עבודת הכהן פט

דר"י דמתני' דא"ט כר"ע וקודם חזרה. א"כ מסקינן כהבנת המק' בד' ר' ישבב מש"ה פסקו הראשונים דגם נקוהו"ש נבלה ותרווייהו טעמא משום דאתרע מקום שחי' כמש"ש רש"י והיינו שהפסול בסימנים וא"ש: פרט ב

כתב הרא"ש בפ"ב דחולין (סי' ו') אהא דהביאו התוס' בחולין (ל) ד"ה החליד בשם ר"ת בהא דאיבעיא לן בשהה במיעוט סימנים מהו דקאי אמיעו"ק דושט אי גמירי לן בי' שהי'. כ' הרא"ש טעם הספק וז"ל ומיבעיא ליה אע"ג דמטרפא בניקב הושט דלמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמנבלא בי' כגון אחר שחי' רוב הסימן כו' ע"כ. והוכיחו איזה אחרונים מד' הרא"ש הללו דתוס' בשם ר"ת והרא"ש ס"ל דניקב הושט אינו אלא טריפה. כ"כ בס' תפארת שמואל בהגהותיו לטור יו"ד (סי' ל"ג) והגאון רעק"א בחי' ליו"ד (סי' ל"ג) ושו"ת משכנות יעקב חיו"ד (סי' נ"ו) ועוד איזה אחרונים וראיתי עוד שהביאו ראיה דר"ת לשיטתיה בתוס' בכורות (כ) ד"ה חלב. שכ' שם בשם ר"ת דאע"ג דלא קיי"ל כר"מ בחולין (יא) דאמרי' ר"מ היכי אכיל בשרא ולא אמרי' אנן היך אכלינן מ"מ היכא דאיכא חזקה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והא דאמרינן בפ"ק דחולין רו"מ אשמ"ה ולא אמרינן סמוך מיעוט אין מומחין לחזקת איסור דבהמה משום דרוב מומחין שכיח טובא כו' עכ"ד. והק' מהרש"א דא"כ אמאי לא אמרינן אנן היכי אכלינן בשרא דסמנ"ח א"ז ושמא היא ממיעוט נקובת הושט ותי' דנקוהו"ש שחי' מטהרתו מידי נבלה ע"כ. ומזה כתבו דא"ש שי' ר"ת בזה לפי מה שפי' הרא"ש שיטתו שהובא בחולין (ל) תוד"ה החליד. והביאו ג"כ שכ"ה מפורש בתוספתא (פ"ב דחולין) דנקוהו"ש שחיטתו מטהרתו מידי נבילה. ועי' פרמ"ג יו"ד (סי' ל"ג) שכ' ונוראות נפלאתי על מהרש"א בבכורות הלא מבואר מכל הפוסקים ור"מ ז"ל דעכ"פ לאחר שחי' הוה נקוהו"ש ודאי נבילה כו' ע"כ

והנה מה שהביאו התוספתא ודאי דאין להתפלא על הראשונים ז"ל דס"ל דנקוהו"ש א"ש מטהרתו נגד הך תוספתא. דכיון דכבר הוכחנו לעיל (פ"א) דיצא להם זה מבואר מתוך סוגיא דש"ס דילן בפ' השוחט (לב), משו"ה דחו להך תוספתא מפני סוגיא דש"ס. ולא עדיפא הך תוספתא ממתני' דא"ט דמוקמינן בגמ' שם כר"ע וקודם חזרה. ונימא דתוספתא זו כר"ע וקו"ח. ועי' סנהדרין (פו) דסתם תוספתא אליבא דר"ע. ועי' ברא"ש שם בפ' השוחט (סימן ו') שכ' דבלא"ה ליכא למסמך אתוספתא זו יעוי"ש. ובכן איני יודע מה שהכריחו מתוספתא זו נגד מ"ש הראשונים ז"ל דנקוהו"ש נבילה וא"ש מטהרתו

גם מה שהוכיחו מד' ר"ת בבכורות שם ג"כ לפענ"ד אינו מוכרח כ"כ. ואי מפני קו' מהרש"א זה יש ליישב ע"פ מ"ש האחרונים והובא לעיל (פ"א) דדוקא ספק שהה ודרס דהספק הוא במכשיר השחי' עצמו דמספקינן שמא אין כאן שחי' כלל בזה שייך לומר דקם בחזקת א"ז משא"כ בס' ניקב הושט דהשחי' הי' לפנינו כראוי אלא דמספקינן שמא ניקב הושט ולא הועיל השחי' בזהו אע"ג דבודאי ניקב הושט אין שחי' מטהרתו מ"מ ספיק אינו בחזקת א"ז. ולפ"ז לק"מ קו' מהרש"א דלא דמי למיעוט דאין מומחין דס' זה הוא ספק בשחי' עצמה שמא שהה ודרס. משא"כ ספק ניקב הושט דהשחי' כראוי אלא דמספקינן שמא לא הועיל השחי' בזה לא אמרי' סמל"ח

מיהו מד' הרא"ש בפ"ב דחולין (סי' ו') במה שפי' שי' ר"ת בבעיא דשהה במיעו"ס לכאורה שפיר הוכיחו וקשה באמת לעשות הרא"ש ור"ת במחלוקת עם כל הראשונים הנ"ל. והדבר תימא על התוס' שם בפ' השוחט (לב) דשתקו לרש"י שם שפי' להדיא דנקוהו"ש נבילה ולא הערו ע"ז כלום כדרכם בכל מקום. ולכה"פ הי' להם להביא דעת ר"ת שחולק וס"ל דאינו אלא טריפה ומדשתקו בזה משמע דמודו בזה לרש"י ז"ל. וזה באמת כמעט מוכרח

ועוד נלפענ"ד להוכיח מד' הרא"ש עצמו בסוגיא דפ' השוחט שם (לב) דגם הרא"ש עכצ"ל דס"ל דגם נקוהו"ש דמי לפסוה"ג ואין שחי' מועלת בו. שכ' שם (סי' יא) וז"ל וכן ר"ל שאמר ב' דברים שסותרין זא"ז ההיא דשחט שלא במקום חתך והך דשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה ולא ידעינן הי מינייהו אחריתא הלכך עבדינן לחומרא עכ"ל. ויש לתמוה דלפי מה דס"ל להרא"ש דנקוהו"ש אינו אלא טרפה לא א"ש פסק זה שפסק לחומרא והי' לו לפסוק דניקבה הריאה אחר ששחט הקנה דכשירה

וטעמא דמלתא הוא כמו שיבואר. דהנה כבר הוכחנו לעיל (פ"א) דשפיר כ' רש"י באוקימתא דרבא דאלו אסורות כו' דגם נקוהו"ש בכלל מדאמר רבא ויש מהן נבלות לשון רבים יעוי"ש. ומוכרח לפ"ז דרבא ס"ל דנקוהו"ש נבלה א"כ קשה למאן דפוסק דנקוהו"ש אינו אלא טרפה שהוא נגד מסקנת הש"ס אליבא דרבא. ואין לומר משום דלאוקימתא דר' יוחנן שם י"ל דדוקא פסוה"ג משום דכמנחא בדיקולא ולא נקוהו"ש ז"א. דנהי דאין הכרח דס"ל דנקוהו"ש נבלה. עכ"ז אין הכרח ג"כ דס"ל דשחיטתו מטהרתו. ואע"ג דאי לאו קו' דכמנחא בדיקולא משמע שם בגמ' לא הוצרכו לאוקימתא דר"י דמתניתין דא"ט קודם חזרה רק הוה ניחא להו לאוקמא בשחט שלא במקום חתך. מ"מ י"ל דהסוגיא אזיל ע"ד ותסברא שנמצא בכ"מ. דהגמ' מדחה דע"כ גם ר"ל מודה דאנו מוכרחין בזה לדר"י דמתני' דא"ט בקודם חזרה, דהא פסוה"ג ודאי מודה דלא מהני שחט שלא במקום חתך דס"ל לר"ל עצמו דכמנחא בדיקולא. מיהו למסקנא י"ל דר"י ס"ל דגם בפסוה"ג א"צ לטעמא דכמנחא בדיקולא ולא שחט אלא סי' א'. אלא דטעמא הוא משום דאתרע מקום שחי' דשייך זה ג"כ בנקוהו"ש. ור"ל ג"כ בתר דס"ל דכמנחא בדיקולא וא"א לאוקמא בשחט במקום חתך הדר בי' וס"ל כר"י לגמרי דגם בפסוה"ג א"צ לטעם דכמנחא בדיקולא לאחר חזרה דר"ע אלא משום דאתרע כו' וגם נקוהו"ש בכלל. א"כ כיון דלר"י ור"ל אין הכרח ולרבא מוכרח דנקוהו"ש נבלה ודאי קשה איך ס"ל להרא"ש דטריפה ושחי' מטהרתו

ותו דאפי' הי' איזה הכרח דר"י פליג וס"ל דשחיטתו מטהרתו לנקוהו"ש. מ"מ הא קיי"ל דהלכה כבתריא