עבודת הכהן פח

דנקובת הושט במשהו תו אין שחיטה מועלת בה כדאמרן. ולפ"ז למאן דמפרש שהה במיעוט סימנים היינו מיעוט קמא דושט ועלתה בתיקו כ"ש ניקב הושט במשהו הוה ספק לא ודאי עכ"ל. ודבריו תמוהין ומרפסן איגרא דאי נימא דבעי' דשהה במיעוט סימנים למאן דמפרש על מיעו"ק דושט מקושרת בעיא זו בבעיא אי נקוהו"ש הוה נבלה או טרפה, א"כ אמאי תלה בעל האיבעיא בעיא זו אי שהיה פוסל במיעו"ק הו"ל למיבעי בהדיא אי נקובת הושט הוה טרפה לבד או נבלה. דהא הא בהא תליא. דממילא אי נקוהו"ש הוה נבלה תו ממילא פוסל בו שהיה כדפוסל אחר שחיטת רוב הסימן. ותו דאפי' אי פשיטא לן דשהיה פוסל במיעוט קמא דושט. מ"מ אין מזה ראיה דנקובת הושט הוה נבלה ואין שחיטה מועלת בו. דהא י"ל כמו"ש הרא"ש בפ' השוחט (סימן ו') אהא דפי' ר"ת בעיא דמיעוט סימנים על מיעו"ק דושט. דהספק הוא דלמא לא פסלה שהיה אלא במידי דמנבלה בי' כגון אחר שחיטת רוב סימן ולא במידי דמיטרפא בי' כגון ניקב הושט כו' ע"כ. הרי מבואר דאפי' נימא דניקב הושט לא הוה אלא טרפה ולא נבלה ושחיטתו מטהרתו. מ"מ יכול להיות דבניקב הושט ע"י שהיית השחיטה דהוה נבלה מפני השהיה. דגם במידי דמיטרפא ביה גמירי שהיה ולפ"ז אף אי נימא דגמירי דשהיה פוסל במיעו"ק דושט אין מזה ראיה דניקב הושט הוה נבלה. ומה שהוכיח מחצי קנה פגום הוא תמוה. דבחצי קנה פגום לאו טרפה היא משא"כ בנקובת הושט מיבעי לן דדלמא גם במידי דמטרפא ביה נמי פוסל שהיה וכמ"ש הרא"ש

ונראה לפענ"ד דמוכרח מתוך הסוגיא דפ' השוחט שם דע"כ גם נקוהו"ש נבלה וא"ש מטהרתו. חדא דכן מוכח ע"כ מאוקימתא דרבא דמוקי אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות לשון רבים. וכד דייקינן שם במתני' דא"ט ליכא מידי בכל הני דחשיב שיהא שייך לומר בי' נבלה לבד פסוה"ג ואי גם נקוהו"ש אינו אלא טרפה הו"ל לרבא למימר נבלה לשון יחיד ומדאמר נבלות ומורה דאיכא עוד חדא ע"כ הוא נקוהו"ש דדמי לפסוה"ג שהטרפות בסימן כמו פסוה"ג. וע"כ טעמא הוא דאתרע מקום שחי' כמו"ש רש"י. ורבא עצמו מה שהוכרח להוסיף נקוהו"ש נראה דיצא לו לפי מאי דמוקים דאלו אסורות קתני ויש מהן נבלות. פי' דשפיר יכול להיות שבתוך מנין הטרפות מני ג"כ מידי שהוא נבלה. הוק' לו דאי נקוהו"ש טרפה א"כ קשה דתני להו תנא בלא סדר דפתח בטרפה ואח"כ תני פסוה"ג שהיא נבלה ושוב הדר ותני טרפה והו"ל למתני נקוהו"ש אחר פסוה"ג בהדי אינך טרפות א"ו דגם נקוהו"ש נבלה ומתחיל בנבלות ואח"כ תני טרפות א"כ לאוקימתא דרבא מוכרח מה שפירש"י דכולל גם נקוהו"ש. ואפי' לקו' המקשה דפריך ורמינהו כו' ג"כ מוכרת לפענ"ד דגם מנקוהו"ש פריך וכמו שיבואר

ומה שהק' בפרמ"ג דאפשר דוקא מפסוה"ג פריך משום דכמנחא בדיקולא דמיא לק"מ לפענ"ד דהא ע"כ צ"ל דהמקשה דפריך ורמינהו לא ידע כלל מסברא דכמנחא בדיקולא דמיא. דאי ידע מהך סברא. והיינו שאין לבהמה זו אלא סי' א' ובסי' א' לא מתכשרא. א"כ אמאי לא תיקשי לי' בפשיטות בלא הא דר' ישבב דאמאי תני טריפות בפסוה"ג דכמנחא בדיקולא וכאין לה גרגרת לשחוט ואין כאן אלא שחי' סי' א' א"ו עכצ"ל דלא ידע מסברא דכמנחא בדיקולא. ואי לאו דהבין המקשה בד' התנא במתני' הכי. אין סברא זו פשוטה כ"כ מסברת הלב. וי"ל ג"כ דאע"ג דנפסקה גרגרת ברובה. מ"מ כ"ז שלא נשחט הסי' השני יש לו חיות גם לאותו סי' שכבר נפסק. תדע דאי לאו אידך דר"ל דאמר כמנחא בדיקולא הוה ניחא לן איקומתא דר"ל דמתני' דא"ט בשחט שלא במקום חתך וכדאמרי' בגמ' שם וכן הוה ניחא לן הא דאוקי רבא מעיקרא דמתני' דא"ט בפסק ולבסוף שחט אי לאו מכח דאותבו ליה ממתני' דמפורש דפסק ולבסוף שחט ג"כ נבילה

והשתא לפי"ז צריך להבין קו' הש"ס דפריך ורמינהו כו' דבאמת לא מצינו מפורש בד' התנא במתני' דין נפסק הגרגרת מכבר ושחט ב' סימנים אח"כ וניחזי אנן דאי הא דרישא דחד סי' פסק וחד סי' שחט הוה טעמא משום שלא שחט אלא סי' א'. א"כ בבא דסיפא דשחט א' מהן והמתין כו' מיותר לגמרי. ועכצ"ל כמ"ש התוי"ט שם במשנה דאתא לרבותא דר"ע דאפי' בכה"ג טריפה. אמנם לפי"ז צ"ל דבבא דרישא לרבותא דר' ישבב. והשתא הא רבותא דר"ע עכצ"ל דאתא לאשמועינן דלא תימא דוקא פסק חד סימן ושחט חד סימן דעכ"פ מעשה של ביטול חיות ב' הסימנין הי' כאן בפעם א' ע"י השוחט. בהא דוקא ס"ל לר"ע דאינו א טריפה. משא"כ בשלא הפריד השוחט אלא סי' א' והמתין כו' מודה ר"ע דהוה נבילה קמ"ל. וא"כ לפי"ז גם לאידך גיסא ברבותא דר' ישבב ג"כ אין לנו לומר אלא דקמ"ל דגם בשהיה ע"י השוחט ביטול חיות ב' הסימנים. מ"מ כיון שהיה סי' א' בפסיקה הוי נבלה. משום דבעינן הפרדת ב' הסימנין ע"י שחי' סכין דוקא. א"כ לפי"ז בנפסקה הגרגרת מכבר כיון דמסברת הלב לית לן למימר כמנחא בדיקולא י"ל כיון שהיה הפרדת ב' הסימנים ע"י שחי' בסכין ששחט שלא במקום חתך גם לר' ישבב אינו אלא טרפה. ואין לנו לתפוס בד' התנא אלא הפחות ומנין לנו גם זה. וזה מבואר ג"כ במש"ש זה הכלל כו' דבלא נפסקה מכבר זהו נפסלה בשחיטתה. והיינו דבשעת השחי' היה סי' א' ע"י פסיקה. משא"כ פסוה"ג מכבר ושחט שלא במקום חתך ב' הסימנים זהו שחי' כראוי אלא שד"א גרם לה שהיתה פסוה"ג מכבר זה אינו אלא טרפה

ולכן נראה דעכצ"ל כמ"ש בס' החינוך (מצוה ת"מ) וז"ל וכן אמרו כל שנפסלה בשחי' כלומר כ"ז שנפסלת הבהמה במקום שחיטתה דהיינו הסימנים ע"כ. והבין המק' בד' ר' ישבב שהפי' נפסלה בשחי' במקום שחי' והיינו בסימנים וכיון דכל מקום דאמרי' זה הכלל לטפויי אתא ועי' תוי"ט בתרומות (פ"ו מ"ד). ולפיכך גם בהך זה הכלל אתא להוסיף דאפי' הי' הפסיקות מכבר כיון שנפסלה במקום שחיטתה דהיינו בסימנים שוב לא מהני לה שחי' אפי' שחט שלא במקום חתך. ועפי"ז שפיר מק' ורמינהו כו' ולפי"ז כיון דעיקר קו' הש"ס משום שהבין בד' ר' ישבב שנפסלה מכבר במקום שחיטתה א"כ גם נקוהו"ש הפסול בסימנים. ולמסקנת הש"ס לאוקימתא דרבא דאלו אסורות כו' וכן לאוקימתא