עבודת הכהן י

נשאל בענות צדק ובקול דממה דקה. אשר שם ה' לאמר. למה יגרע גורל מחברים כנ"ל. מגורל שיחה בטלה של מכתבי עמל ותלאה הנולדים בבתי הדפוס ששים בכרס אחד יום יום יום בימינו. לעינינו. הם זכו בגורל לקחתם בכל מחיר כאשר יושת עליהם. ועל כל ספר חדש המדבר בדברי תורה. יקראו אחריו מלא. זרה הלאה. שמו שמים. יציבא בארעא כו'. ולמצער. תהי כהנית כפונדקית. וההי להפך. מה נאמר מה נדבר?! אהה, ה'. אולם אינהו בדידהו. ואנן בדידן. קוח ואתעודד. כ לא אלמן ישראל, וזה לעמת זה עשה אלקים. ורבים ונכבדים גם עמנו. ומים רבים לא יוכלו לכבות את גחלי אש שלהבת, יה, התורה וחכמיה ודורשיה וסופריה בכל דור ודור. ולכל בני ישראל אור תורה בכל מקומות מושבותיהם די בכל אתר ואתר

ד) ואחרי הדברים והאמת האלה לא יכול יוסף להתאפק כאבן דומם. לבלתי להקשיב רב קשב מקול הבת קול הדופק וצולל באזני היוצאה בכל יום מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' (פ' שני חכמים במס' אבות.) אשר רביה הם בשנותם את טעם לשד שמן מלות מעלבונה של תורה' מצאו לבבם להשפיל כבוד התורה באמרם בלבבם כי זהב וכתם אופיר לא יעלה עליו כל שיג שיח בוז וקיקלון. ופניו לא יחוורו. והתורה הזאת כי ילבינו פניה המלעיגים המלגלגים. אם כן יודעת בנפשה כי נכונה היא לשפטי העלבון מהמגרעות אשר בה. חלילה חלילה. וכל משכיל אמתי הדורש את אלקים באמת. ובאמונתו הטהורה יחיה יבין את זאת לאשורו. כי המלעיבים האלה המירו כבוד השטה האמיתית בדברי חז"ל האלו: וימירו ומרו כבני מרי ויתלו בוקי סרוקי בהתנא האלוקי בעל המאמר הזה. כי אדרבה ונהפוך הוא כי כוונתו, אוי להם כו' מעלבונה כו', מה שהתורה מלעיבה, אותם, ושופכת קיתון של מי עלבון על פניהם. והמה המלעיבים מעולבים מהתורה וחכמיה. הם מלגלגים ודורסים על התורה. וסופם כי התורה תדרוס עליהם, וכלשון רבינו המהרש"ל בס' חכ"ש (ברכות ז') בתוס' ד"ה ונפשי כעפר לכל תהיה כו' עיי"ש. כן התורה הקדושה עלתה על כלנה כי טהורה ותמימה היא מכל צד באין כל מגרעת כלל. ולא יעלה עליה גם אבק סופרים המספרים המצפצפים והמהגים אחרי הדלת והמזוזה בפטפוטי פטומי מלי דכדי בגנותה. כי אם רק ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח). וכן הבת קול קורא אוי להם כי גמלו לנפשם רעה ועלבון גדול מהתורה

ה) והנה אמרו חז"ל שלהי מגילה מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך כו' עיי"ש. ולכאורה מי שומע הבת קול שיהיה בידו להשתמש בו. כי בודאי לא על שנים קדמוניות בלבד כיוון האלוקי בעל המאמר הזה, כי דברי חכמי התורה כדרבונות וכמסמרות נטועים קיימים לעד לעולם. ובדורות הללו מי יוכל להשתמש בב"ק. ועל מה ירמזון מילי מעלייתא אלו

אולם על דרך ההשאלה הידוע במלות ההגיון להרמב"ם והאבן תבון במוה"נ וברוח חן. יש לבאר שם בת קול שבמגלה ושבפ' ש"ח הנ"ל כי יחדו תמים הם. ושם שאול הוא מן בת קול האמתי שהיו משתמשים בו בזמן הקודם וכמ"ש בגמרא בכדו"כ עדיין היו משתמשים בב"ק והנה בסנהדרין פ"ק י"א א' תוס' ד"ה בב"ק כו שכתבו באור ב"ק שהוא קול היוצא מן הקול כו' עיי"ש. וע' תוס' י"ט שלהי יבמות במתניתין דמשיאין ע"פ בת קול שהאריך בזה עיי"ש. ועתה נחקרה לדעת בענין קולות וברקים בהמעמד הנבחר במתן תורתנו הקדושה ונקח לדמיון מכל הנעשה והנשמע בעולם המעשה הלזה. באם ישמע איש מבין קול מנגינות שרים ושרות בפה ובכלי מזמרות ותתענג בדשן קורת רוח נפשו בהפעליותו מאז. גם אחרי כן, לזמן רב, עוד צולל באזניו הקול הנעים והנפלא ההוא. וכאלו שומע עתה הקול ממש. וע' מוה"נ חלק שני, ובעיקרים, ובשער נגון העולם בהעקדה ריש בראשית. ועל כן, כל מי שעמדו אבותיו בהר סיני ששמעו קול אלקים חיים מדבר בקולות וברקים שהיה בקול אדיר וחזק בקול שופר. נעים נפלא מאד. הלא גם אחר זמן רב יפעם בקרבו כקול פעמון זהב ומקישו מרגלית (לשון מדרש בכמה מקומות.) בכל יום ויום מדי זכרו, וכן הוריש לבניו אחריו עד דור אחרון, וזה הוא. בכל יום ויום ב"ק יוצא מאז עמדנו על הר סיני, קול דודי דופק וצולל באזנינו, להכניס רגש קודש נפלא בלבנו אל אהבת התורה לשקוד על דלתותיה יום יום, ובקיום המצות וזהו מנין שמשתמשין בב"ק כו' מאחריך כו'. וכמ"ש בישעיה מ"ג עוד כזה מי בכם יאזין זאת, יקשיב וישמע לאחור. היינו מי בכם יאזין זאת התורה יקשיב וישמע לאחור, דבר מאחריך. מאז שמענו הקול הגדול ההוא. כן עד היום וכל ימי עולם. ובזה ממילא מבוארים ד' חז"ל עוד על פסוק זה "מאחריך". (שבת קנג). איזהו בן עוה"ב כו' דבר מאחריך כו' עיי"ש. והן הן כדברים הנ"ל, כי כל מי שמשתמש בב"ק זה, בידוע שעמדו אבותיו על הר סיני, ובודאי הוא בן עוה"ב. והדברים עתיקים. וע' תוס' מגלה שם ד"ה מנין כו'. אולם ד"ת כפטיש כו' וכידוע לכל למודי ה' בזה. אולם, המזלזלים כבוד התורה ומלעיבים במלאכי אלקים הת"ח פליטת סופריה הוגיה דורשיה, מחבריה מסלסליה. ואין משתמשים בב"ק הזה בידוע כי לא עמדו אבותיהם על הר סיני (כלשון הש"ס בכמה דוכתי

ו) והנה פרפרת נאה אחת אכתוב לך, מלתא חדתא מה שנתחדש לי בשבוע העבר, ס' בהר, בדרוש ביום ש"ק אז, שהיה דבר בעתו, מענינא דיומא בענין, שמיטה בשביעית, וכמ"ש (סנהדרין קא) כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם כו' עיי"ש. והוא בפסוק והיתה שבת הארץ לכם לאכלה כו'. ודרשו חז"ל ריש פ' השוכר במס' עבודכ"ב, לאכלה ולא לסחורה כו' וכן החליטו התוס' בקידושין נ"ב ד"ה המקדש בפי"ש כו' כי לפיכך מקודשת מפני כי אין בו כי אם איסור לאו הבא מכלל עשה, והוא רק איסור עשה עיי"ש. לפי זה יש להבין ולשאול בהא דקאמר ר' יוסי בר' חנינא כמה קשה אבקה של שביעית כו', ולבסוף מוכר כו' עיי"ש ובתוס' ד"ה כמה קשה כו' שכתבו דעיקר האיסור הוא רק חרישה וזריעה כו', עיי"ש, עירוכין ל' ע"ב. והשואל ישאל מה חרי האף הגדול הזה במה דהוו רק איסור לאו הבא מכלל עשה, דהוו עשה. וע' מנחות מ"ד א' רש"י ד"ה ציצית מצוה קלה עשה בעלמא עיי"ש. הגם כי ד' רש"י אלו אין מובנים כלל לכאורה, דאטו מ"ע מה"ת קלה היא? חלילה והא אמרי' בכתובות פ"ו, סוכה שאינו עושה מכין אותו עד שת"נ כו' עיי"ש. אמנם בזה כבר כתבתי בעז"ה במקום