עבודת הכהן פז

ונגה"כ (כלל ח' פ"ח) יעוי"ש. כ"ז הוה ס"ל לתוס' בקושייתם. וע"ז תי' דלפי האמת חזקת מעוברת כיון דעשויה להשתנות וכבר בא השינוי הוה ספיקא ומספיקא לא מפקינן מחזקת מ"ק. וזמ"ש דחמ"ק עדיפא טפי. והיינו משום דבעשויה להשתנות לא מוקמינן כלל אחזקה הקודמת במקום חזקה דהשתא. כנלפענ"ד שי"ל וליישב ד' התוס' לשי' הסוברים דחזקה העשוי' להשתנות לא עדיפא מחזקה דהשתא

כלל ז בדין ניקב הושט בו יבואר מקור הך מלתא דקיי"ל דנקובת הושט נבלה שחתרו האחרונים למצוא מקורו מהש"ס: וגם יבואר שי' הראשונים דנקוהו"ש אינה אלא טרפה מחיים רק דלא מהני לי' שחי' ובאילו לא נשחטה ודלא כאיזה אחרונים שרצו לומר דהוה נבלה מחיים. וגם יבואר ד' הרא"ש בחולין בפ' השוחט גבי בעיא דשהה במיעוט סימנים התמוהים מאד ועמלו בונים בו. פרט א

גרסינן בחולין (לב) במשנה שם שחט את הושט ופסק את הגרגרת כו' או שחט א' מהן והמתין לה עד שמתה ר' ישבב אומר נבלה ר"ע אומר טרפה. כלל אמר ר' ישבב כל שנפסלה בשחיטתה נבלה וכל ששחי' כראוי וד"א גרם לה טרפה והודה לו ר"ע. והוינן בה בגמ' שם ורמינהו ואלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוה"ג. ומוקים לה רבא דאלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ואח"כ מייתינן בגמ' אוקימתא דר"ל דמתני' דאלו טרפות מיירי בשחט שלא במקום חתך ור' ישבב מיירי בשחט במקום חתך ופרכינן ומי אמר ר"ל הכי והאמר ר"ל שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כמנחא בדיקולא דמי אלא א"ר יוחנן כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה כו' ע"כ סוגיית הגמ'. והנה לפי מה דמסיק בסוגיא דקיי"ל כר' ישבב. עכ"ז לית לן לאוכוחי מזה לניקב הושט דג"כ נבלה הוה. דהא לא מיירי ר' ישבב אלא מפסוה"ג וע"ז שקיל וטרי כולה סוגיא ואין זכר כלל מניקב הושט ומצד הסברא אין לדמות נקוהו"ש לפסוה"ג. דהא י"ל דוקא פסוה"ג ברובו דכבר נחתך כל הסימן דרובו ככולו ואין לסכין מה לחדש בו ונמצא דאינו שוחט אלא סימן אחד ובסימן אחד לא מתכשרא ואינה יוצאת מידי נבלה ואפי' בעוף שהכשירו בסי' א' מ"מ כבר כתבו התוס' לעיל (ט) בד"ה כולהו דמ"מ בעינן שיהיו שני הסימנים ראוין לשחיטה. וכ"ז בפסוה"ג משא"כ ניקב הושט אע"ג דהיא טרפה בנקב זה. מ"מ הא עכ"פ רוב הסימן שלם ויש לסכין מה לחדש בו והוה זה שוחט ב' הסימנים. וצריך שיהא שחי' מטהרתו מידי נבלה כן היה נראה לכאורה

אמנם רש"י פי' להדיא שם אהא דמשני רבא דמתני' דא"ט אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות וז"ל כגון נקוהו"ש ופסוה"ג דאתרע מקום שחי' דידהו ואינך הוו טרפות ע"כ. הרי דס"ל לרש"י דגם נקוהו"ש הוה נבלה כמו פסוה"ג והוק' לו דהא באמת מצד הסברא לא דמו אהדדי וכמו"ש לעיל וע"ז הוצרך לחדש דעיקר הפסול בפסוה"ג ג"כ משום דאתרע מקום שחיטה והיינו דכיון דהטרפות בסי' גופייהו לא מהני ליה שחי' וא"כ לפ"ז גם בנקוהו"ש איתיה להך טעמא גופיה. ותרווייהו דמו להדדי דלא מהני להו שחי'. והנה כשי' רש"י באמת הכי ס"ל לכמה מן הראשונים ז"ל שכ"כ הרמב"ם (פ"ג משחי') להדיא דנקוהו"ש נבלה מחיים וכ"כ הרשב"א בחי' לחולין (כ) ושם בר"פ א"ט (מב) וכ"כ גם הרמב"ן בחי' לחולין (כ) להדיא. וכן נראה דעת הר"ן בפ"ק דחולין אהא דכ' רש"י בחולין (ט) דעיקור היינו פסוה"ג ותנינן לה בפ' השוחט שחט את הושט ופסק את הגרגרת והק' הר"ן דאי שמואל במידי דמיטרפי סימנים מיירי ליתני נמי נקוהו"ש ע"כ יעוי"ש. והטור ביו"ד (סי' לג) כתב דניקב הושט טרפה. וכ' ע"ז בב"י דכיון דנבלה לא נהיגא האידנא שהוא מדיני טומאה לכן לא חש הטור לדקדק לכתוב נבלה וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' לג) דהטור לא חש לכתוב על נבלה לשון טרפה. וכן פסק בשו"ע יו"ד (סי' לג) דנקוהו"ש נבלה ולא הביא שם שום דיעה החולקת ע"ז. ונראה דגם התוס' סתמן כפירושן מדלא השיגו על פירש"י בהא דכ' דגם נקוהו"ש הוה נבלה כמו פסוה"ג ולא אמרו בזה דבר כדרכן בכל מקום ש"מ דמודו בזה לרש"י

איברא דבעיקרא דמלתא תמהו כמה מן האחרונים למצוא מקור בהא דפשיטא לראשונים ז"ל דנקוהו"ש הוה נבלה ולא מהני לי' שחי' דמסוגיא דפ' השוחט אין ראיה דדלמא דוקא פסוה"ג דכמנחא בדיקולא וז"ל הפרמ"ג יו"ד (בפתי' לה' שחי') והנה מה דקיי"ל דנקוהו"ש הוה נבילה לא מצינו בפי' בגמ' כן אלא מהא דאמרינן בפ' השוחט (לב) ורמינהו כו' ושם אפשר דמפסוה"ג קשי' לי' דהוה כמאן דמנחא בדיקולא ומנלן לומר דנקוהו"ש נבלה כו' ע"כ. וכן תמה בשו"ת הגרעק"א (סימן קצ"ח) ובשו"ת משכנות יעקב חיו"ד (סי' נ"ו) ועוד אחרונים

ובפרמ"ג שם חתר למצוא מקור לזה וז"ל ונ"ל מדבא בקבלה דשהיה פוסל במיעוט קמא דושט מטעמא דאזלא לה שחיטה קמייתא והוה ניקב הושט אלמא ניקב הושט תו אין שחיטתו מטהרתו כו' ואע"ג דאין ליתן טעם על הלכות שחיטה וגזרות המקום הן מכל מקום הא חזינן דבמשהו מקנה לא פסל שהיה מטעמא דחצי קנה פגום כשר וא"כ ודאי שמעינן מינה