך מישרים. ויהי כזר זהב סביב למסגרתך אשר סגרת. כזהב סגור. בספרך. והוא

א) נעים זמירות ישראל אמר ברוח קדשו "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" ומה שמיחס הנר להרגל והאור להנתיבה. עמדו בו חז"ל ואמרו, בילקוט שם במקומו. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע, כשאני נכנס לדברי תורה מעט אני נכנס בתוכה. ואח"כ שערים הרבה נפתחין לי כו' עיי"ש. והחכם האלוקי בעהע"ק ז"ל הוסיף ובאר כי אור הנר הדולק. קטן בכמותו בו יאיר רק מעט. לרגלי ההולך. ערך ד' אמות, ולא יותר. הרחק הלאה. אבל האור כשמו. אור. אור יומם. אור החמה אם אור הלבנה גם בלילה יזריח ויאיר גם למרחוק. על כל הנתיבה. כן דברי תורה, בתחלה בפתיחה. מעט מעט יאירו לנו. אולם אחרי פתיחתו. יאירו לו אור גדול לכל נתיבתו. גם למרחוק

ב) ויש לכוון בזה גם רמז הסלם שראה יעק"א ע"ה בחזיונו. כי תחלת חנוך ילד קטן מישראל נכון מעט מעט כפי שכלו. וכח השגתו. לא במהירות להגביהו בשמי רום ההלכות העמוקות. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בכמה מקומות וכן נודע לנו מדברי רבינו הקדוש והטהור הגר"א מווילנא זצוקלה"ה. שצוה תמיד להרגיל את הקטן שיהיה בקי בע"פ כל חמשה חומשי תורה, ככתבם וכלשונם. בנקודתם וטעמה. הדק היטב על בוריים. אח"כ נביאים וכתובים על בוריים. ועם כל התרגום. אח"כ במשנה. אח"כ בגמרא. ואז ישכיל ויצליח. וכל זה מבואר במשנה פ"ה דאבות. בן חמש כו' בן עשר כו' בן שלש עשרה לגמרא עיי"ש. וכבר אמרו חז"ל (שלהי פ"ק דעבודככ"ב) ידעי רבנן הא מלתא ועביר עלה כו' עיי"ש. ויש להאריך ולבאר בזה עוד. אבל אין כאן מקומו. כי לא באתי כאן רק לעורר על הפתיחה. ועל הקריאה לכל ספר מספרי קדש ישראל. כי מן פתח הבית וההיכל נקל לבוא פנימה אל כל חדריו, תאיו, לשכותיו, וכל גנזיו, וגנזכיו

ג) עתה בצדק הנני מתעורר לפתוח פתח לרוחה אל היכל עבודת הכהן אשר אל אחי הגאון המחבר הי"ו. אשר ימים ושנים רבות לן בעומקה של הלכה והעמיק הרחיב בענין נמרץ. ודלל במים אדירים והעלה מרגניתא טבא דלית לה טימא. אשר כל מחיר כסף לא יבוא נגדו. רק העשירים מכבדי התורה ופליטת סופריה בצוק עתים הללו המה יכירו יוקירו כערכך הכהן. וכמ"ש חז"ל פ' שמיני דעירובין גבי בוניוס בן בוניוס כו' פנו מקום כו' רבי מכבד עשירים כו' עיי"ש. והכוונה הפשוטה בזה מובן לכל. כי עשירי עם המחזיקים בלמוד תורה וביד פליטת סופריה. משרי הוראה בישראל. מחברים. ספרי קודש מש"ס, ופוסקים, ומדרשים, והם הם תמכא דאורייתא הנזכר בזוה"ק פ' וישלח אצל גיד הנשה של יעקב אבינו ע"ה יעויי"ש. ובאמת יש לומר כי לא על עשירי עם, אשר להם מלוא ביתם כסף וזהב אמר בעל התלמוד בעירובין ר"ל "רבי מכבד עשירים". כי בוודאי דברים אלו יחדו יהיו תמים עם המשנה במס' אבות, "איזהו עשיר השמח בחלקו". כן אפשר לומר כי כוונת המאמר "רבי מכבד עשירים" לא על עשירים שיש להם כסף וזהב רב. הון ועושר בביתם. ואומרים וצדקה תהיה לנו, לנו לבד, לנו ולבנינו ולבנותינו. לא לזולתנו לא לא. לא על עשירים כאלה אמר "רבי מכבד עשירים כי אם גם על נמוכים מעטי כמות הערכך כסף שקלים. ועם כל זה הם מגישי מנחה בצדקה. הם העשירים הראויים לכבוד ויקר תפארת גדולה. ועליהם אמר רבי מכבד עשירים. כי ע"פ רוב עיננו רואות כן בזמנינו, בדורנו, במקומנו, כי הם וכיוצא בהם מקיימים מאמר התלמוד הנודע הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". ומכש"כ ק"ו ב"ב של ק"ו על עשירי עם המחזיקים ותומכים בידי לומדי תורה, ופליטת סופריה, ומחברים. אשר עליהם אמר שלמה המע"ה, ששאלו מאתו "עד היכן כחה של צדקה. ואמר להם, צאו וראו מה אמר אבא, פזר נתן לאביונים כו' (פ"ק דב"ב). והכוונה הפשוטה באמרו כי הגם אם עושה צדקתו על מנת כי קרנו תרום בכבוד. שיתפרסם שמו. ויכבדוהו ויפארוהו. עם כל זה, צדקתו עומדת לעד. כי אין לנו לחקור על כוונתו אם רצויי' או בלתי רצויי' כי אם על מעשיו הרצויים לפני הקב"ה. כי מחייה נפשות הוא. ומה גם אם עושה עם עמלי תורה והמחברים כנ"ל. וכמ"ש במדרש קהלת שלח לחמך על פני המים כו' עשה עם עמלי תורה כו'. וכן אמרו חז"ל עוד (פ"ק דב"ב) במה תרום קרן ישראל. אמר לו בכי תשא כו'. וכמ"ש שם עוד. בזמן שביהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו כו' ועכשיו אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי ככבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ כו' ונוגשיך צדקה כו' יעויי"ש. לזאת