עבודת הכהן פו

בעלה למדה"י שהיתה בחזקת זקוקה ליבם שלא היה לבעלה בנים וחזקה זו עשויה להשתנות ע"י הרוב דרו"נ מתעברות ויולדות ושבקינן לחזקם וגומרין ע"פ מה שמורה הרוב. ועי' פ"י לכתובות (ע"ה) שכ' בתוס' ד"ה כל הנולד דלא אמרי' רו"ח רו"ע אלא כההיא דרו"נ מתעברות ויולדות דע"י כן משתנות החזקה כו' ע"כ. ועי' בס' גו"ר (כלל לח) וה"נ נידו"ד להא דמיא וז"ב: פרט ט

ראוי לתת לב וליישב ד' התוס' בב"מ (ק) שדנו חזקת מעוברת אע"ג דהשתא ילדה דתיקשי להסוברים דחזקה העשויה להשתנות וכבר בא השינוי דלא מוקמינן אחזקה דמעיקרא. ונראה דהנה בלא"ה יש לעמוד על ד' התוס' במ"ש דגם לרבנן איכא חזקת מעוברת נגד חזקת מ"ק ויהיה ממון המוטל בספק ויחלוקו דאמאי לא נימא דכיון דהשתא ילדה מצרפינן חזקה דהשתא לחזקת מ"ק והוה תר"ל כמו במקוה בסוגיא דריש נדה וקדושין (פ) דאמרינן דחזקה דטומאה והרי חסר לפניך הוה תר"ל ומבטל חזקת שלימה דמקוה ה"נ נבטל חזקת מעוברת ונוקים בחזקת המוכר ודאי. דהא שי' התוס' בריש נדה ורש"י בקדושין שם דתר"ל הוה ודאי ודלא כשי' הרמב"ם (פ"ה מתרומות) דמשמע דס"ל דהוה ספק. ועי' מחנה אפרים ה' אישות (סי' ג) ובש"ש ריש ש"ג. ואע"ג דהתוס' בריש נדה (ב) ד"ה התם הק' דהא עיקר חזקה מנגע ילפינן והתם נמי איכא תר"ל דהרי חסר לפניך וחזקת טהרה דאדם ותי' דשאני מקוה דחסר ואתא אבל נגע דרך להתחסר בבת אחת ע"כ. א"כ לפ"ז ה"נ הלידה דמעוברת בא בפעם אחד ולא אמרינן תר"ל. מ"מ הא בחולין (י) ג"כ הק' תוס' בד"ה ודלמא קו' זו ולא תי' כלום משמע דלא ניחא להו לחלק כן. וכן שם בד"ה סכין כתבו תי' א' דשאני מקוה דחסר ואתאי. אמנם אח"כ כתבו עוד ב' תירוצים יעוי"ש. א"כ משמע דלא ברירה להו חילוק זה בהחלט. ועי' בשו"ת הב"ח (סי' א) שהק' על סברא זו מגיטין (לא) גבי מניח פירות להיות מפריש עליהן דחלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ומקשה פשיטא שחולקין כו'. ולסברת תוס' בנדה יש לחלק בזה דשאני פירות דיכול להיות דבפעם א' נאבדו משא"כ מקוה דחסר ואתאי א"ו דאין לחלק בזה כלל. א"כ לפ"ז אכתי צ"ב דנימא הכא תר"ל חמ"ק והשתא ילדה ומבטל חזקת מעוברת

אמנם מצינו דכה"ג עמד בקצוה"ח (סי' ל"ד) בהא דכ' רמ"א בשו"ע שם (סעיף כ"ג) בעד פסול מה"ת וא"י אם נפסל קודם שהעיד או אח"כ דמוקמינן גברא אחזקתו. וה"ק בקצוה"ח דמ"ש ממקוה דאמרי' תר"ל חזקת טומאה והרי חסר לפניך כו' ע"כ. אך בנתיה"מ שם תי' ע"ז דשאני התם בטהרות דשני החזקות חזקות המבררות הן ולכן מצטרפין לברר שנחסר מקודם. משא"כ חזקת ממון דלאו חזקה המבררת היא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק מספק בלי ראיה מטעם סברא או מקרא כמבואר בב"ק בר"פ שור שנגח אה"פ ומשו"ה לא חזי אותן שני חזקות לאצטרופי ולא אמרי' תר"ל עכ"ד. ועיין קוה"ס שבסו"ס קצוה"ח (כלל א' אות ה') שכ' ג"כ דחזקת ממון לאו חזקה המבררת היא כמו חזקה דמעיקרא באיסורי אלא דאין מוציאין מן המוחזק בספק וכ' שם דה"ה לחזקת מ"ק יעוי"ש ועפי"ז א"ש שי' התוס' וכמו"ש

איברא דאיכא לעיוני בהא דהא קיי"ל דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון וכר"ג ור"א בכתובות (יא) והכי מוכח סוגיא דפ' המדיר (ע"ה) וכמו שמתבאר מתוס' כתובות (לו) ד"ה החרשת כו' וכ"כ התומים בכללי תפיסה (סי' ק"כ) דלר"ג ור"א עדיף חזקה"ג מחזקת מעון יעוי"ש. והשתא הא חזקת מעוברת דודאי הויא חזקה"ג ועדיפא מחזקת ממון וכבר נתבאר דחמ"ק לא עדיפא מחזקת ממון ותרווייהו לאו חזקות המבררות נינהו רק דאין לנו כח להוציא מיד המוחזק וחזקה"ג כמו דעדיפא מחזקת ממון ה"נ עדיפא מחמ"ק וא"כ אמאי כתבו התוס' בקושייתם דלא עדיף כחה אלא כחזקה דמ"ק והוה ספיקא ויחלוקו וכ"ש דצ"ב מ"ש בתירוצם דחמ"ק עדיפא מחזקת מעוברת דהוא כחלמא דלא מפשרא. דסו"ס אמאי באמת עדיף כה"ג דחזקת מ"ק דלאו חזקה מבררת היא מחזקת מעוברת דהוה חזקה"ג

ונראה דגם התוס' ע"כ ס"ל דמעוברת הוה חזקה העשויה להשתנות וגריעא מכל חזקות. אלא דבקושייתם הוה ס"ל דאע"ג דחזקה העשויה להשתנות הוה חזקה כל דליכא שום חזקה כנגדה. מ"מ להוציא מחזקת ממון ומ"ק גריעא מן חזקה שאינה עשוים להשתנות. דבלא עשויה להשתנות חזקה"ג עדיף מחזק"מ ומ"ק. ובעשוי' להשתנות לא עדיפא וכי הדדי נינהו. וכהא דכ' הר"ן בתשו' (סי' ס"ו) לענין חזקת שלמה דמקוה דאי עשויה להתחסר על פחות ממ' סאה באיזה זמן לא עלתה טבילה להטמא בלא בדיקה והובא לעיל (פ"ו). והוא עפימ"ש מהרי"ט ח"ב בחחו"מ (סי' כ') דחזקה"ג עדיף מחזקת טומאה וטהרה וחזקת איסור שאינם שינוי בגוף אלא חזקה דדינא והא דגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר לא חשיב חזקת טמא נגד חזקת שלימה דמקוה אי לאו דהרי חסר לפניך דהוה תר"ל הוא משום דחזקת המקוה הוה חזקה"ג והעמד טמא הוה חזקה דדינא ואינם שינוי בגוף ועתיד להשתנות כו' עכ"ל. וס"ל להתוס' דהיכא דעשויה להתחסר על פחות ממ' סאה לא הויא עדיפא חזקת הגוף דשלימה מחזקת טמא אלא כי הדדי נינהו. וה"נ בחזקת מעוברת נגד חמ"ק. ואע"ג דהר"ן מייתי לה שם הא דמקוה מסוגיא דקדושין (עט) דלר' יעקב אין מוציאין מחזקת ממון ע"י חזקה דבריאים אע"ג דהשתא בריא משום דמצוי החולי ועשוי להשתנות. ואי דכי הדדי נינהו התם נמי נימא דיחלוקו ככל ממון המוטל בספק. י"ל דס"ל להתוס' בקושייתם דהא דחזקת בריאים דסוגיא שם לאו חזקה היא אלא רובא דרוב בריאים הם וכן מפורש להדיא במרדכי פ' מי שמת שדימה זה למלמד דרוב המשכירין עצמם יודעין יעוי"ש. והובא ברמ"א בחו"מ (סי' של"ה) ועיין בס' ש"ש (ש"ג פי"ב). וקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר. אלא דר' נתן שם בסוגיא ס"ל דמדהשתא בריא מעיקרא נמי בריא ולר' יעקב לא מפקינן בהכי כיון דמצוי החולי. מיהו בחזקה"ג גמורה היכא דכי הדדי נינהו יחלוקו ואע"ג דרובא עדיף מחזקה כבר עמד בזה האו"ת בכללי תפיסה (סי' ק"כ) ויישבנו זה בספרנו